דברי ריבות ר״דDivrei Rivot 204
א׳ראיתי דברי פסקי החכמים שלמי' הם אתנו ארבעה הם מגדולי הארץ והמה חכמים מחוכמים על דברת מעשה שאירע שלוי טען שקידש לנערה אחת והביא עדים בפני ב"ד שקידשה ובתוך האנשים שנתועדו לקבל העדות היו שם שני אנשים ראובן ושמעון אשר ראובן הנזכר היה שני לאשת שמעון להיות שהיא בת אחות אמו של ראובן וכיון שכן נמצא שראובן ושמעון הם קרובים משום דאמרינן חד בעל כאשתו בשניים ופסולין לדון וכתבו שאפילו היו שם ארבעה מקבלי העדות אין לומר שיצטרף אחד מהם עם הב' והרי כאן ב"ד כשר משום דכי היכי דבעדי' אפי' הן מאה שכיוונו בראייתם להעי' והיה אחד מהן פסול כל העדות בטלה הכא נמי גבי דיינים והביאו ראייה על זה ממשנת כל הכשר לדון כשר להעיד וכו' בנידה פרק בא סי' ובמעשה הזה לא חתם שמעון בשטר מעשה ב"ד מקבלת העדות כי אם ראובן הנז' לבד עם שני אנשים דיינים אחרים זרים לא קרובים.
1
ב׳ועל האמת עם היות שהיה אפשר לגמגם בקצת דבריהם לא אחוש לזה לאהבת הקיצור ועוד דליכא נפקותא לעניין דינא אבל אחוה דעי מה שנראה לע"ד לעניין דינא והוא שהנערה הנז' בחזקת מקודשת גמורה ואין לפוטרה בלא גט משום דעדות הקדושין נתקבל בב"ד כשר וטעמא דמילתא משום דעיקר דין זה לומר שצריך שלא יהיו הדיינין קרובים זה לזה הוא מן הירושלמי הביאו רב אלפס בהלכות בסנהדרין פרק זה בורר והרא"ש שם בפסקיו אמר ר' סימון צריך הדיין לשנות וכו' עד ומנין שלא יהיו העדים קרובים זה לזה הגע עצמך שאם הוזם אחד מהם אינו נהרג עד שיוזם חבירו ואם אתה אומר כן לא נמצא נהרג על פיו ומניין שלא יהיו הדיינים קרובין זה לזה אמרה תורה הרו' ע"פ שנים עדי' הרו' ע"פ דיינים מה עדים אין קרובים זה לזה אף דיינין אין קרובין זה לזה ואף לפירוש הר"ן שכתב סוף פ"ב דכתובות דאידחי טעמא דהמה וטעמא דעדים קרובים זה לזה פסולים לאו משום טעמא דהזמה הוא אלא משום גזירת הכתוב מכל מקום פיסול קורבת העדים זה עם זה לא ילפינן ליה אלא מפיסול קורבת העדים זה עם זה וכמו שאמר מה עדים אין קרובים זה לזה אף דיינים אין קרובים זה לזה וכיון שכן הדין נותן שלא תהא פיסול קורבת הדיינים גדול מפיסול קורבת העדים כיון שפיסול קורבת העדים הוא המלמד ואמרי' ודאי דיו לבא מן הדין להיות כנדון וזה שמצאנו ראינו בענין קורבת העדים שכתב הרא"ש בפסקיו פרק קמא דמכות כשאדם צריך לעדות ומצוה לאחרים להחרי' כל מי שיודע עדות שיבא ויעיד ובאו בערבובייא והעידו כשרים ופסולים ראיתי רבותי דנין שלא נתבטלה עדות הכשרים שלא היתה כונתו אלא בראוי להעיד וכן פסק נמקי יוסף שם במכות וכן דהזמה סימן ל"ו וכתב שם הה"ר בית יוסף נר"ו בשם הרב הגדול הראב"ד שמי שיזמין עדים בערבובייא נאמר שלא כיון אלא לעדות הכשרים ואף על פי שבאו גם כן פסולין להעיד וכן פסק רבינו ירוחם נתיב ב' חלק ב' וכיון שבהזמנת העדי' שהוא המלמד אמרינן דכשהזמין בערבובייא אף על גב דאיכא פסולי' בהדייהו והעידו בפועל עדות הכשרי' כשר אף בנדון דידן שהוא הזמנת הדיינים כיון שכונת לוי לא היתה אלא בערבובייא לפרס' בפני הדייני' עדות עדי הקדושין שקידש אע"ג דאיכא בהדייהו איזה דיין פסול מכל מקו' דיינות הדייני' הכשרי' כשר וקיי' ולא נתבטל ומה גם עתה בנדון דידן שלא חת' שמעון בשטר קבלת עדות הדייני' דאמרי' ודאי סופו הוכיח על תחילתו שלא הוזמן לדיין עם ראובן להיות קרובו ובגדולה מזאת כתב הרא"ש שם בפסקיו בשם גאון דשטר שיש בו שלשה עדי' ושני' מה' קרובי' זה לזה אם לא נודע בעדות ברורה שישבו שלשתן להעיד וכתבו עדותן זה בפני זה דדמי לאסהודי אתינא לא מבטלינן לשטרא מספק אלא תתקיים העדות בשאר דאמרינן דילמא חד שבק רווחא למאן דקשיש מניה ובא זה קרוב וחתם וכן פסק רבינו ירוחם נתיב ב' וכן פסק הרמב"ם הלכות עדות פרק ה' וכתב הרשב"א בתשובה סי' אלף צ"ב שראוי לסמוך על הגאון ורב אלפס שפסק' כן דגדולי ישראל ומובהקים הם והשתא נידון ונאמר ומה אם במקו' שחת' ממש העד הפסול דהוי מזוייף מתוכו מכל מקו' לא מבטלינן לשטרא אלא בראיה ברורה בנדון דידן דליכא כאן בהאי שטר דקבלת עדות הדיינים שום זיוף ופיסול שהרי אין חתום בו שמעון אלא ג' דיינים רחוקי' לא כל שכן דאמרי' דשטר קבלת העדות קיים ודין הדייני' החתומי' בו דין וכתב הריב"ש בתשובותיו סי' תט"ו בשם הרמב"ן שאף כשחתמו יחד הכשרים והפסולי' זה בפני זה לא הוי כמו אתו לאסהודי לפסול השטר אלא כשהפסולים חתמו ראשונים אבל אם הכשרים חתמו ראשונה אפילו חתמו הפסולי' בפניה' השטר כשר הרי לך שאפילו שבשעת חתימת השטר שהוא עיקר המעשה כמו שכתב הרא"ש בתשובותיו כלל ס' סימן ד' חתם הפסול בפני הכשר באופן שנראה דלאסהודי קא אתי מכל מקום מכשרינן לעדות בעדי' הכשרי' ואף על גב דמזוייף מתוכו בנדון דידן דבשעת קבלת העדות אין שם הוראת שום פיסול וזיוף כי שם היה ערבובייא וכנופייא גדולה מאנשי' לפי מה שהוגד לי מפי מגידי אמת לא כ"ש דמכשרי' דיינות הדיינים הכשרי' ובפרט עם מה שכתבתי שלא חתם שמעון לדיין דסופו הוכיח על תחילתו שלא הוזמן לדיין ולכן מכל מה שכתבתי נראה לע"ד ודאי שהעדות שנתקבל שם בבית דין ההוא הוא עדות קיים שהוגד בב"ד כשר ואין העדי' יכולין לחזור ולהגיד ועוד אני אומר אפילו יבאו עדים ויעידו ויגידו שעיקר קבלת העדות היתה על יד ראובן ושמעון הקרובי' מכל מקום צריכה גט משו' דהוי כשני' אומרי' נתקדשה ושנים אומרי' לא נתקדשה שכתבו התוספות בפרק ב' דכתובות דף כ"ג בדבור המתחיל מאי שנא רישא ומאי שנא סיפ' דבשני' אומרים נתקדשה וב' אומרי' לא נתקדשה אף על גב דאית לן לאוקומה בחזקת פנויה מכל מקו' תרי ותרי ספקא דרבנן היא כדמוכח בפ' ד' אחין והוה לן למימר תצא מדרבנן אף כאן בנדון דידן כיון ששטר זה של קבלת העדות החתו' בדיינים רחוקי' הוחזק בב"ד ויצא עליה קול שנתקדשה הוי כשני' אומרים נתקדשה ולכן השתא אף על גב שיעידו עדים שקבלת העדות היה על ידי דייני' קרובים באופן שאומרי' שלא נתקדשה מכל מקום לא מוקמינן לה בחזקת פנויה להתירה בלא גט שהרי אפילו נשאת כתבו התוספות דתצא מדרבנן כ"ש דלא שרינן לה בלא גט ואפילו אם הדיינים החתומי' בשטר יאמרו שכל קבלת העדות לא היתה אלא על יד הדייני' הקרובי' אם כתב יד אותם הדייני' יוצא ממקום אחר או אפשר לקיים חתימתן על ידי עדים ודאי דלא מהמני דאין כאן מיגו ואפילו שאין כתב ידם יוצא ממקו' אחר מאחר שכבר הוחזק שטר קבלת העדו' בב"ד והעידו הדייני' החתומים בו על חתימתן תו לא מהמני לומר כלל דאזיל ליה מיגו דאין מיגו אלא תוך כדי דבור כמו שכתבו התוס' פרק שני דכתובות ואף על גב שכתב בית חו"מ סי' מ"ה ואפשר שאפי' כשכתב ידן יוצא ממקום אחר נמי נאמנים לומר שכלם ישבו לחתום כבר כתב הוא עצמו שוברו עמו שכתב דכיון דחתימי עליה פסולין איתרע ומהימנינן להו אבל בנדון דידן דליכא שום ריעותא אדרבא איכא טבותא דלא חתימי בשטר הדיינים אלא שלשה רחוקי' ודאי דלא מהמני סוף דבר בהא סלקינן ונחתינן דאע"ג דבעינן שלא יהיו הדייני' קרובי' זה לזה מ"מ כשישבו לקבל העדות בערבובייא קרובים ורחוקים ואיכא ב"ד מן הרחוקים לא פסלינן לההוא ב"ד וסמכי' ארחוקים שלא כיון אלא לדיינים הכשרים דומייא דאמרינן בעדים וכ"ש בנדון דידן שסופן הוכיח על תחלתן שלא החתימו עמם הקרוב הפוסלם ולכן גמרתי אמרתי שאי אפשר להתיר נערה זו לעלמא בלא גט לע"ד ואמר לי לבי. נאום הצעיר יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זלה"ה.
2
