דברי ריבות ר״טDivrei Rivot 209
א׳נדרשתי מאת קצת אנשי יחידי סגולה מק"ק שלום יצ"ו על ענין קבלת עדות קדושין אלו אם ראוי לחוש להם ועם היות שכבר כתבתי פעמים רבות על נדון כי האי מכל מקום כדי שלא להשיב פניהם ריקם אכתו' ריש מילין וראשי פרקים וזה כי נראה לע"ד כי אין להתיר רחל זו לעלמא בלא גט רבי שמואל וידה קארו המקדש בשום צד ואופן בעולם וטעמא דמילת' דלמאי ניחוש להתירה בלא גט אי משום דנתקבל העדות שלא בפניה וקיימא לן דאין מקבלין עדות שלא בפני בעל דין מכל מקום הרי כתב המרדכי פרק הגוזל ומאכיל בשם ראב"ן דכיון דמכשרינן קבלת אונס שלא בפני בעל דין כגון היו עדיו חולים או מבקשים לילך למדינת הים שמע מינה דבלא אונס כשר בדיעבד דאי פסול על ידי אונס נמי תפסיל וכתב המרדכי פרק שני דכתובו' בשם ראבי"ה וז"ל מכאן שאם קבלו דיינים עדות שלא בפני בעל דין בדיעבד הוי עדות וכן פסק ה"ר ישראל ז"ל בתשובותיו סימן קפ"ה.
1
ב׳ובר מן דין בא לידי פסק מיד החכם השלם ה"ר דוד ן' אבי זמרה נרו על נדון כי האי וז"ל תשובתי כי אשה זו מקודשת לראשון קדושי תורה ואין קידושי שני תופסין בה כלל וגדולה מזו אני סובר דמקבלין עדות קידושין שלא בפני בעל הדבר דכ"ע בעלי דבר נינהו לאפרושי מאיסור' וז"ל המאירי ומקבלין עדות שלא בפני בעל דין לאפרושי מאיסור' כגון שיש עדים שנתקדשה פלונית וכן נראה מתשובת הריב"ש בקידושי מיירונה והכי משמע מתשובות הרשב"א כאשר הוא כתוב בקונדריס ואני מעיד שכן היה דעת כמהר"ר יעקב בירב ז"ל על מעשה שהיה וכמהר"ר שמואל ן' סיד ז"ל וכו' ע"כ.
2
ג׳הרי לך כמה וכמה אשלי רברבי דסברי דהוי עדות גמורה ולא תפסי בה קידושי שני כלל מפני שהיא מקודשת גמורה לראשון כ"ש שלא נאמר שהוא מותרת לעלמא בלא גט.
3
ד׳ואם באנו לחוש להתירה משום שנמצא שם בשעת הקידושין איש אחד קרוב מר' שמואל וידו קארו המקדש באופן דאע"ג דאיכ' שלשה עדים כשרים להעיד כיון שנמצא עמהם קרוב או פסול להעיד בטל העדות כלה דכתיב על פי שנים עדים או שלשה עדים וכו' לעשות שלשה כשנים מה שנים נמצא אחד מהם קרוב או פסול בטל העדות אף שלשה וכתב הרמב"ם הלכות עדות והוא הדין למאה אם נמצא א' מהם קרוב או פסול בטלה העדות בין בדיני ממונות בין בדיני נפשות ומשום האי נרצה להתירה בלא גט ליתא שהרי אמרו ז"ל דהני מילי כשכיוונו כלם להעיד וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל שם בד"א בזמן שנתכוונו כלם להעיד אבל אם לא נתכונו כולם להעיד מה יעשו האחים בכלל העם וראו שהרג זה את זה וכו' וכתוב שם בהגהות וגם צריך שיבא אחרי כן ויעידו כלם בב"ד וגם הרשב"א בתשובותיו סימן אלף קפ"ט האריך בזה בנדון כי האי וכתב יש אומרים דאפילו הזמינום לעדות וכל שכן כשלא הזמינום אלא כשנתכוונו הם להעיד אינן פסולין אלא אם כן נצטרפו עם הכשרים והעידו בב"ד והיינו דאמרי' במכות דאמרינן להו למיחזי אתיתון או לאסהודי אתיתון כלומר אתיתון עכשיו שאין פסולין אלא כשנצטרפו בקיום דבר דכתיב על פי שנים או שלשה עדים יקום דבר שאינו עד עד שיעיד בב"ד וכו' וכתב עוד שם דמעשים בכל יום בקידושין וכתובות שיש קרובים ורחוקים ואין חוששין והלכך אשה זו שנתקדשה בפני קרובים ורחוקים מקודשת גמורה היא לראשון ואם נשאת לאחר תצא מזה ומזה וכו' עכ"ל.
4
ה׳הרי לך דבנדון דידן אין לחוש לקרוב שנמצא שם בשעה שקדש ר' שמואל הנזכר למשודכתו והוו קידושיו קידושין.
5
ו׳ואם באנו להתירה בלא גט משום שאמר ר' שמואל הנזכר המקדש שאותו המידייו חצי גרוש שקידשה בו היה של אחיו רבי יהודה ונמצא שקידש' בדבר שאינו שלו שלא מדעת הבעלים והסכימו כל הפוסקים דלא הוו קידושין גם בזה אין לחוש וזה שהרי ליכא עדים שיעידן שהחצי גרוש היה של אחיו רבי יהודה הנזכר אלא ר' שמואל המקד' בעצמו אמר כן והוא ג"כ בעצמו אמר שהאמת הוא שנתנו לו אחיו לחלק לעניים הבאים למצות המילה ואמר שכן עשה שנתן מהלבנים שלו לעניים יותר משוי החצי גרוש ולקח החצי גרוש לעצמו תמורת הלבנים שנתן לעניים וכל זה עשה קודם שקידשה נמצא שבשעה שקידשה כבר היה הגרוש שלו דלא הוה צריך שומא ויהיה נאמן ה"ר שמואל המקדש הנז' בכל מה שאומר במיגו דאי בעי אמ' שלי היה הגרו' דהא אין כאן עדים שיכחישהו כמו שכתבתי וחזקה כל מה שעומד בתוך כליו של אדם עומד בחזקתו שהוא שלו גם עתה שאמר של אחיו מעיקרא והוא החליפו בלבנים שלו וחילקו לעניים כמו שצוה אחיו מהימנינן ליה ונמצא שקידשה במעות שלו.
6
ז׳ואם באנו להתירה משום שמתוך עדיות אלו נראה שלא עשו הדיינין המקבלים העדות הדרישות והחקירות כראוי באיזו שנה באיזו יום מהשבוע באיזה שעה הרי פסקו הגאונים דאין בודקין עדי נשים בדרישה וחקירה וגם הרמב"ם ז"ל סובר כן וגם הרשב"א בתשובותיו סימן תקס"ו וכי תימא מטעם דין מרומה צריך דרישה וחקירה ונאמר דנדון דידן חשיב דין מרומה לומר שקידשה שלא מדעת קרוביה ובלא ברכת אירוסין כמו שכתבו הפוסקים.
7
ח׳ליתא שהרי נדון דידן רחל זו היתה משודכת של ר' שמואל הנז' זה כמה ימים והיה לבו גס בה וכיון שהיתה משודכתו לא חשיב כל כך דין מרומה וכן נראה מתוך דברי הריב"ש בתשובותיו סימן רס"ו שכתב וז"ל אין לך דין מרומה גדול מזה שיאמר אדם שהוא קידש אשה אחת חשובה בלא שידוכין ושלא בפני קרוביה וכו' משמע מתוך דבריו דהוי דין מרומה להיות בלא שידוכין אבל בנדון דידן שהיתה משודכתו זה כמה ימים ואוכלים ושותים יחד ודאי דלא חשיב דין מרומה דהא מעשים בכל יום שהמשדך מקדש למשודכתו מפני שלבו גס בה ולבה גס בו ויאותו שניהם.
8
ט׳ועוד בר מן דין אפילו נאמר דחשיב דין מרומה גמור כבר כתב שם הריב"ש וז"ל אפילו בדין מרומה לא בעי דרישה וחקיר' כדיני נפשות ממש אלא שצריך הדיין לחקור בו כל מאי דאפשר לו שאם אמר באחת מן החקירות איני יודע שתהא עדותן בטלה כדיני נפשות וכו' וכן פירש הרא"ה וגם הר"מ מקוצי ז"ל וכיון שכן בנ"ד כיון שהעידו עדים שקידשה ביום שעשה אחיו ברית לבנו אפילו אם היו חוקרין אותם לאמר באיזה יום מהשבוע היה או באיזה שעה מהיום והיו משיבין אין אנו יודעים לא היתה עדותן בטלה כיון שלא היו מכחישין זה את זה כ"ש השתא דלא נחקרו שאפשר שאם נחקרו היו יודעים היום והשעה כלל העול' מדברי שקרוב בעיני הדבר שרחל זו מקודש' גמורה לרבי שמואל הנז' ואפי' אם בא אחר וקידשה לא תפסי בה קידושין אלא שבזה לא אסמוך על דעתי אם היה בא הלכה למעשה אם לא בהסכמת החכמים השלמים המורי' הוראה אבל לומר שהיא מקודשת לר' שמואל הנז' ואין להתירה לעלמא בלא גט בזה אין לי שום ספק ולית נגר ובר נגר שיוכל להתירה לעלמ' בלא גט זהו מה שנראה לעניות דעתי ואמר לי לבי. הצעיר יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זלה"ה.
9
