דברי ריבות רי״אDivrei Rivot 211
א׳שאלה ראובן מחזיק בבית ועליה והוצרך ללוו' משמעון מעות ואחר זמן מועט אמר לראובן שיתן לו מעותי' ואם אין לו מעות שיעשה לו שטר מכירה מחזקת הבית והעליה ושטר אחר שיתן לו כל כך שכירות מידי חדש בחדשו וכך עשה ויהי היום אשר עברו יותר מעשר שנים מזמן המכירה הנזכרת וראובן מעולם לא זז מתוך הבית והעליה הנז' ועתה שמעון תובע מראובן שכירות העשר שנים וגם תובע ממנו הבית והעליה וראובן טוען שאחר זמן מועט ממכירה חזר ומכר שמעון הבית והעליה לראובן ועל כן לא תבע ממנו דבר בכל עשר שנים שעברו עד היום הזה ילמדנו רבינו אם נאמן ראובן או אם הדין עם שמעון כיון שיש בידו שטר מכירה ושטר שכירות או אם נאמן ראובן כיון שיש בידו שטר בכל חיזוקי סופר זה לשונו איך הקונה אמר למוכר בכל זמן שיהיו לך המעות הנזכרים ותרצה להחזירם ליתנם לי אני אחזירנה לך החזקה ואקרע לך השטר מהקנייה בה' שעתא תכף ומיד בלי שום איחור ופקפוק כלל והאמין הקונה הנזכר למוכר הנזכר ולבאי כחו ולמוציא שטר זה בעדו ובשמו נאמנות גמורה כשני עדים כשרים כל זמן ששטר זה יהיה קיים ולא יהיה קרוע קרע בית דין בכל מה שיתבע מענין שטר זה הכל בקנין גמור מעכשיו וגם נשבע הקונה הנזכר שבועה חמורה בתורה כראוי לגמור ולקיים כל הנז' בלי שום מרמה ותחבולה כלל וכו' ילמדנו מורנו הדין עם מי.
1
ב׳תשובה בימים שעברו באו לפני ראובן ושמעון הנזכרים ואמרו שעמדו לדין בפני חכם אחד שביררו להם לדיין והדיין הנזכר פסק שהדין עם שמעון הנזכר וחילו פני לחוו' דעי אף אני וטענו לפני טענותיה' ולהיו' הדבר ברור בעיני כתבתי בקצרה יותר מדאי וזכיתי לשמעון מתוך תשובת הרש"בא סימן תתק"עב על אחד שמכר קרקע לחבירו ובאו שנים ואמרו כי תנאי היה בשעת המכירה וקנין שאם יחזיר לו המעות מכאן ועד שלש שנים שיהא המכר בטל והלה מביא עדי' שמכרו בלא תנאי שאין בזה דמיון להא דאמרינן בכתובות אין נאמנין ולא מגבינן ביה דתרי ותרי נינהו ואוקי ממונא בחזקת מריה דשאני הכא שלדברי כלם לוקח זה כדין ירד והמוכר החזיקו בכסף בשטר ובחזקה אלא שזה מביא שיש לו להסתלק מחמת תנאי וזה מביא עדים שהמכירה לחלוטין הרי קרקע בחזקת לוקח זה שהוא עכשו בידו ואין אומרי' ביה אוקי ממונא בחזקת מריה קמא וכו'.
2
ג׳אף בנדון דידן אפילו ראובן מודה ששמעון ירד ברשות לתוך החזקה בתורת מכירה החלטית שהרי מביא שטר בידו לומר שנתחייב שמעון לחזור ולמכור לו חזקתו בסך שני אלפים נמצא שמודה שכשירד שמעון לתוך החזקה בדין ירד וכיון שכן נמצא שהחזקה בחזקת שמעון עומדת ומה גם עתה שיש שטר מכיר' ביד שמעון הלוקח שלקח החזקה הנזכרת מיד ראובן דפשיטא שהוא נאמן ועוד נוסף על זה שיש לו שטר שבתורת שכירו' עומד ראובן בתוך החזקה וכמו שכתב הר"שבא סימן תת"קיו על ענין דומה לזה וזה לשונו ואפילו אין לשמעון עידי חזקה כל ששטר המכירה בידו נאמן באופן שעלה בידינו שהדין עם שמעון הלוקח הנזכר והבתים עומדים בחזקתו ואין לו לראובן כנגדו דין ודברים זולת שצריך לקיים שטר הלקיחה משום דקיימא לן מודה בשטר שכתבו צריך לקיימו זהו מה שכתבתי תחלה דרך קצרה.
3
ד׳ועתה ראיתי פסק מחכם אחד על ענין זה והרבה בכמה דברי' וצלל במים אדירי' והעלה שהדין עם ראובן ואני בדקתי בקנקנו לראו' מה טיבו ומצאתי ראיתי שכל מעשה תקפו וגבורתו לזכות לראובן הוא שכתב שאף לדברי הרמ"בן והנמשכים אחריו דסברי שאינו נאמן ראובן לומר לקוח הוא בידי משום דכיון שירד ברשות הוי כעדים וראה והוה ליה לאזדהורי בשטרי' היינו מטעם חזק' לחודה והו' ליה לאזדהורי בשטר חזרת הקניי' וכיון דלא אזדהר ולית ליה שטר איהו הוא דאפסיד אנפשי' אבל בנדון דידן ליכא למימר הכי שהרי אזדהר טובא כיון שיש לו שטר שהאמינו וכו' ואין שום פירוש בלשון השטר שהאמינו אלא במה שיאמר שחזר ולקח דהיינו במה שיתבע ומה יש לו להתבע מהקונ' כי אם שיקרע שטר הקניי' עכ"ד ועל כן אמרתי שאין נמוקו עמו.
4
ה׳וטעמא דמילתא משום דלישנא דשטרא קאמר שהאמינו בכל מה שיתבע מענין שטר זה וענין השטר אינו אלא שנתחייב שמעון בשלשה דברים א' לחזור ולמכור לו לראובן החזקה הנזכרת. שני למכור החזקה בסך הנזכר ולא יעלה אותה בדמים. שלישי לקרוע השטר מהקנייה והנאמנות אינו מועיל אלא דוקא לעניני השטר ולענין מה שהאמינו שהרי לוה שהאמין למלו' כשני עדים שלא נפרע אפי' הביא עדי' שראו שפרעו המלוה נאמן ואפ"ה סברי רב אלפס והרמב"ם ז"ל שאם הביא עדים ואמרו בפנינו הודה שנפרע אין המלוה נאמן וכמו שכתב חו"מ סימן ע"א משום דהודא' מילתא אחריתי היא ועוד כתב שם אבל מחילה ודאי מילתא אחריתי הי' ואין מועיל הנאמנות וכו' ועוד כתב הרשב"א ז"ל סימן תתקצ"ח וזה לשונו על שטר שכתוב בו תהא נאמן עלי בכל עניני שטר זה כדרך שרגילים לכתוב כותבי שטרות שאין הנאמנות אלא בענין השטר ממש כגון שזה אומר מנה שכתוב כאן נתתיו לך וזה אומר לא קבלתיו עדיין או שטוען שטר אמנה היה וזה אומר לא היה וכל כיוצא בזה אבל שיה' נאמן לומר לא נפרעתי אינו נאמן שאין זה מעניני השטר. הרי לך שאין הנאמנות מועיל אלא לענין השטר ממש וכיון שכן בנ"ד אם ראובן היה טוען מכור לי החזקה ועשה לי שטר מכירה כמו שנתחייבת' להחזיר' לי ושמעון טוען כבר מכרתיה לך ועשיתי שטר כמו שנתחייבתי ואיני רוצה לאפושי שטרי עלי דהוה כמו תן לי מעותי והלוה טוען פרעתיך דאמרינן אם יש בשטר נאמנות שהמלוה נאמן משום שהנאמנות הוא מענין השטר אף בנ"ד הוי ראובן נאמן מכח נאמנותו וחייב לכתו' לו שמעון שטר המכירה או אם היה טוען ותובע ראובן מכור לי החזקה והרי לך השנים אלפים אש' והיה טוען שמעון כבר מחלת לי חיוב המכיר' או מחלת לו החיוב שנתחייבתי למוכרה באותה הסך ולכן תן לי יותר גם לזה ודאי מועיל הנאמנות והוי ראובן נאמן כשני עדים וכן כתב הרמב"ן הביאו חו"מ סימן פ"ב דמחילה לא חשיב כמו אמנה ורבי'. דבאין לעקור את השטר דאמרינן בהו דאין שומעין ללוה אפילו אין בשטר נאמנות אבל מחילה אינו עיקר השטר וחשיב כמו פרעון לפיכך אם טוען שמחל לו שומעין לו אפילו אם יש בו נאמנות שהנאמנו' אינו מועיל אלא כנגד הפרעון והמדקדקין כותבין והאמנתיו לומר לא נפרעתי ובכל ענייני חוב זה ועדיין יש לפקפק הרי לך כשכותב בכל ענייני חוב זה שייך נמי טענה מחילה אע"ג דאיכא מאן דאמר דמחיל' מילת' אחריתי היא אף כאן בנדון דידן נאמר שהנאמנות שהאמינו שמעון לראובן הוא לעניין טענת מחילה ואע"ג דאיכא מ"ד דאין צריך נאמנות לעניין מחיל' מפני שהוא כמו טענת אמנה ורבית ואפילו בלא נאמנות לא שמעינן ללוה התם היינו טעמא משום דשטרא לאו למחילה קאי וכמו שכתב הרמב"ן בשם מי שסובר כך הביאו ב"י סימן פ"ב ודאי דלא עביד אינש שמלו' מעותיו וכותב שטר עליהם ואחר כך מחל החוב דלא שדי אינש זוזי בכדי.
5
ו׳אבל בנ"ד מודה דלטענת מחילה צריך נאמנת משום דבנ"ד כבר קיבל ראובן מעות חזקת ביתו ולא שדי זוזי בכדי וכשמכ' החזק' לשמעון מכרה בהחלט בלי שום שיור ותנאי בעולם וסבר וקיבל להסתלק מהחזקה לגמרי אלא שאחר כך שמעון ברצונו הפשוט רצה להתחייב לחזור ולמכור לו לראובן חזקה הנזכרת וכיון שכן אינו מן התימ' שימחול ראובן לשמעון החיוב שנתחייב שמעון הוא מעצמו שהרי ראובן לא הפסיד כלום מנכסיו ולא שדי זוזי בכדי ולכן הוצרך הנאמנות לראובן על כל מה שיתבע מענין שטר זה כדי שלא יטעון שמעון טענת מחילה אלו הם הטענות דשייכי בענין עצמות השטר וחיובו ולכן צריך בנאמנו' ומועיל לענין טענות אלו לראובן.
6
ז׳אבל לטענה שטוען ראובן כבר פרעתי השני אלפים אשפרוש ולקחתי החזקה אין זה מענין השטר כלל ולא מהני ביה הנאמנו' מידי דהוה אטען הלוה השטר נעשה על תנאי שאם אקיימנו אפטר וקיימתיו כבר והמלוה אומר שלא היה שום תנאי שכתב הטור סימן פ"ב דאפי' יש בשטר נאמנות אינו מועיל שהרי אין הנאמנות רק כנגד הפרעון אבל לטענ' תנאי שהו' מילתא אחריתי לא הימני' וכמו שכתב שם בית יוסף.
7
ח׳ובר מן דין לו הונח שנאמר שאף טענת כבר פרעתי הב' אלפי' אש' ולקחתי החזקה הנז' נכנס בענין השטר אין לראובן שום זכות בזה משום שהרי זה לא בא אלא מכח זה השטר וכיון דמשתמע לתרי אנפי אמרי' יד בעל השטר על התחתונה ואמרי' דלא הימנוה אלא לענין טענת מחילה או לענין לכתוב לו שטר המכירה פעם שנית כמו שכבר כתבתי ואע"ג שכתב בשטר בכל מה שיתבע דמשמע שכולל דברים הרבה הרי כולל כמה חלוקות טענת מחילה במציאות חיוב המכירה וגם טענת מחילה בחיוב סך המכיר' וגם האמינו לענין אם טוען שמעון כבר מכרתיה לך וראובן טוען לא מכרת ולא כתבת לי שטר האמינו לחייב לשמעון לכתוב לו שטר מכירה וכיון דאיכא כמה חלוקות לא אמרינן שכולל הנאמנות גם החלוקה הזאת כיון שהדין נותן דיד בעל השטר על התחתונה ומה גם עתה שאין חלוקה זו מעין השטר כמו שכתבתי ומה שכתב עוד שם בפסק ההוא שבשטר יש קנין ושבועה שנשבע שמעון וביטל דעתו שמעון ותלה אותו בדעת המוכר שכן כתיב ועל דעת פלוני וכתב הרמב"ם שאפילו שהדין שכשאדם מוציא שבועה מפיו יכול לומר כך היתה כונתי היינו כשנשבע סתם אבל כשנשבע על דעת אחרים כבר ביטל דעתו ותלה אותו בדעתם וכו' האמת הוא שזה הלשון בדאו מלבו שאינו כתוב בשטר כי אם וגם נשבע פ' שבועה חמורה בתורה כראוי לגמור ולקיים כל הנז' לעיל וכו'.
8
ט׳ואחר שהוכחנו שאין לו לראובן שום זכות מכח שטר זה לומר לקוח הוא בידי זה הבית איך יעלה על לב שום אדם לומ' שיוכל ראובן לומר לקוחה היא בידי שהרי אכלתיה שני חזקה בהיות שיש ביד שמעון שטר לקיחת החזקה שהיא שלו וגם שטר שני שכותב שירד ראובן לתוך החזקה בתורת שכירות ושיתן ראובן לשמעון כל כך שכירות מידי חדש בחדשו כמו שכתוב בשאלה ודאי דבנדון זה כולי עלמא מודו שהחזקה בחזקת שמעון היא וטעמא דמילתא דלא מבעיא לסברת הרמב"ן והרא"ש שהביא הטור סימן ק"נ דסברי היכא שידוע שירד בתורת משכנא אין לו בה חזק' לעולם אפי' אם ידוע ששלמו ימי המשכונ' והחזיק בה שלש שנים אחר כך וכו' וגם הריב"ש סימן שכ"ז כתב וזה לשונו מסורת בידינו מגדולי האחרונים ועליהם אנו סומכין שלעולם אין חזקה מועלת אלא אם כן ירד מתחלה בתורת מקח וכו' דפשיט' ופשיטא דאין לראובן שום זכות ובטענתו כיון דאיכא שטר שירד לתוך הבית ברשות ובתורת שכירות אפילו החזיק בה אחר כך כמה שנים.
9
י׳אלא אפילו לסברת החולקים הרמ"ה וה"ר יהודה בירצולוני וה"ר יוסף הלוי שכתב בשם רב אלפס ז"ל וגם הרמב"ם ז"ל שנראה דסובר כן מתוך מה שכתב פרק י"ג מהלכות טוען ונטען כמו שכתב החכם הפוסק הנז' כל הני אשלי רברבי מודו בנדון דידן דלא מהני ליה חזקתה לראובן וטעמא דמילתא דעד כאן לא פליגי אלא כשידוע שאכלה שני חזקה בלא מחאה אחר ששלמו ימי המשכנתא שכן נראה מתוך דבריה' שכתב הרמ"ה אם אכלה ג' שנים אחר שכלו ימי המשכונא יש לו חזקה וכן רבינו ירוחם נתיב י"א חלק ב' כתב ואם נתברר שאכל השני חזקה אחר ששלמו ימי המשכונא נחלקו בו הגדולי' ורוב הפוסקי' הסכימו דהוי חזקה דהיה לו למחות וכן הרמב"ם פר' הנז' כתב ירדו מאומנותן אם אכלו אותה שלש שנים מאחר שירדו מאומנותן יש להן חזקה הרי לך דלא הוי חזקה אלא כשאכלה בשופי בלי מחאה ג' שנים אחר שכלו ימי המשכנתא או השכירות או האריסות או האומנות.
10
י״אאבל בנדון דידן מי יתן ונדע אימתי כלו ימי השכירות כדי שיתברר אם אכל שני חזקה אחר שכלו ימי השכירות והלא עוד היום נוכל לומר שעדיין לא כלו ימי השכירות כנראה מתוך דברי השאלה שכתוב בשטר השכירות שיתן ראובן לשמעון כל כך שכירות מידי חדש בחדשו וכו' נמצא שבהמשך כל איזה זמן עומד בחזקת השכירות בכל חדש וחדש וכן כתב חו"מ בשם ה"ר יונה סי' ק"נ העידו העדי' ששדה זו משכונא אצלו ואין אנו יודעים לכמה שנים אפילו החזיק בו כמה שנים אין לו חזקה וודאי שה"ר יונה ז"ל סבר כמאן דאמר שמועיל החזקה אחר שכלו ימי המשכנתא אפילו ירד בתורת משכנתא דאי לא תימא הכי מאי איריא דנקט ואין אנו יודעים לכמה שנים אפילו ידעו לכמה שני' ואכלו אחר כך ג' שנים לא מהני ליה חזקתיה כיון שירד בתורת משכנתא אלא ודאי אתא לאשמועינן דאף על גב דמהני ליה אכילת שני חזקה אחר שכלו ודאי ימי המשכנתא מכל מקום אם אמרו אין אנו יודעים לכמה שנים לא מהני ליה אכילתו אף בנדון דידן אין אנו יודעים אימתי כלו ימי השכירות ואין לראובן חזקה כלל.
11
י״בועוד בנדון דידן היכן נתברר שעמד ראובן בשופי בתוך החזקה בלי שום מחאה והלא שמעון צועק ככורכייא שלעולם היה רודף אחר ראובן שישלם לו שכירותו או יחזור ויקח חזקת הבתים ועל ראובן מוטל להביא הראיה כיון שהוא בא להוציא הבתים מחזקת שמעון שעומדים בחזקתו כיון שיש לו שטר הלקיחה אף על פי שראובן עומד בתוכם ודר בהם וראיה לזה שכתב הרמב"ם הלכות טוען ונטען פרק י"א כל הקרקעות הידועות לבעליהן אף על פי שהן עתה תחת יד אחרים הרי הן בחזקת בעליהם כיצד ראובן שהיה משתמש בחצר כדרך שהעם משתמשין בחצרותיהן אחר זמן בא שמעון ואמר לו חצר שתחת ידך שלי היא ושכורה היא בידך והשיבו ראובן שלך היתה ואתה מכרת לי אם אין עדים לשמעון שהיתה ידועה לו נשבע ראובן היסת ויעמוד במקומו אבל אם הביא שמעון עדים שחצר שלו היתה הרי היא בחזקת שמעון ואומר לראובן הבא ראיה שמכר לך אף על פי שאין ראובן מודה לשמעון שהיא היתה שלו שהרי יש עדים לשמעון בד"א שמצריכין לראובן להביא ראיה כשלא נשתמש זמן מרובה אבל אם הביא עדים שאכל פירות קרקע שלש שנים רצופות וכו' ולא מיחו הבעלי' מעמידין החצר ביד ראובן.
12
י״גהרי הנדון דידן בדמותו בצלמו וקאמר שחייב ראובן להביא עדים אף על פי שהבתים תחת ידו לא חשיב מוחזק אף על פי שראובן אינו מודה לשמעון שהיתה שלו כל שכן בנדון דידן דראובן עצמו מודה שהיתה של שמעון ושהוא מכרה לו ועוד דאיכא תרי שטריה בידיה שטר הלקיחה ושטר השכירות שהשכיר החזקה לראובן המודה שהחזקה היא של שמעון.
13
י״דועוד בר מן דין בנדון דידן אי אפשר לו לראובן להביא ראיה שאכלה שני חזקה בלא מחאה שהרי כתב רבינו ירוחם בשם הה"ר יונה ז"ל נתיב י"א חלק שני אם יש קול שמכחיש טענה לקוחה היא בידי כגון שיצא קול שני שבא לידו במשכונא החזקה אינה חזקה דכל מחאה אינה אלא הוצאת קול וזה הקול הוא במקום מחאה.
14
ט״ווכיון שכן בנדון דידן אין לך קול גדול משטר השכירות שנכתב ונחתם בעדים ועוד היום הוא קיים וודאי דאית ליה קלא שזהו הטעם דבמלוה בשטר גבינן ממשעבדי משום דאית ליה קלא ולוקח הקרקע מהלוה איהו דאפסיד אנפשיה אם כן נמצא דשטר השכירות חשיב כמחאה וכן נראה מתוך דברי הרמב"ם פרק אחד עשר הלכות טוען ונטען שכתב על מה שכתבתי לעיל שכשאכל ראובן פירות הקרקע שלש שנים רצופות מעמידין החצר ביד ראובן מפני שאומרים לו לשמעון אם אמת אתה טוען שלא מכרת למה היה זה משתמש שנה אחר שנה בקרקעך ואין לך עליו לא שטר שכירות ולא שטר משכונא ולא מחית משמע שהתמיהה היא איך לא מחה כיון שאין בידו שטר השכירות אבל אם יש בידו שטר שכירות אף על גב דלא מיחא אין בזה כלום משום שהשטר הוא במקו' מחאה דקלא אית ליה ולכן להעמיד החצר ביד ראובן כתב הרמב"ם אין לך עליו לא שטר שכירות ולא שטר משכונא ולא מחיתא וכיון דבנדון דידן יש לו לשמעון שטר שכירות אין לך מחאה גדולה מזאת כ"ש שטוען שמעון שבפועל היה מוחה ושואל ממנו דמי השכירות אלא שהיה דוחה אותו מיום ליום כי איש עני הוא ראובן הנזכר ונצרך וגם כבר גבה ממנו קצת מדמי השכירות.
15
ט״זכלל העולה ממה שכתבתי שכל זמן שלא יביא ראובן שטר לקיחה וראיה ברורה שחזר שמעון ומכר לו החזקה הנזכרת החזקה עומדת בחזקת שמעון ומוציאין לראובן מתוך החזקה כי אין בכל טענותיו ממש והם דברים בטלים אשר לא יועילו כי תוהו המה. ועוד ראיתי דברי הפוסק שרצה לזכות לראובן שכתב שאפילו לא היה למוכר השטר הנזכר בשאלה שעם כל זה היה הדין עמו והטעם שכתב נמקי יוסף בפרק שנים אוחזין בספיקא דממונא איכא ב' מינים הא' היכא שמוחזק הא' יות' מחבירו והב' היכא שאין הא' מוחזק יותר מחבירו במין שהאחד מוחזק יות' מחבירו יש ב' חלקי'. הא' כשהספק הוא מחמת הדין בעצמו וכו' והב' כשהספ' מחמת טענותיהן וכו' בחלק שהספ' מחמ' הדין עצמו והתובע תפס אי מפקינן מיניה אי לא תלוי הדין בארבע' תנאי' במילתא דלא עבידא לגלויי ושלא יהיו תרי ותרי ושלא יהיו ברשות ושיהיו מטלטלין וכו' והעלה הפוס' הנז' מתוך כללים אלו דבנדון דידן הוי ספק מחמת הדין עצמו כיון דאיכא פלוגתא דרבוותא אם מהני חזקה ליורד ברשות אי לא ולכן העלה שהדין נותן שחזקה אם נדון אותם בקרקע כמו שכן דעתי כמו שכתבתי הרבה פעמים אפי' היה תופס אותה הקונה הנז' מפקינן מיניה ואלו הדברים אין להם שחר מכמה טעמים וחדא דבנדון דידן ליכא פלוגתא דכולי עלמא מודו דלית ליה לראובן חזקה באופן שאין כאן ספק בדין מחמת הדין עצמו כמו שכבר כתבתי ועוד אפילו אם תמצא לומר דבנדון דידן חשיב ספק מחמת הדין עצמו מכל מקום עולה הדין להפך ממש ממה שפסק וראיה לזה ממקום שבא ומהכללים שכתב הנמקי יוסף ז"ל וזה שכתב שאם איכא תרי ותרי ואי עבידא לגלויי לא מפקינן וכן אם הוא ברשות ובמטלטלין אבל במקרקעי אפי' ברשות מפקינן וכיון שכן בנ"ד מאי תרי ותרי איכא אם אין שטר לראובן וגם הוא מילתא דלא עביד' לגלויי ואי חשיב ליה חזקה בקרקע הא אמר דבמקרקעי אפילו ברשות מפקינן סוף דבר דבהא סלקינן נחתינן שהדין עם שמעון והבתים עומדים בחזקתו לפי מה שנראה לעניות דעתי ואמר לי לבי. הצעיר יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זלה"ה:
16
