דברי ריבות רי״בDivrei Rivot 212
א׳שאלה ראובן נתחייב לתת לשמעון סך כך מכל כך סחורה שקנה ממנו ועשו שטר מהחוב הנזכר ונתחייב ראובן הנזכר לפרוע הסך הנזכר לזמן קצוב לשמעון הנזכר או לבאי כחו או לכל מוציא שטר זה ואפילו בלי הרשאה ונחתם השטר בעדים ואחר כך נתקיים השטר בב"ד אחר כך בהמשך הזמן בא איש אחד ובידו טופס השטר הנזכר ועדיו וקיום הב"ד וכתוב בטופס זה אנו עדים ח"מ מעידי' איך טופס זה הועתק אות באות תיבה בתיבה מהשטר חוב הנזכר הן השטר הן העדים הן הקיום בית דין והשטר עצמו נשאר ביד בית דין עד שיבא תשובה ממקום גביית החוב אם נפרע השטר אם לא וחותמים על זה העדים וכפי מה שטוען ראובן אומר שפרע החוב מכח טופס זה דאי לאו הכי שטרך בידי מאי בעי ושמעון טוען דלא חשיב פרעון ושעדיין שטרו עומד בחזקו ועל האמת לא נתברר אצלו תוכן טענתו של שמעון להיות שהתובע הוא מחוץ לעיר ונשאלה השאלה אלי על פה לא בכתב.
1
ב׳תשובה אם טענת שמעון הוא להיות שהאיש ההוא בא לגבות בלי הרשאה ולכן טוען דלא חשיב פרעון ליתא שהרי פסק הרשב"א בתשובותיו סי' תתקכ"א וזה לשונו:
2
ג׳שטר חוב שכתוב אני ראובן חייב לשמעון מנה ולכל מי שיצא שטר חוב זה מתחת ידו ועכשו בא יהודה ושטר חוב זה בידו ותובע בו את ראובן ובלא הרשאת שמעון מי מתחייב ראובן זה לפרוע מנה זה ליהודה המוציא השטר בלא הרשאה.
3
ד׳תשובה דבר ברור הוא זה שחייב לפרוע ליהודה זה שהרי חייב זה עצמו לו בשעת ההלואה וכו' והביא כמה ראיו' לזה וגם הרא"ש בתשובותיו כלל פ"ח סימן ה' כתב על שטר שכתוב בו או לכל מי שיוציא שטר זה וכו' וזה לשונו תנאי זה אינו אלא במקו' הרשא' או במקום כתיבה ומסירה כיון שידוע שעיקר הממון הוא של המלוה ולא עשה תנאי זה אלא שלא יצטרך להרשאה אם ירצה לעשות שליח לגבות חובו כו' וכן פסק בסימן ו' וז' הרי דלהני אשלי רברבי במקום שכתוב תנאי זה אין צריך הרשאה כלל אלא השטר הרי הוא כהרשאה גמורה ולכן הפרעון שפרע ראובן הוא פרעון חשוב וא"ת אין הנדון דומה לראיה דאלו התם בתשובות הרשב"א והרא"ש הוא שמביא השטר עצמו ואלו בנ"ד לא הביא אלא טופס השטר לא השטר עצמו י"ל דאדרבה נדון דידן עדיף וזה שכתב הרמב"ם הלכות מלוה ולוה פרק י"ד היה השטר יוצא מתחת ידי אחר והלוה טוען ממני נפל אחר שפרעתי אף על פי שהוא בתוך זמנו נשבע היסת ונפטר שכיון שאין השטר ביד המלוה אין שם חזקה והשתא נידון ונאמר ומה כשאחר מביא השטר עצמו שמן הדין היה נראה שהיה יכול הלו' להשתמט ממנו ולומר לאו בעל דברים דידי את במיגו דאי בעי אמר כבר פרעתי וממני נפל מכל מקום אמרינן דחייב לפרוע למוציא השט' מכח התנאי ולא בעי הרשא', בנדון דידן דלא מצי לטעון פרעתי וממני נפל השטר שהרי שטר זה אינו שטר החוב עצמו אלא טופס השטר ומעידים עדים שהושלש השטר עצמו ביד ב"ד עד שיגב' החוב ועת' שט' הטופ' הוא ביד הלוה לא כ"ש דחשיב הפרעון פרעון ואין לו לשמעון נגד ראובן שום תביעה.
4
ה׳אמנם אם טענת שמעון היא שנתפשר ראובן עם האיש ההוא וויתר לו איזה סך ולכן מסר לו השטר ודאי בזה הדין עם שמעון מפני שאף על פי שמודה שמעון שהוא שלוחו מכל מקום מצי למימר לתקוני שדרתיך ולא לעוותי שהרי אפי' הבא בהרשאה אם מחל או נתפשר אין במעשיו כלום אם לא התנה בהרשאה שנותן רשות למורשה לתקן ולעוות.
5
ו׳ואם תאמר הרי כתב הרשב"א שם בתשובה הנז' שהטעם לחייב לפרוע ראובן ליהודה היא משום שנשתעבד ראובן ליהוד' משע' ההלואה ולכן כתב שם שצריך שהמוציא השטר היה ילוד כבר בשעת ההלואה אבל אם נולד אחר כך לא, משום דלא היה לו להשתעבד למי שלא היה בעולם וכו' אם כן נראה שהשעבוד הוא ממש למוציא השטר וחשיב כאלו הוא מריה דשטרא וכיון שכן הוא הרשות נתונה בידו לתקן ולעוות ויש לומר שכבר פי' לנו הרא"ש ענין זה בתשובות הנזכרות שלא כתב תנאי זה אלא לענין שלא יצטרך הרשאה אבל אם ירצה המלוה למחול המלוה הדבר פשוט דמהני כיון שידוע שעקר הממון הוא של המלוה וכן נראה מכמה תשובות שם ונלאתי לכתבם זהו מה שנראה לעניות דעתי ואמר לי לבי. הצעיר יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זלל"ה.
6
