דברי ריבות רי״דDivrei Rivot 214
א׳שאלה ראובן שהיה עומד במצרים שלח לשמעון העומד במקום רחוק סך סחורה כדי שימכור אותה וישלח מעותיו לידו וכתב לו כן אם תמצא ספינה שתבא פה דרך ישרה תשלח לי המעות ואם לאו תשלחם דרך מדינה פלונית שישלחום לי עם הספינו' הבאות משם ולא פירש על יד מי ושמעון מכר הסחורה ההיא ולהיו' שלא מצא ספינה שילך דרך שם שלח המעות דרך מדינה פלוני' שכת' לו ראובן אל יד לוי העומד שם כדי שישלחם לוי לראובן עם הספינות שעתידות לילך דרך מצרים ולוי לא שלח המעות ההם ליד ראובן כפי סדר שמעון ועתה בא ראובן ותבע לשמעון הסחורה ששלח לו או מעותיה ושמעון טוען כבר שלחתי לך המעות ליד לוי דרך מדינ' פלוני' כדי שישלחם לך ומה יש לי לעשות אם עכבם בידו לך אצל לוי ותבע ממנו המעו' שאינו יכול לכפור שלא קבלם והא לך כתב מידו שקבל' ושישלח' לך יורנו מורנו הדין עם מי ושכרו כפול מן השמים.
1
ב׳תשובה נראה לעניות דעתי שאם לוי הנז' הוא בחזקת אדם נאמן הדין עם שמעון לפי שלא פשע ולא שינה דבר מדעת משלחו וראיה לזה שכתב הרי"ף פרק הגוזל עצים על מתניתין דתנן בהשואל את הפרה אמר ליה השואל שלחה לי ביד בני ביד עבדי ביד שלוחי או ביד בנך ביד עבדך ביד שלוחך או שאמר לו המשאיל הריני משלחה לך ביד בני ביד עבדי ביד שלוחי או ביד בנך ביד עבדך ביד שלוחך ואמר ליה השואל שלח ושלח' ומתה חייב וכן בשע' שמחזירה פי' אמר לו המשאיל שלחה לי או שאמר לו השואל הריני משלחה על יד בני וכו' ואמר ליה המשאיל שלח ושלחה ומתה פטור כתב רב אלפס שם והיכא נמי דאתנו בינייהו מעיקרא כל דמשדר כל חד לחברי' אית ליה רשותא לשדורי ליה דמי בהדי מאן דבעי תנאי ממון הוא וקיים ואית ליה רשותא לשדורי מאן דחזי ואי איתניס באורחא ברשותא דמריה אתניס והיכא דשדר ליה חבריה כתבא ואמר ליה ההוא מידי דאית לי גבך שדרינהו ניהלי בהדי פלניא ושדרינהו ניהליה לא מחייב באחריותייהו דהכי נהוג האידנא תגרי וקיימא לן בכי הא דמנהגא מילתא היא והכי שדרו ממתיבתא הרי שכתב דאף על גב שלא יחד לו השליח אלא לשדורי ליה בהדי מאן דבעי מהני אף בנדון דידן אף על פי שלא פירש על יד מי כיון דלוי הוא איש נאמן ונתן לו ראובן רשות לשלחו דרך מדינ' פלונית ולוי הנזכר דר שם ודאי שלא פשע שמעון במה שעשה ופטור וכן פסק הרמב"ם הלכות שלוחין ושותפין פ"ב וז"ל וכן שנים שהתנו ביניה' שכל מי שירצה לשלוח לחבירו משלח ביד מי שירצ' המשלח הרי זה משלח ביד מי שיראה לו שהוא ראוי להוליך דבר זה ואם נגנב או אבד בדרך או שכפר בו השליח הרי המשלח פטור שכל תנאי שבממון קיים וכן חו"מ סימן קכ"א כתב ואפילו לא ייחד לו המלוה אדם ידוע לומר שלח לי על יד פלוני אלא כתב לו שלח לו ביד מי שתרצה ושלחם לו ונאבדו או שכפר בהם השליח פטור והוא ששלח לו ביד אדם נאמן וכן פסק רבינו ירוחם נתיב כ"ח חלק ב'.
2
ג׳וא"ת עד כאן לא קאמרי רי"ף והרמ"בם דמהני אלא היכא דאיכא חדא לטיבותא וחדא לריעותא כגון שאם לא ייחד לו השליח שהיא ריעותא איכא חדא לטיבותא שהתנו ביניהם פנים בפנים לא על יד כתב שכן כתב הרי"ף והיכא דאתנו בינייהו מעיקרא וכו' והרמ"בם כתב וכן שנים שהתנו ביניהם וכו' או אם איכא חדא לריעותא שלא אמר לו פה אל פה אלא על יד כתב, איכא חדא לטיבותא שייחד לו השליח שכן כתב הרי"ף והיכא דשדר ליה לחבריה כתבא וכו' שדרינהו ניהלי בהדי פלניא וכו' וגם הרמב"ם כתב שם ראובן ששלח כתב לשמעון ואמר לו מנה שיש לי בידך שלחהו לי ביד לוי אם רצה לשלחו אינו חייב באחריותו אבל בנדון דידן דאיכא תרתי לריעותא ששלח על יד כתב וגם לא ייחד השליח אפשר דלא הוי דינא הכי דאי לא תימא הכי לשמעינן רבות' הרי"ף והרמב"ם וליערבינהו וליתנינהו תרתי בבי דריעותא ונימא דלא מחייב באחריותו וכל שכן היכא דאיכא חדא לטיבותא וחדא לריעותא.
3
ד׳ויש לומר שכתבו התוספות בפרק השואל על מתניתין וכן בשעה שמחזירה תימא דבהגוזל קמא אמר שמואל אין משלחין מעות בדיוקני אפילו עדים חתומים עליה ופריך אלא לשמואל מאי תקנתיה ושני כי הא דרבי אבא וכו' דמהני מה שכותב התקבלתי והשתא בלא התקבלתי מהני אם יכול לכתוב שלח לי דאין סברא לחלק בין כותב לאומר פה אל פה דכי היכי דמהני באומר הכי נמי בכותב וכו' הרי לך שהתוספות מקשים קושיא בסברא זאת דאין סברא לחלק בין כותב לאומר משמע שהיא סברא גמורה וכיון שמצינו שהר"יף והרמ"בם סברי דבאומר מהני אף על גב דלא ייחד השליח הכי נמי מהני בכותב משום דאין סברא לחלק בין כותב לאומר אף על גב דלא ייחד השליח וכן כתב נמקי יוסף בפרק השואל על המשנה הנזכרת וז"ל כתב הרי"טבא ז"ל בשם רבו ז"ל דמהא דאם אמר לו משאיל שלח פטור השואל שמעינן דאם אמר מלוה ללוי בפיו או בכתבו מנה שיש לי בידך שלחהו לי עם הבא ראשון ושלחו שהוא פטור.
4
ה׳הרי שהשווה כותב לאומר דמהני שתרוייהו במקום שלא ייחד שליח וגם חו"מ סימן קכ"א הביא לשון הר"יף וז"ל כתב רב אלפס היכא דשדר ליה כתבא לחבריה ואמר לי ההוא מידי דאית לי גבך שדרינהו ניהלי לא מחייב באחריותו והכי נהיגי תגרי ומשמע מדבריו אפילו לא ייחד לו שום אדם נראה מתוך דבריו שלא היה כתוב בלשון הרי"ף בהדי פלניא כמו שכתוב בספרינו אלא שדרינהו ניהלי סתמא ואפילו הכי מהני וגם על מה שכתב הרמב"ם ראובן ששלח כתב לשמעון ואמר ליה מנה שיש לי בידך שלחהו לי ביד לוי וכו' דמשמע דוקא שייחד שליח כתב ה"ר יוסף קארו נר"ו דלאו דוקא אלא אורחא דמילתא נקט והוא הדין אף על גב דלא ייחד שליח.
5
ו׳כלל העולה דבהא סלקינן ונחתינן שאם לוי הנזכר הוא איש נאמן אין לו לראובן טענה וערעור כלל נגד שמעון מצד הבחינה הנזכרת לפי שעשה כדין וכשורה בשלוח הסחורה ביד איש נאמן כאשר כתב ראובן ולא שינה מדעת משלחו ולא פשע אלא צדק ולכן הוא צדיק בדינו זהו מה שנראה לעניות דעתי ואמר לי לבי. נאם הצעיר יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זלל"ה.
6
