דברי ריבות רי״זDivrei Rivot 217
א׳שאלה ראובן לקח משמעון סך מעות בהלוואה על משכונות ולאחר זמן רצה שמעון הנזכר ללכת לדרכו ואמר לראובן הנזכר או תפדה משכונותיך או אלך לדרכי עמהם ואז אמר לו ראובן תעשה עמי חסד ולא תוליך המשכונות עמך רק הנה המורשה שלך שיש בידו שאר נכסים משלך יהיו גם משכנותי בידו והודה שמעון לדבריו והתנו שהמורשה של שמעון יקח בידו אותם המשכנות וימכרם וישום המעות בריווח באופן שלזמן ג' שנים יפרע שמעון מהלואתו והקרן תהיה קיימת לראובן בעל המשכנות וכן נעשה שלקחם המורשה של ראובן הנז' ומכרם ואח"כ מת בלא צואה ולא נודע מה נעשה מדמי המשכנות רק מחפץ אחד מהם שהודה ראובן שהוא בידו ועל השאר נתעצמו בדין ראובן ושמעון ששמעון תובע מראובן מה שהלוהו וראובן משיבו כבר נתתי המשכנות שלי ביד המורשה שלך שהיו שוים יותר מדמי הלואתך שהוא מכרם ושלח לך המעות שהרי נודע לנו ששלח לך כמה וכמה וראובן טוען אמת שהמורשה שלי שלח לי מעות אבל יותר ויותר הי' לי בידו ועדיין נשאר בידו כמה וכמה ועל זה יורנו מורנו מורה צדק הדין לאמתה של תורה ושכרו הרבה מאוד.
1
ב׳תשובה הדין עם ראובן בעל המשכנות וזה מכמה טעמים ראשונה כי הנה המורשה של שמעון מכר המשכנות כדי לשלח המעות לשמעון ושמעון טוען שאינו יודע אם שלח המורשה דמיהן אם לאו כי הנה הוא מודה ששלח המורשה אליו כמה מעות אבל בהיות שהי' בידו סך גדול אינו יודע ממי הם וראובן ג"כ טוען שמא שלחם שהרי שלח לך כמה וכמה ואולי היו אלו המעות בתוכם באופן שכל אחד מהם מספקא לי' אם באו ליד ראובן וא"כ נדון דידן הוי כאילו אמר לויתי ממך מנה ואינו יודע אם פרעתיך והלה אומר איני יודע אם פרעתני דהואיל וטענו שניהם טענת ספק אפי' לצאת ידי שמים אינו חייב ואע"פ שלא מצאתי זה בבירור וזה כי בעל הטור ח"מ סימן ע"ה כתב טענו שניהם ספק כגון שטענו הלויתך ואיני יודע כמה וכו' שמשלם לו מה שברור לו ויוצא בו אף ידי שמים ואיכא למימר דוקא כי האי גוונא שאינו יודע כמה והוי כאיני יודע אם הלויתני אבל בנידון דידן שהוא אומר הלויתני ואיני יודע אם פרעתיך אף ששניהם טוענים שמא אפשר שלא יהיה הדין כן עם כל זה כי דייקינן לשון הרא"ש ז"ל נראה שאין חילוק ביניהם שהרי גבי ההוא מנה לי בידך והלה אומר איני יודע דפליגי בה אי בריא ושמא בריא עדיף כתב וזה לשונו והלה אומר איני יודע פירוש אם הלויתני והלכתא כרב ור' יוחנן לרבי יוחנן ומיהו משתבע דלא ידע אבל אם אמר איני יודע אם החזרתי לך בהא מודו רב נחמן ור"י דחייב והשתא מודו למאן לאו לרב הונא ורב יהודה דאמר חייב ברי ושמא ברי עדיף הא אם הי' שניהם טוענים שמא מוקמינן ממונא בחזקת מריה ואפילו לצאת ידי שמים נראה שאינו חייב שהרי כתב הטור שאינו חייב לצאת ידי שמים אלא בטוענו בריא אבל בטוענו ספק לא מחייבינן ליה מפני שלא דקדק דיכול למימר דקדק ושכח שהרי אף התובע שכח וא"כ בנדון דידן שנתנו ביד המורשה המשכנות למכרם ולשלח המעות לראובן לא שייך הוה ליה לדקדק ואפי' לצאת ידי שמים אינו חייב.
2
ג׳ועתה בהיות שבלשון השאלה לא פורש אם מת המורשה אחר ג' שנים או קודם גם לא פורש אם הפרעון היה לזמנים בכל שנה כך או שיפרע לסוף שלש שנים הכל, לכך אומר שמזה הטעם שכתבתי שהדין עם שמעון אין שמעון פטור מכל החוב אלא אם מת המורשה לאחר שלש שנים אבל אם מת בתוך הג' שנים הואיל והתנו שיתנום וישימום בריוח, וחזקה שליח עושה שליחותו ולא שלחם כלם קודם הזמן אלא אם היה הפרעון לזמנים נראה באיזה זמן מת ליפטר מן החוב כפי הערך ואם היה התנאי לפרוע כל החוב לאחר ג' שנים והוא מת בתוך שלש שני חזקה שלא שלח כלל וחייב שמעון כל החוב וכל זה הוא אם באנו לפטור את ראובן מזה הטעם אבל נוכל לפטור את ראובן מטעם אחר בין שמת המורשה לאחר ג' בין שמת בתוך שלש וזה שבהיות שהמשכנות שנתנו ליד המורשה היה מדעת שניהם דמי לשומר שמסר לשומר שהמפקיד היה רגיל תמיד להפקיד, או לשומר שמסר ביד בניו ובהיות ששמעון באלו המשכנות שומר שכר ואינו פטור כי אם באונסים אינו יכול לטעון המשכנות שהיו ביד המורשה שלא נמצאו אולי נאנסו שעליו להביא ראי' שנאנסו וכל זמן שלא יברר הדבר חייב כמו שכתבו תלמידי הרשב"א בשם הרמב"ן והביאו בית יוסף ח"מ סימן רצ"ח יעויין שם ואע"פ שהרשב"א חולק עמו שכתב שאפי' הוא טוען ודאי נגנבה והשומר הראשון אומר איני יודע אם נאנסה או לא השומר פטור בנדון דידן יודה שצריך לברר שנאנסה דהתם הוי טעמא כמו שכתב דדמי למנה לי בידך והלה אומר איני יודע אם נתחייבתי לך אבל נדון דידן דמי לאיני יודע אם פרעתני והלה אומר איני יודע אם פרעתיך וכבר כתבתי לעיל כי כאשר טענו שניהם טענת שמא שהלוה פטור וכיון שנדון דידן דמי לשומר שנתן ביד בניו והיכא שנתן ביד בניו כתבו התוס' והרא"ש ובעל התרומות שאם פשעו ונאבדו שהוא חייב לשלם וא"כ בנדון דידן שנאבדו ביד המורשה כל זמן שלא בירר שהיה באונס ראובן חייב לשלם.
3
ד׳ואף על פי שמדברי הרמב"ם יראה ששומר שנתן ביד בניו שאם הודיע להם שהוא פקדון דפטור ודינו של המפקיד עמהם ואם אין להם לשלם הוא מפסיד וא"כ בנדון דידן שראובן נתרצה שיתנו המשכנות ביד המורשה לדבריו אין לו טענה עם שמעון כי נסתלק הוא ודינו של ראובן עם המורשה כיון דאיכא כל הני רברבי דאמרי שדינו עם שמעון וראובן הוא מוחזק מוקמינן ממונא בחזקתיה ולרווחא דמילתא אמינא דבנדון דידן אפילו הרמב"ם וסיעתו יודו שדינו עם ראובן דעד כאן לא קאמר הרמב"ם שדינו עם בניו אלא היכא שהשומר הראשון ובניו היו שוים ר"ל או שומר חנם או ש"ש שמדעת נותן כיון שכל המפקיד על דעת אשתו ובניו הוא מפקיד והוי כאלו פי' או שישמור הוא או שישמרו בניו ולא יהיו לו דין ודברים עמו אבל אם הוא שומר שכר ובניו שומר חנם וזה יודע שדרכו ליתנ' ביד בניו איך נאמר שנתרצה זה המפקיד שאם יתנ' לבניו שיהיו הם שומר חנם והוא יהיה פטור א"כ מה הועיל שנתן לו שכר אחרי שאם בא הפקדון ביד בניו אינם כי אם שומרי חנם והוא פטור ואין לו דין ודברים עמו.
4
ה׳תדע שיש חילוק כמו שכתבתי בין היכא אשר שניהם שומר חנם או שומר שכר ובין היכא אשר השומר הראשון שומר שכר ובניו ש"ח שהרי הרמב"ן והרשב"א הסכימו לדעת הרמב"ם שהמפקיד אין לו דין אלא עם בניו ואם אין להם לשלם השומר פטור ועם כל זה כתבו תלמידי הרשב"א שומר שכר שמסר לבניו שלדעת הרמב"ן צריך השומר לברר שנאנסו ואם לא בירר חייב והרשב"א לא פטר אותו אלא משום דדמי למנה לי בידך והלה אומר איני יודע אם נתחייבתי הא לאו הכי היה חייב הרי לך בהדיא דסבירא להו שיש חילוק בין היכא ששניהם ש"ש או שומר חנם ובין היכא שהשומר הראשון שומר שכר ובניו ש"ח וא"כ בנדון דידן ששמעון היה שומר שכר והמורשה שומר חנם אפילו לדעת הרמ"בם דינו עם ראובן וכל זמן שלא בירר שנאנסו ראובן פטור מחובו.
5
ו׳ואם יאמר אומר נדון דידן לא דמי לשומר שמוסר לבניו דכיון שהוא חילה פניו שיתנם ביד המורשה איכא למימר דהוי כאלו אמר תן ליד המורשה והסתלק מדין ש"ש ואין לי עסק עמך כי אם עם המורשה אשיב ואומר שמלשון שאמר שמעון הנה המורשה שלו שיש בידו שאר נכסים וכו' נראה שכוונתו לומר כמו שזהו במקומך בכל עניניך כן יהיה במקומך בענין זה ובפרט בנדון הזה אשר הוא היה שומר שכר והמורש' הוא שומר חנם איך נאמ' שחילה פניו שיעשה עמו חסד שיתנם ביד המורשה ויפסיד ראובן זכותו שעד עתה היה שמעון ש"ש ועתה המורשה הוא ש"ח ואפילו נאמר דהאי לישנא משתמע לתרי אנפי ושקולים הם הואיל ושמעון הוא מוחזק לא מפקינן מינה ממונא מספיקא כל זה כתבתי להלכה ולא למעשה אלא אם יסכימו בזה החכמים השלמים קדושים אשר בארץ המה הצעיר מרדכי מטאלון.
6
ז׳מה שיודע יודע תעלומות רוצה אני לגלות ולהודיע לבריות כי ידעתי אני ידעתי ראובן ושמעון הנז' מי הם וכבר בא אלי מקודם ראובן ובקש ממני להודיעו דעתי ואמרתי שאין רצוני בכך אם מפני ששמעון אין לבו שלם עמי ואיני רוצה יחשדני שאני רודף אחריו גם שמאחר שיש להם לעמוד לדין בפני חכם איני צריך כי חשבתי אני שהדין היה ברור ולא היה צריך לפנים ואחר שיצא מחוייב מן הדין שעמדו לפניו חזר אלי ואמרתי לו כ"ש שאיני רוצה להטפל עם שכפי האמת הכרח הזמן היה עושה לי לדבר כן כי מן הדין על הדין ועל האמת אין ראוי להשגיח ולחוש לשו' דבר שכבר כתב הר"אש והביאו בנו הטור בח"ה סי' קנ"ד שמצוה להודיע למי שחושב היותו מחוייב בדבר אחד להודיע לו האמת כי הוא זכאי ונכנס זה במצות השבת אבידה ועכ"ז דחיתי אותו מן הטעם הנזכר עד שעתה ראיתי כבר מי שקדמני במצוה הזאת ונתפרסם הדבר ראיתי גם אני שראוי לי שאענה חלקי לפי שמכאן ואילך כבר אסור להעלים האמת ואען ואומר שנפלאתי הפלא ופלא דמאחר שהלכה רווחת בישראל זה כלל גדול בדין המוציא מחברו עליו הראיה כאשר יודע זה אפילו לדרדקי דבי רב איך אפשר לשום דיין לחייב ולהוציא ממון מזה וליתן לזה אלא בראיה ברורה מה שבנדון דידן נראה בעיני שאין מקום לחוב את ראובן כלל והיה די והותר במה שכתב הרב המופלא נר"ו לזכות לראובן ומכל מקום לרווחי שמעתתא הואיל ואתא לידן אימא ביה מילתא ואומר שהדין ברור כביעתא בכותחא שהדין עם ראובן ממקומות זולת אותם שכתב הרב הפוסק נר"ו ומכל מקום לפי שהוא רמז ענין דכל המפקיד על דעת אשתו ובניו הוא מפקיד אמרתי לחזק דברו ואף על פי שאינ' צריכים חיזוק דלא מבעיא השתא ששמעון נתרצה ליתן המשכונות ליד לוי המורשה שלו אלא אפילו שנתן ראובן ביד לוי שלא מדעת שמעון היה פטור והי לך תשובת הרשב"א ז"ל סימן אלף צ"ו.
7
ח׳ראובן שאמר לשמעון תן לי מנה שיש לי בידך והשיב שמעון כבר פרעתי לאשתך וראובן משיב מה איכפת לי שנתת לאשתי תן לי מה שמסרתי לך תשובה אם אשת ראובן בת דעת וראובן מניחה לישא וליתן ישבע שמעון שמסר לה ופטור וכו' עד כדמשמע בפרק המפקיד דהנהו גינאי דאפקידו תרוייהו גבי חד מינייהו יומא חד שמע קל הילולא ואפקדינהו גבי דההיא סבתא ומשמע הת' דפטור אפילו רבי יוחנן משום דכל יומא הוו מפקדי גבה ואם כן גלו דעתייתו דניחא להו כל שכן הכא גבי אשתו. ועוד יש לדמותו לכל המפקיד על דעת אשתו ובניו הוא מפקיד ע"כ הא קמן דבנדון דידן אפילו היה ראובן נותן המשכונות ללוי כדי שיפרע מהם לשמעון ונאבדו היה ראובן פטור כיון שהוא פקידו ואפילו שלפי דעתי יש קצת מחלוקת בזה מכל מקום בנדון דידן ששמעון בעצמו מסר המשכונות ביד לוי לפי שחילה פניו ראובן שכמו שהיה פקידו לוי בשאר נכסיו שיהיה גם כן לדבר הזה לא יעלה בדעת שהפסיד ראובן זכותו ודבר זה פשיטא לכולי עלמא זהו לפי דרך הרב הפוסק נר"ו גם לפי דעתי אין אנו צריכין לכך כי הדין הזה הביאו הטור בפירוש ח"מ סימן ע"ב וזה לשונו יורש שהוציא שטר שיש למוריש כך וכך ממון אצל פלוני ושיש לפלוני משכון ביד המוריש בהן וטוען היורש שהמשכון נאבד ביד מורישו באונס ותובע המעות נשבע הנתבע הסת ונפטר ולא אמרינן שישבע היור' שבועות היורשי' ויטול דכל שטר שמוציא מיורש הוא ודאי והפרעון ספק אבל הכא כיון שהגיע ליד המוריש משכון כנגד הלואתו וספק נאבד באונס או בפשיעה לפיכך השטר בטל וישבע זה היסת שלא החזיר לו המשכון ושהי' שוה כנגד חובו ויפטר עד כאן והדברי' ק"ו ומה התם דאיכא שטר והיורש טוען בודאי שנאבד באונס אפי' הכי אמרינן שבעל המשכונו' פטור בנ"ד שאין מי שיטעון ודאי שנאבדו באונס וגם ליכ' שטר על אחת כמה וכמה שזכה ראובן כדינו.
8
ט׳ולרווחא דמילתא אני אומר עוד דלא מבעיא השתא שספק נאבדו המשכונות דפשיטא שראובן פטור כמו שאמרנו אלא אפילו ידענו שהגיעו המשכונות ליד ראובן היה יכול ראובן ליפטר מטעם דהוי שמעון נושא ונותן ביד לוי וקי"ל דנושא ונותן ביד אין ללוה על המלוה כלום כדאמרינן בגיטין פרק הנזקין ותיפוק ליה דערב דכתובה לא משתעבד ומשני בקבלן ופרש"י בקבלן שנעשה עליה קבלן שהתפיס' בנו מטלטלין לכתובתה והיא מסרתן לידו בתורת קבלנות והחזירתן לבנו וכתבו התוספו' פי' בקונטרי' שהתפיסה בנו מטלטלין בכתובתה והיא מסרתן לידו בתורת קבלנות והחזירן לבנו וקשה דאמרינן בגט פשוט דהיכא דנשא ונתן ביד אין לו למלוה על הלוה כלום ושמא היינו שלקח המעות מיד המלוה ונתן ללוה אע"ג דמשמע התם דבלשון תליא מילתא שמא תרוייהו בעינן. בהבנת לשון התוספות קשה קצת והבנתי לפי דעתי דבריהם כמה שכתב הרשב"א והביא לשונו הרב המגיד משנה פרק כ"ה בהלכו' מלוה ולוה וז"ל וכתב הרשב"א ז"ל שלא בא רש"י לפרש שתשא ותתן ביד ממש אלא לומר דתן לו ואני נותן צריך וכמו שפסק גם הרב אלפסי ז"ל ואלו בכתובה שאינה נותנת כלום לא שייך קבלנו' אלא אם כן יתן לה הבעל כסף כתובתה ויחזור הקבלן ויאמר לה תן לו ואני קבלן משמע לכולי עלמא דנשא ונתן ביד אין למלוה על הלוה כלום ובנדון דידן נמי ראובן היה שואל המשכונות מיד שמעון ושמעון לא רצה ליתנם בידו אלא ביד לוי הרי שאין לשמעון עסק אלא עם לוי אף על גב שאמרו שאם אין לאותו דנשא ונתן ביד כלום שחוזר על הלוה מדין דרבי נתן וכאן אין למי שנשא ונתן ביד כלום, שתי תשובות בדבר א' שהיה צריך שמעון להביא ראיה איך לא פרע לו לוי וכאן אין ראיה לשמעון איך לא פרע לו לוי עוד שכתב ר"ת שאם הנושא ונותן ביד מחל לו ללוה אין למלוה על הלוה כלום אפילו אין נכסים לנושא ונתן ביד כלום ואפילו שהרשב"א כתב שצ"ע אפילו הכי כיון שהיה ספק אין להוציא ממון מספק כל שכן דלא שבקינן ודאי דר"ת מטעם ספק דהרשב"א ז"ל כלל הדברים שכיון שלוי הנפקד לא היה רשאי ליתן המשכונו' לראובן אלא במאמר וגם ששמעון בעצמו הוא שמסר המשכונות ביד לוי לית דין ולית דיין שיחייב לראובן ודבר זה פשוט יותר מביעתא בכותחא והשם יודע שהיה בידי להביא ראיות אחרות אלא שהנחתים כי נראה בעיני מותר גמור הנראה לעניות דעתי כתבתי וחתמתי שמי הצעיר שמואל די מדינה.
9
