דברי ריבות רט״זDivrei Rivot 216
א׳תשובה על ענין דין ודברים שהיו בין ה"ר יודה אבירלין יצ"ו ובין ר' יוסף בר מנחם יצ"ו שהלוה רבי יודה הנז' ד' אלף אשפרוש לרבי יוסף הנזכר על משכונות כסף וזהב ואחר כך חילה רבי יוסף הנזכר שינתנו המשכונות ביד החכם ה"ר דוד הלוי זלה"ה ושימתין לו מעט זמן לפרוע החוב הנזכר לפי שהיה רוצה ה"ר יהודה הנזכר לעלות לארץ ישראל ולא רצה שיוליך עמו המשכונות ואחר שעברו כמה ימים ושנים בא רבי יהודה הנזכר לתבוע מעותיו מרבי יוסף הנזכר וטען רבי יוסף שיתן לו משכונותיו ויפרע לו ועוד טען כי שמא החכם הנזכר פרע לו ממעות המשכונות שנשארו בידו.
1
ב׳נראה לעניות דעתי שכיון שברצון נפשו של רבי יוסף הנזכר ניתנו המשכונות ביד החכם הנזכר מאותה שעה נסתלק רבי יהודה משמירת המשכונות הנזכ' ומאחריותן דהא עדיף נדון זה מהא דאמרינן פרק המפקיד הנהו גינאי דכל יומא הוו מפקדי מרייהו גבה דההיא סבתא יומא חד אפקדינהו לגבי חד מינייהו שמע קלא בי הלולא נפק אזל אפקדינהו לגבה דההיא סבתא אדאזל ואתא איגנוב מרייהו אתא לקמיה דרב ופטריה משום דכל יומא נמי אינהו גופייהו גבה דההיא סבתא הוו מפקדי ליה ומכאן פסקו כל הפוסקים דכל היכא דידעינן שהמפקיד רגיל להאמין לשומ' השני השומר הראשון פטור מלשלם וכן פסק רב אלפס שם בהלכות וגם הרא"ש בפסקיו והרמב"ם הלכות שכירו' פרק ח' וכתב הרב המגיד שאפילו הלך לו השני ולא נשבע או שאין לו כלום להשתלם ממנו פטור הראשון הרי לך שאפילו שומר שמסר לשומר שלא מדעת הבעלים אם היו הבעלי' רגילים אצל השומר השני פטור השומר הראשון כל שכן בנדון דידן שהר' יוסף הנזכר חילה פני הר' יהודה הנזכר וברצון נפשו ניתנו המשכונות ביד החכם גיסו הנזכר כמו שהודה בבית דין דפשיטא ופשיטא דמאותה שעה נסתלק ה"ר יהודה הנזכר משמירת המשכונות שהרי הוא הלך לדרכו ונשארו ביד גיסו של ה"ר יוסף הנזכר ברצון נפשו.
2
ג׳וכיון שכן נמצא שמודה ה"ר יוסף הנזכר שחייב לה"ר יהודה הנזכר ד' אלף אשפרוש ואינו יודע באמתות שפרעם אלא שטוען שמא ואומר כיון שאני מוצא כתוב בפנקס החכם הנזכר שמכר המשכונות טען בפני בית דין שמא פרע מהם אלו הד' אלף אש' ואמר בפירוש בבית דין אני איני יכול להשבע על זה שפרעם כי איני יודע בודאי שפרעם אלא אני טוען שכיון שנשא ונתן עמו ונמצא כתוב שמכר המשכונות מסתמא שפרע המעות בשביל טענה זו חייב לשלם המעות דקיימא לן התובע לחבירו ואמר לו מנה לי בידך והשיב הנתבע ואמר כן היה לך בידי ואיני יודע אם פרעתיך חייב לשלם וכן פסק רב אלפס בהגוזל בתרא על ההיא מתניתין דקתני האומר לחבירו גזלתיך הלויתני הפקדת אצלי ואיני יודע אם החזרתי לך ואם לא החזרתי חייב לשלם כתב וז"ל ודוקא בדקא תבע ליה חבריה דכיון דבריא ליה שגזל או שלוה ואסתפק ליה אם החזיר או לא החזיר חייב דאין ספק מוציא מידי ודאי וכן פסק הרמ"בם הלכות טוען ונטען פר' א' וכתב עוד שם ולא ישבע התובע כלל אפילו שבועת היסת מפני שהוא יודע בודאי שהוא חייב והרי זה טוען אותו טענת ודאי ונסתפק אם נפטר או לא נפטר וכן פסק חו"מ סי' ע"ה וכתב שם והתובע אין צריך לישבע אבל אם ירצה יחרים סתם על כל מי שנוטל ממונו שלא כדין וכן פסקו כל הפוסקים:
3
ד׳לכן מכל מה שכתבתי גמרתי וגזרתי שחייב ה"ר יוסף הנזכר לפרוע הד' אלף אשפרוש ועוד הייתי יכול לחייבו מצד ומסבת שנוי טענותיו שלא עמד טעמו בו בין בבית דין בין אחר שיצא מבית דין אלא שאין צורך להאריך וגם שנלאתי לכתבם ושמתי קנצי למילין ובהא סלקינן ונחתינן שחייב הר' יוסף לפרוע להר' יהודה אבירלין הד' אלף אש' הנזכר אם לא יביא ראיה ברורה שפרעו אלו המעות לחשבונו זהו מה שנראה לעניות דעתי ואמר לי לבי הצעיר יצחק בכמ"ר שמואל אדרבי זלל"ה.
4
