דברי ריבות רל״דDivrei Rivot 234
א׳שאלה ראובן נתן לשמעון חמשים זהובים שיוליכם לחשבונו למצרים בסתם ושמעון הלביש אותו והוליכם עמו לאדרינופול וחזר שמעון מדרכו ושאל ראובן משמעון שיתן לו מעותיו והשיב שמעון שמכר אותה ההלבשה בהמתנה ששה חדשים ללוי באנדרינופול ולקח ראובן עדים איך הודה שמעון שמעותיו הניח באנדרינופלה ביד לוי בהמתנה ששה חדשים וחזר ראובן ושאל משמעון לפני ב"ד ואמר לו מי אמר לך שתניח מעותי ביד לוי ואתה חזרתה לביתך והנחת מעותי על קרן הצבי ומצד זה נתפשרו ביניהם לפני ב"ד שנתחייב שמעון לראובן לפרוע הסך הנזכר לסוף ט' חדשים בתנאי שאחריות המעות שהיו ביד לוי באנדרינופול יהיה על ראובן ונטל קנין שמעון לפני ב"ד והלך שמעון לדרכו אחר כך הלך ראובן לבית דין ואמר להם שיעשו לו קיום בית דין איך הודה שמעון לפני עדים שמעותיו הניחם ביד לוי באנדריפול שהיה רוצה לשלוח מורשה אחר בעדו לגבות החוב מיד לוי והביא העדים ונתנו לו קיום בית דין איך הודה שמעון שהמעות שהניח ביד לוי שם באנדרינופול היה מחשבון בהא שעתא בהשעתא עמד שמואל אחיו של שמעון שהיה שם ואמר שכיון שראובן היה רוצה לשלוח מורשה לגבות החוב שלא יחתמו השטר מהקנין שלקח שמעון ומהחיוב שנתחייב לפרוע לראובן עד סוף תשעה חדשים ונשאר הב"ד במוסכם שלא יחתמהו עמד ראובן עם הקיום בין דין שנתנו לו ועשה מורשה שילך לגבות חובו מיד לוי והלך שם ולא מצאו ללוי וחזר המורשה והביא הקיום בית דין וכיון שראה ראובן שלא מצאו חזר לבית דין והביא הקיום בית דין לפניהם ושאל מהם שיחתמו לו איך נתחייב שמעון בקנין גמור לפרוע הסך לסוף תשעה חדשים והבית דין הנזכר קרעו הקיום בית דין ששלח עם המורשה ואח"כ חתמו ההודאה והחיוב בקנין שנטל שמעון לפרוע הסך לסוף תשעה חדשים עתה שאל השואל אם עשו בית דין כדין שנאמר זכין לאדם שלא בפניו במה שעשה להם שמואל אחיו של שמעון התראה שלא יחתמו שטר מהקנין שנטל שמעון והודו עמו שלא יחתמו ואח"כ חזרו וחתמוהו אם עשו כדין במה שחזרו וחתמו אם לאו ולכך יורנו רבינו דרך זו נלך.
1
ב׳תשובה אע"ג דקיימא לן דלא חיישינן לב"ד טועין מכל מקום בנדון דידן נראה לע"ד שאי אפשר להכחיש שטעו ב"ד במה שחתמו לבסוף ההודאה והחיוב בקנין שנתחייב שמעון לפרוע לסוף תשעה חדשים הסך הנזכר לראובן הנזכר וטעמא דמילתא דאע"ג דק"ל דסתם קנין לכתיבה עומד מ"מ אם הלוה מוחה בעדים שלא יכתבו אין כותבין כמו שפסק הרא"ש בפסקיו פרק זה בורר וכן כתב חו"מ סימן ל"ט וז"ל אם הלוה מוחה בעדים שלא יכתבו אין כותבין לו אפילו מיד אע"פ שלקח קנין וכו' וטעמא דמילתא כמו שאמר ר"ת משום דאית ליה קלא לשטר יותר מלקנין ולא ניחא לאיניש דליפשו שטרי עלויה דמחמת זה זיילו נכסי וגם נמנעים מלהלות לו כשיודעים שנתמעטו נכסיו כו' וכיון שכן בנדון דידן כיון שאחיו של שמעון מיחה ביד ב"ד שלא יכתבו ויחתמו לא היה להם לחתום ולכתוב שטר דלא ניחא ליה לשמעון דליפשו שטריה עליה אע"ג דנתחייב בקנין דדוקא כשהעדים רוצים לילך למדינת הים כתב האשרי בשם ריב"ש בפרק זה בורר שהולך לפני ב"ד וכותב לו אבל עדים מיהא אין רשאין לכתוב ע"כ ובנדון דידן הב"ד עצמו היו עדי הדבר ולא היו רוצים לילך למדינת הים וכיון שמיחו בידם שלא יכתבו ויחתמו לא היה להם לכתוב ולחתום אלא ודאי נראה שטעו בזה מן הטעם שכתבתי.
2
ג׳וליכא למימר שטעו ג"כ במה שכתבוהו מטעם שכבר נמחל חיובו ושעבודו של שמעון מהחוב ההוא כיון שראובן לקח קיום ב"ד ועשה מורשה לגבות מלוי נראה שמחל החוב לשמעון כמו שראיתי מי שכתב כן דליתא שמה שעשה מורשה ומשתדל לגבות החוב מלוי הוא מפני שאחריות החוב של לוי על ראובן כמו שבא בשאלה וכיון שהאחריות עליו נמצא שלא נסתלק מלוי בעבור חיוב שמעון וגם לא נסתלק מחיוב שמעון בעבור תביעת לוי אלא לוי הוא הבעל חוב שחייב החוב ושמעון הוא ערב ולכן מה ששלח ראובן המורשה לגבות החוב מלוי היה לתועלת שמעון כדי שלא יפרע מביתו ומה שהרויח ראובן לשמעון הזמן יותר שלשה חדשים שלוי היה חייב לסוף ששה חדשים ושמעון לסוף תשעה ולא בשביל זה נאמר שלא יוכל ראובן לגבות החוב עד סוף תשעה וכי יעשה שמעון סחורה בממונו של ראובן בשביל שפשע ונתן הפקדון ביד אחרים אלא ודאי אם יוכל ראובן לגבות החוב מלוי ודאי שיכול לגבותו לזמן הששה חדשים אבל אם לא יהיה יכול לגבותו מלוי אז רצה להרויח לשמעון דוקא עוד ג' חדשים כיון שמשלם מביתו אבל לעולם לא נסתלק מחיוב שום אחד משניהם אלא רצה מזה גובה רצה מזה גובה והוי כמי שנתן מעות לשליח לקנות לו חיטין וקנה שעורין או אפכא דק"ל אם פחתו פחתו לשליח ואם נתייקר הריוח למשלח כמו שפסקו כל הפוסקים דכל המשנה ידו על התחתונה אף בנדון דידן שמעון שינה מדעת משלחו במה שהקיף נכסיו ביד אחר שלא מדעת ראובן ולכן ידו של ראובן על העליונה רצה גובה מלוי רצה משמעון גובה וכמו שכתב רבינו ירוחם נתיב ל' חלק א' כתבו הגאונים המפקיד אצל חבירו סחורתו להוליכה למקום פלוני ושינה והוליכה למקום אחר חייב באחריות הסחורה ונעשית מלוה וב"ד יורדין לנכסיו לפרוע לו וכו' זהו מה שנראה לע"ד ואמר לי לבי הצעיר יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זלה"ה.
3
