דברי ריבות רל״גDivrei Rivot 233
א׳שאלה מעשה שהיה ק"ק אחד היו מתפללים בבית הכנסת אחד מימי עולם ושנים קדמוניות באהבה ואחוה שלום וריעות בבית אלי"ם הלכו ברגש וגם בפנקס המלך יר"ה היו כתובים בפנקס אחד ובמסלה אחת והם היו כמו מאתים ועשרים אנשים ויהי כי ארכו הימים נפל ביניהם מחלוקת וקטטה ומריב' מחמת העריכה ויתפרדו איש מעל אחיו ויצאו מהקהל כמו ארבעים או חמשים כלם אנשים ונתחברו ונתקשרו יחד בשבועה חמורה לדעת רבים מפורשים להיותם לבדם נפרדים משאר אנשי הקהל ושלא ליכנס בבית הכנסת הנזכר וביררו להם י"ב אנשים ונשבעו כולם לדעתם ולדעת היותר מחמיר שבכלם להיות נשמעים אליהם ואחריהם ילכו שלא לחזור לקהל כי אם על פיהם ועמדו כן בשבועתם זו ימים רבים ובתוך אלו הימים נפטר אחד מהי"ב נבררים הנזכרים לבית עולמו ואחד מהם הרחיק נדוד והלך לדרכו ויהי כי ארכו הימים שהיה חוץ מקהלם ומבית תפלתם העיר ה' את רוחם ונתנו את לבם לשוב למקומם הראשון ולהחזיר עטרת כבוד הק"ק הנזכר ליושנה ונתחרטו מהשבועה שנשבעו ובקשו לעשות תקנות לשוב למקומם הראשון באופן שלא ישובו לדאבה עוד בקטטות ומריבות ועתה שאל השואל אם יש צד היתר לשבועה זו כיון שהיתה לדעת רבים מפורשים וגם לדעת היותר מחמיר מהי"ב נבררים הנזכרים ועוד כי האחד נפטר לבית עולמו ומי יודע מה היתה סברתו אלו היה חי וגם האחר איננו פה עמנו עומד היום לגלות דעתו ולכן הודיענו דרך זו נלך שלא נכלם ולא נכשל כי כוונתינו לשמים.
1
ב׳תשובה כלל גדול יש לנו דגרסינן בגיטין פרק השולח אמר אמימר הלכתא אפי' למאן דאמר נדר שהודר ברבים יש לו הפרה על דעת רבים אין לו הפרה והני מילי לדבר הרשות אבל לדבר מצוה יש לו הפרה כי ההוא מקרי דרדקי דאדריה רב אחא דהוה פשע בינוקא ואהדריה רבינא דלא אשתכח דדייק כותיה הרי דלדבר מצוה יש לו הפרה אפילו שהודר על דעת רבים וטעמא דמילתא היא כמו שכתבו שם התוספות דמסתמא ניחא להו לרבים משום מצוה וכן פסקו כל הפוסקים רב אלפס שם בהלכות והרמב"ם ז"ל בפרק ו' הלכות שבועות כתב נשבע על דעת רבים או שנדר ע"ד רבים אין מתירין לו לעולם אלא לדבר מצוה וכן הטור יורה דעה סימן רכ"ח כתב ונדר שעל דעת רבים אין לו התרה בלא דעתם אלא אם כן יש מצוה בהתרתו וכן פסקו כל הפוסקים דאף הנשבע על דעת רבים יש לו התרה לדבר מצוה.
2
ג׳אבל מה שצריך לדקדק בנדון דידן הוא אי חשיבא מצוה החזרה לקהל או לא משום שמצינו שכתב רבינו תם שבנשבע על דעת רבים אפילו לדבר מצוה אין לו התרה אלא כגון ההוא מקרי דדרדקי לפי שהיה כמו נדר טעות שהיו סבורים שימצאו אחר דדייק כותיה ולא מצאו אבל במצוה אחרת שאין הנדר טעות מחמתה אין לו התרה והביא ראיה מדאמר רבי יהודה בגיטין פרק הנזכר כל נדר שידעו בו רבים לא יחזיר ומוכח לה מדכתיב גבי גבעונים ולא הכום בני ישראל כי נשבעו להם נשיאי העדה דאלמא לא היתה הפרה לשבועתו ואע"פ שיש מצוה בהריגתם דכתיב בהו לא תחיה כל נשמה וברבים לרבי יהודה כעל דעת רבים לרבנן וכיון שכן בנדון דידן אפשר לומר דאף אם נאמר שיש מצוה בחזרת אנשי נקהל למקומם הראשון ולבית תפלתם מכל מקום לא הוי כההיא מצוה דמקרי דדרדיקי דבההיא היה בה טעות ולכך הותרה אבל בנדון דידן לית בה טעות ולכך אפילו לדבר מצוה אין לה הפרה כיון שנשבעו על דעת רבים.
3
ד׳יש לומר שהרי כתב הר"ן שם בהלכות על ההיא דרבינו תם שאין משם ראיה דכיון שחזרו בתשובה לא היה מצוה בהריגתם וכדתניא פרק ואלו נאמרין וכתבו להם למטה למען אשר לא ילמדו אתכם לעשות הא למדת שאם חוזרין בתשובה מקבלין אותן ולפיכך נראה דלכל דבר מצוה אפילו על דעת רבים יש לו הפרה וגם הרי"בש בתשובותיו סימן קפ"ה כתב וזה לשונו והרמ"בן ז"ל הביא סברת ר"ת בחידושיו וכשהגיע לפרק אלה הן הלוקין דחה סברתו בשתי ידי' ממה שאמרו שם גבי אונס שגירש דאפי' הדירה על דעת רבים ולא בטל העשה משו' דאית ליה הפרה כיון דהוי לדבר מצוה כי ההוא מקרי דדרדקי וכו' ואף על פי שאינה דומה לה ממש אלא דהוי לדבר מצוה וכן דחו שם סברת רבינו תם ז"ל כל האחרונים ז"ל מההיא דאונס שגירש וכן דעת הרמב"ם ז"ל פר' ששי מהלכות שבועות ע"כ וכן נראה מדברי הרא"בד שם.
4
ה׳הרי דלא בעינן מצוה כההיא דמקרי דדרדקי אלא איזו מצוה שיהיה סגי להתיר שבועה שנשבעה על דעת רבים וגדולה מזאת כתוב בהגהות מתשובו' מיימוניות מספר הפלאה על בחור אחד שנדר על דעת רבים ואמר יאסרו כל פירות שבעולם עלי חוץ מן החיטין אם שוחק בקובייא לא בגינו ולא בגין אחרים ויהי היום ויעבור וישחוק בגין אחרים כי הציקתהו רוחו ועתה בא לשאול אם יש תקנה והשיב באורך ובתוך דבריו כתב וזה לשונו ומזה הטעם נראה שיש למצוא תקנה להיות לו הפרה לנדרו כמלדבר מצוה כי ידוע וברור לנו שאי אפשר לו לעמוד כל ימיו ואי אפשר שלא יכשל כמה פעמים וזה הדבר מצה שאם לא יפירוהו יבא לידי מכשול עון וכו' הרי שאפילו שהשבועה היתה לדעת רבים לאפרושי מאיסורא שלא לשחוק בקוביא מ"מ חשיב דבר מצוה להתירה כדי שלא יבא לידי מכשול בנדון דידן שאין בקיום השבועה הפרשה מאיסור ובהיתר השבוע' איכא מצוה לא כ"ש דאמרינן דיש לה התרה אף על פי שנשבעו על דעת רבים וזה דדבר ברור הוא כי בהיות אנשי הקהל קדוש נפרדים איש מעל אחיו נשתלשלו כמה מיני קטטות ומריבות מענין פרעון המסים והארנוניות כמו שראינו בעינינו וגם העניים המתפרנסים מהצדקה המוטלים עליהם אינם מושגחים כמו שהדין נותן ועיניהם תלויות ואינם יודעים על איזו מהכתות יסמוכו ובהיתר השבועה בהתחברם יחד יחדיו יהיו תמים ויוסרו המכשולו' והקטטות ואין לך מצוה גדולה מזאת להתיר השבועה וכמו שכתב הרמב"ם פרק ששי הלכות הל' י' וזה לשונו אם ראו הדיינים שהתר שבועה זו גורם למצוה ולשלום בין איש לאשתו בין אדם לחבירו ושקיום שבועה זו גורם לעבירה ולקטטה פותחין לו וכו' וגם הרי"בש בתשובותיו סימן תס"א כתב על ענין התר שבועה על דעת רבים אין לך מצוה גדולה מהסיר מכשול ונזקין מדרך הרבים וגם בתשובות מיימוניות בספר הפלאה כתב מהר"ם וז"ל ואחרי שהשלום תלוי בכך דבר פשוט הוא שלדבר מצוה לעשות שלום בין איש לאשתו יש התרה בלא דעת רבים שנדר לדעתם כההוא מקרי דדרדקי וכו'.
5
ו׳ועוד מצאתי תשובה משם הראב"ד ז"ל וז"ל הנה הסכימו כל חכמי ארצנו על השבועה אשר נשבעו לה אנשים כי היא בבטולה מצוה מכמה פנים האחד כי היתה לדבר מחלוקת והפרדה וכל חוזק ידי מחלוקת ופרידה אין ביטול מצו' גדול' מזה וכו' וכיון שכן בנ"ד איכא כמה מצו' בהתר שבוע' זו אם הבאת שלום בין רבים ונכבדים אם להסיר כמה מיני מכשולות וקטטות המשתלשלות בכל יום ויום בזמן המסים והארנונייות אם בביטול פרנסת העניים והיתומים וכמה מיני מצות אחרות מתבטלות ודאי דהוי כההוא קמרי דדרדקי ויש התר לשבועה זו אף על גב דנשבעו לדעת רבים ולא מבעיא בבחינת כל מה שכתבנו דפשיטא ופשיטא שיש כאן מצוה חשובה להתר השבועה זו אלא אפילו אין כאן כי אם בחינת חזרת להתפלל בבית תפלתם ומקום קביעותם חשיבה מצוה להתר שבועה זו.
6
ז׳וראיה לזה שכתב בהגהה מימונית פרק ח' הלכות תפלה וז"ל ר"י נשאל על אחד שהדיר את חבירו מליכנס לביתו על דעת רבים ובית הכנסת בביתו אם יכול להתיר את נדרו לילך לבית הכנסת להתפלל אף על פי שאין מנין בעיר אפילו עם המודר והשיב נראה לי כי דבר מצוה הוא ולא מבעיא היכא דאיתיה מנין לפרקים אלא אפילו לא היה מנין לפרקים מצוה הוא שישתתפו לתפלה ובית אלקים יהלכו ברגש כיון שכבר קבעו מקו' לתפלתם ומתוך כך קובעין עצמן יותר לתפלה ומכוונין את לבם לאביהם שבשמי' וקובעין יותר מקום לתפלתן מתוך שמתפללין במקום המיוחד להם להתפלל ויכול להתיר את נדרו וכו' הרי דחשיב מצוה להתר נדר שהותר על דעת רבים היות האדם מתפלל במקום קביעותו המיוחד לו וכיון שכן האנשים האלה שלמים הם ואבותיהם בנו הבית הכנס' ויסדוהו וקבעו שם מקו' לבית תפלת' מימי עולם ושנים קדמוניות ודאי שקובעי' עצמן שם יותר לתפלה ומכוונין את לבם לאביהם שבשמים ואין לך מצוה גדולה מזו להתר שבועתם.
7
ח׳וא"ת נהי דאיכא מצוה בנדון דידן להתר השבועה אף על גב דנשבעו על דעת רבים היינו דוקא אם היתה ההתרה מדעת הרבים שנשבעו לדעת' ובמאי דאמרי' בנדרים פרק רבי אליעזר תניא המודר הנאה מחבירו אין מתירין לו אלא בפניו מנא הני מילי אמר רב נחמן דכתיב ויאמר ה' אל משה וכו' במדין נדרת לך והתר נדרך במדין וכו' אבל בנדון דידן שנשבעו על דעת הי"ב נבררים ואחד מהם נפטר לבית עולמו ואחד איננו כי הרחיק נדוד אם כן אין מקום להתר שבועה זו.
8
ט׳וי"ל שכבר כתבתי דהא דקיימ' לן שנדר שהודר על דעת רבים שיש לו הפרה כשהוא לדבר מצוה הטעם הוא כמו שכתבו התוספות משום דאנן סהדי דניחא ליהו לרבים לקיומי מצוה וכיון שכן אפילו בלא דעתם ובלא רשותם יכולין להתיר וכן כתב יורה דעה שם סימן רכ"ה ונדר שעל דעת רבים אין לו התרה בלא דעתם אלא אם כן יש מצוה בהתרתו וכן נראה בברור מתוך השאלה שכתבתי לעיל בשם מהר"ם ז"ל שכתב לדבר מצוה לעשות שלום בין איש לאשתו יש התרה בלא דעת רבים שנדר לדעתם וכו' ועוד כתב הריב"ש ז"ל סימן תס"א שכתב הרשב"א בשם ר"ת דדוקא בנודר מחמת טובה שעשה לו חברו כדי שישבע שבועה זו דומיא דמשה דנתן לו צפורה בתו מחמת נדרו וכ... אבל מי שנדר מדעתו שלא קבל טובה ממנו מתירין לו שלא מדעתו וכתב עוד שם וכתבו התוספות דלדבר מצוה מתירין אפילו לכתחלה שלא בפני חברו והטעם הוא דאנן סהדי דניחא להו וכיון שכן בנדון דידן נמי נימא אנן סהדי דניחא ליה לנפטר ולחי שהרחיק נדוד שיתקיים המצוה ולכן יש התר לשבועה זו אפילו לכתחלה שהרי כתב הה"ר יוסף קארו יורה דעה סימן רכ"ח דאיכא למבעי היכא דקיימי הנך רבים וצווחי דלא ניחא להו בהתרה זו אף על פי שהיא לדבר מצוה והיה נראה לי דאפילו הכי נשאל ומתירין לו דהא ודאי חזקה על כל איש ישראל דניחא ליה בעשיית מצוה והני דאמרי דלא ניחא ליהו יצרם תקפם וכמו שכתב הרמב"ם בטעם שכופים אותו עד שיאמר רוצה אני בגיטין לאותם שכופין ואם לא כן לא הוו שרי להתיר בלי ידיעת דעת רבים דהוה לן למיחש שמא לא יסכימו שישאל על נדרו ונמצאת ההתר' בטלה והנדר קיים.
9
י׳הרי דמסתברא דאפילו עומד וצווח דלא ניחא ליה בהתר הוי ההתר התר בנדון דידן שאין כאן גלוי דעת כלל כי האחד איננו והאחד מת לא כל שכן דסמכינן אסתמא דמילתא דאנן סהדי דניחא להו במצוה ומתירין לכתחלה וכל שכן בנדון דידן שכבר הותרה דחשיב ההיתר התר דהא כנדר על דעתו בשביל טובה שעשה לו אף על גב דאין מתירין אלא מדעתו מכל מקום אם בדיעבד התירו לו בלא דעתו הויא התרה כל שכן בנדון דידן שאף לכתחלה יכולין להתירו שלא מדעתו כמו שכתבתי ואף על גב דבנדון דידן נשבעו כל הקהל הנפרדים לדעת המחמיר שבכל הי"ב נבררים וכיון שכן אם אחד מהם לבד יחמיר בענין חייבים להיות נמשכי' אחריו כבר כת' הריב"ש ז"ל סימן תנ"ז בנדון כי האי שאין הכוונה לומר שיהיה לשון החרם נדון על פי המחמיר ושילכו הקהל אחר כונתו אלא דעתם היה בזה להוציא מידי כל הערמה וכו'.
10
י״אובנדון דידן אף אם יפרשו שהשבועה היתה כוללת גם כן לכוונת המחמיר אין בזה בית מיחוש שהרי הנמצאים כאן כולם מתחרטים משבועתם ושואלים עליה מצד המצוה הנמשכת מההתר' ולאשר איננו פה עמנו הא קיימא לן דאנן סהדי דניחא להו בהיתר משום מצוה ואפילו אם יהא איזה מהם ויאמר בפירוש דלא ניחא ליה כיון שהאחרים לא קבלו הנאה ממנו יכולים להתיר להם בלא דעתו כמו שכתב יורה דעה סימן רכ"ח והוא לבדו יעמוד בשבועתו אבל כל האחרים הם כיחידים לענין השבועה וכן אחד נשאל לעצמו על ידי חרטתו וכמו שכתב הריב"ש ז"ל סימן תס"א בענין כזה עיין שם וכיון דאיכא מצוה בהתרה זו כמו שכתבתי מתירין להם אפילו לכתחלה כל שכן בנדון דידן שכבר הותרה דמהניא להו היתרא זהו מה שנראה לעניות דעתי ואמר לי לבי הצעיר יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זלה"ה.
11