דברי ריבות רל״זDivrei Rivot 237
א׳שאלה מעשה שהיה שהמעולה הרופ' ה"ר אברהם שלם יצ"ו טען ואמר נגד המעולה ה"ר אברהם מונייון יצ"ו שחזקת קרקע הבתים אשר הוא דר בהם היום אברהם מונייון הנז' היא שלו מימי עולם ושנים קדמוניות כמו שהוא מפורסם לכל יושבי העיר הזאת ואברהם ונייון הנזכר טען ואמר שהרופא הנזכר מכרה לו והוציא שטר מכירה כתוב וחתום בכל חזוקי סופר שנכתב ונחתם יום ב' תשעה לחודש תמוז שנת הש"ל והרופא הנזכר טען ואמר שהשטר ההוא נעשה באונס על כרחו שלא בטובתו והוציא בב"ד טופס שטר מודעא אשר מסר על מכירה זו שנכתב ונחתם יום ג' כ"ז אייר שנת הש"ל ושם כתב איך תוגר אחד אוימו וגוזם כנגדו כמה מיני איומים וגזומים עד שהוציא עליו כלי זיין כדי שיתן או ימכור החזקה הנזכר לאברהם מונייון הנזכר ולכן מסר מודעא בכל תוקף שאיזו מכירה שיעשה מהחזקה הנזכר או איזה ביטול מודעא או איזה פיסול עדי מודעא או איזה דבר שאעשה לקיים המכר הכל יהיה בטל והמודעא תהיה קיימת כי מחמת האונס אני עושה ואברהם מונייון הנז' טען כי מה שאיימו התוגר היה בשביל חוב שחייב לו משכירות המקום הנזכר זה כמה שנים ולא פרע לו ולהיות שהתוגר הנזכר היה אהובי חילה פני הרופא הנזכר שאדבר על לבו של התוגר על הענין ופייסתיהו באופן שויתר לו התוגר ומחל לו שנים אלפים לבנים מהשכירות שהיה חייב לו ואח"כ כדי שלא יכבד עליו שכירות הזמן הנמשך משם והלאה רצה ונתרצה וחילה פני ליקח חזקת המקו' ההו' שהיה חרב ולקחתיהו כדין וכשורה כדין כל לוקח חזקה ברצון נפשו ובניתי שם בתים והוצאתי מעותי לעיניו ולא דבר מאומה ועתה שראה הבתים בנוים בא בעקופין ושם עלי עלילות דברים ולכן הודיענו דרך זו נלך והדין עם מי.
1
ב׳תשובה נראה לעניות דעתי דאפילו אם נאמר ששטר מודעא זו נעשה כדין וכשורה ואין בו שום צד גמגום מכל מקום מכירת החזקה הויא מכר והדין עם רבי אברהם מוניון הנזכר ואין מוציאין החזקה הנזכ' מידו וטעמא דמילתא דגרסינן בבתרא פרק חזקת הבתים אמר רב הונא תלויה וזבין זביניה זביני מאי טעמא כל דמזבין איניש אי לאו דאניס לא הוה מזבין ואפילו הכי זביניה זביני וכתוב עוד שם אמר רבא הלכתא תלויה וזבין זביניה זביני וכו' וכתבו שם התוספות ואם מסר מודעא לא הוו זביני דקיימא לן כרב הונא דכתיב מודעא אזביני והיכא דביטל מודעא אזביני מהני ביטל דאגב אונסיה גמר ומבטל כדאמרינן בפרק האומר משקלי ואפילו אמר בשעת מודעא כל מה שאבטל לא יהא ביטול אינו כלום דמכל מקום לבסוף כשמבטל כל מה שאמר קודם לכן יהא מבוטל דאגב אונסיה גמר ומבטל וכן פסק הרא"ש שם בפסקיו וגם הטור אבן העזר סימן קל"ו וחשן המשפט סימן ר"ה וגם נמקי יוסף כתב בפרק חזקת הבתים בשם רבינו יונה ז"ל וזה לשונו ואם אנסוהו עד שביטל המודעא שמסר מכרו קיים וכן הדין בגט ומתנה ואם המוכר מוסר מודעא על הנזכר ועל כל ביטול שיבטל המודעא באונס כיון שאנסוהו לבטל כל המודעות הרי נתבטלו בטוליו ואגב אנסו גמר בלבו ובטלם ואין כח מסירות המודעא על הביטול יתר מכח מסירת המודעא על המכר שאנו דנין בו ואומרים כשמבטל המודעא מתוך האונס גמר בלבו והקנה וכן דעת רבותי.
2
ג׳הרי דסברי כל הני אשלי רברבי בעלי התוספות והר"ש ורבינו יונה לרבותיו ז"ל דכיון שביטל לבסוף כל המודעות וכל הביטולים הגורמים ביטל למכר המכר קיים וכיון שכן בנדון דידן הרי ביטל בשעת המכר כל מודעי ומודעי דמודעי עד סוף כל המודעות שבעולם וזה לשון השטר הכל בקנין גמור מעכשיו שנטלו המוכרים הנזכרים במנא דכשר למקניא ביה בביטול כל מיני מודעי עד סוף כל המודעות שבעולם ופסלו ובטלו המוכרים הנזכרים על עצמם פסול ובטול גמור כל מודעות שבעולם וכל עדות בין בכתב בין בעל פה וכן דבר שימצא שיגרום ביטול או סתירה או שינגוד לשום דבר קטן או גדול מכל הנזכר לעיל והעידו על עצמם המוכרים הנזכרים שלא מסרו שום מודעא קלה וחמורה על שום דבר קטן או גדול מכל הנזכר לעיל בשטר מכירה זו דלא כאסמכתא ודלא כטופסי דשטרי וגם כתוב בשטר אחר חתום לעדים שנכתב גם כן ביום מכירת החזקה וזה לשונו גם פסל וביטל רבי אברהם שלם על עצמו כל מודעות שבעולם וכל דבר שיגרום ביטול או סתירה או שינגד לשום דבר קטן או גדול מכל הכתוב בשטר החזקה וכך אמר ה"ר אברהם שלם הריני פוסל עלי כל עדות בין בכתב בין בעל פה שימצא שמסרתי שום מודעא או שמכרתי המכירה הנז' מחמת שום אונס והכרח בעולם אם ימצא שטר כתוב וחתום על שום מודעא שמסרתי או על שום דבר שעשיתי שינגד למכירת החזק' או לשום חלק ממנה הריני חוזר בי עתה והריני מבטל ופוסל עלי מעכשיו כל אותם המודעות וכל אותם הבטולים פסול ובטול גמור לגמרי באופן שלא ימצא שום דבר שינגד או שיגרום שום בטול או סתירה לשום תנאי ושום דבר קטן או גדול מכל הכתו' בשטר המכיר' הנ"ל ושטר המכירה הנזכר יהיה שריר וקיים לעולם ע"כ וכיון שכן נמצא שכל המודעות והבטולי' שעשה הרופא הנזכר לבטל המכר הם בטלים והמכר קיים.
3
ד׳ואף אם נרצה לחוש לדברי הרמב"ם ז"ל שכתב פרק י' מהלכות מכירה וז"ל ואם אמר לעדי המודעה הוו יודעין שכל קנין שאני לוקח לבטל המודעא שהכל בטל ואין אני אומר כך אלא מפני האונס שאתם יודעים ואין בדעתי להקנות לזה האנס לעולם הרי המכר בטל ואף על פי שקנו מידו לבטל המודעא ובנדון דידן מסר מודעא גם על כל בטולי המודעא באופן שלעולם תשאר המודעא קיימת י"ל שהרי כתב הרמב"ם פרק ו' הלכות גרושין אמר בפני שנים הגט שאכתוב לפלונית אשתי בטל הוא וכל דבר שאבטל בו מודעא זאת הרי הוא בטל וכתב אחר כך ונתנו לה אף על פי שביטל המודעא קודם שיכתוב הגט הרי הגט בטל אם כן מאי תקנת דבר זה שיאמרו לו העדים קודם כתיבת הגט אמור לפנינו שכל הדברים שמסרת שגורמין כשיתקיימו אותן הדברים לבטל גט זה הרי הם בטלים והוא אומר הן ואחר כך אמר להם לכתוב ולחתום וליתן לה וכתב הר"ן פרק השולח מה שהזכיר הרמב"ם ז"ל נראה שהוא מספיק לכל מודעות שמסר ששם בערכין שאמרו מאי עד שיאמר רוצה אני עד דמבטל ליה למודעא קמא לא על מודעא ידוע' אמרו אלא מפני חששן של מודעות ובודאי שראוי לחוש שמסר מודעא על הבטול כמו שיש לחוש למודעא גרידתא ואף על פי כן העלו דבביטול סגי שאף על פי שידענו באונסו מתחלה שהרי אנו כופין אותו להוציא ואפשר גם כן שמסר מודעא על הגט ועל הבטולין כיון שחזר ובטלן אנו דנין שנתרצה וכו' ולפיכך כתב ז"ל אמור בפנינו שכל הדברים שמסרת וכו' לפי שאלו לא אמר אלא שהוא מבטל המודעא הרי עדין לא ביטל מודעת הביטול ואפי' ביטל גם כן מודעת הביטול שמא מסר מודעא על ביטול הביטול ואין לדבר סוף ולפיכך תיקן שיאמר כל הדברים שגורמין שעכשיו אין ספק שביטל כל מה שאמר שהוא גורם פיסול לגט זה ובדבור זה האחרון שהוא לשון כולל נתבטלו כל דבריו הראשונים ובהכי סגי וכן כתב מגיד משנה שם על הרמב"ם בפרק הנזכר.
4
ה׳הרי לך דאפילו לענין גט להתיר אשת איש לעלמא שהוא דבר חמור דאונסיה בגלוי מילתא בעלמא סגי אף על גב דלא הכירו באונסו כמו שפסקו על הפוסקים מכל מקום כשבטל לבסוף בלשון כולל אמרינן שהגט הוי גט כשר ושרינן אשת איש לעלמא בנדון דידן שגם כן ביטל המודעות בלשון כולל כמו שכתוב בשטרות והוא ממונא לא כל שכן דאמרינן שהמודעו' בטלות והמכר קיים דאגב אונסיה גמר ומקני ליה.
5
ו׳ואפילו אם תמצא לומר שהרי כתב הר"ן שם בפרק השולח בשם הרשב"א על תקון הרמב"ם ז"ל הנז' וז"ל והרשב"א ז"ל כתב עליו ולי נראה שאם מסירת מודעא אף על ביטול המודעא מבטלת ביטול המודעא גם כשיאמר לשון זה מה הועיל דדילמא מסר מודעא אף על ביטול כזה. ובנדון דידן מתוך לשון שטר המודעא נראה דמסר מודעא אף על ביטול כזה יש לומר שהרי כתב שם הר"ן בשם הרשב"א וז"ל לצאת ידי כל ספק שיבטל כל מודעא ועוד שיפסל כל עד שיעיד שמסר מודעא בפניו וכן כתב מגיד משנה שם בשמו הלכות גרושין פרק ו' וגם הלכות מכירה פרק י' כתבו בשמו ובשם אחרים וכיון שכן בנדון דידן בשטר המכר גם כן פסל כל עדות בין בכתב בין בעל פה וכו' כמו שכתוב בשטרות נמצא שהמכר קיים וגם הרי"בש בתשובותיו סימן קכ"ד כתב על ענין מסירת מודעא של גט וז"ל כיון שקודם כתיבת הגט בטל כל המודעות בלשון כולל הרי כל המודעות בטלות ואפילו מסר מודעא על הביטול בלשון כולל כל הביטולין הנה כיון שבביטול המודעות אמר לשון כולל כל מודעות וכל דבר הגורם לבטל הגט הנה הולכין אחר דברי האחרון וכו' גם הראשונים ז"ל הקלו יותר הסכימו שביטול המודעא תועיל לכל מודעא שקדמה מההיא דערכין דסוף פרק האומר משקלי עלי, אמר רב ששת האי מאן דמסר מודעא אגיטא וכו' והרשב"א ז"ל כתב ואני אומר לצאת ידי כל ספק שיבטל כל מודעא ועוד שיפסול כל עד שיעיד שמסר מודעא וכו' עד וכן נהגו בכל המקומות שהייתי בהם ברצלונה סרקוסטה באלינסייא וגם פה ולפי שנראה לא נהגו כן בארצות ההם רק לבטל בלשון כולל שיכלול כל מודעא וכל דבור וזה על דרך הרמב"ם ז"ל ואין ספק שבזה די וכן פסק בתשובותיו פעם שנית סימן תפ"ב הרי לך ריב"ש שהוא אחרון פסק אפילו לענין גט דמהני ביטול המודעא בלשון כולל לבטל כל מיני אופני מודעות וביטולים וכיון שכן בנדון דידן פשיטא ופשיטא דכיון שביטל הרופא המודעות בלשון כולל וגם פסל עדות המודעא פשיטא שהמכר קיים ואין לו פה להשיב:
6
ז׳ואפילו אם תמצא לומר ניחוש לדברי יחיד והוא הרנ"בר ז"ל שכתב נמקי יוסף בשמו פרק חזקת הבתים שאם מסר מודעא אף על פיסול העדים אכתי לא מהני שאף פסול זה מחמת אונסו הוא שפוסל אותם וכבר קדם ומסר מודעה על זה ולפיכך נראה לי דכל היכא דידעינן באונסיה ומסר מודעא על המכר ועל כל הביטולים שיעשה ואף על פיסול עדים הרי המכר בטל ובנדון דידן נמסרה המודעא אף על פיסול עדי המודעא נמצא לפי סברתו של הרנ"בד ז"ל בנדון דידן המכר בטל אף אתה אמור לו נחוש נמי לסברת רבינו אפרים כתובה בהגהות מיימוניות הלכות מכירה פרק י' וז"ל כתב רבינו אפרי' בתשובתו אמר רבא לא כתבינן מודעא אזביני משום טעמא דאין אדם יכול לבטל מה שעתיד לעשות ואחרי כן נותן ואפילו הוא אנוס דכיון דעדים ראשונים ראו אונסו ועשה בפניהם מודעא ואחר כך מכר בפני אחרים בשתיקה וכתבו וחתמו הרי אלו מעידים שהיתה מכירה זו גמורה ושנים הראשוני' מעידים שהיה קודם לכן אונס הואיל ונוכל לקיים דברי כלם דאימור בסוף נתרצה הילכך לא כתבינן מודעא אזביני אלא כי ההוא מעשה דפרדסא שאותם עדים עצמם שיודעים אונסו אותם הם החתומים על המכירה הילכך נראה לומר כל אדם שעושה מודעא על מחילה או על קנין שעתיד לעשות ואחרי כן מוחל או הקנה בפני שנים אחרים אין המודעא כלום עד כאן ובנדון דידן עדי המודעא אינם עדי המכירה אלא הם שתי כתות ולכן נקיים דברי שתיהם שמתחלה היה הרופא הנזכר אנוס ואחר כך נתרצה ונתפייס ומכר מכירה גמורה ברצון נפשו.
7
ח׳הרי שלדברי כל הגאונים שזכרתי ראשונים גם אחרונים זוכה אברהם מונייון הנזכר בחזקה הנז' ואף על גב דטעמא דהאי לאו כטעמא דהאי מכל מקום אין בזה בית מיחוש שהרי כתב מהרר"י קולין בתשובתיו שרש מ"א כשיש שני דעות מתירי' גם כי טעמיהם אינם שוים ומטעם דמתיר זה אינו מתיר זה וחולק עליו מכל מקום מאחר ששניה' מתירי' יש לסמוך עליהם להתיר אף בנדון דידן מאחר שכלן שוין לטובה לומר שהמכר קיים והמודעא בטלה אף על פי שאין טעמיהם שוים דלקצתם הוו טעמא דאזלינן בתר דבורו האחרון ולקצתם משום דביטל בלשון כולל ולקצתם משום פיסול עדי המודעא ולקצתם משום דאפשר לקיים דברי השתי כתות מכל מקום לינקוט מיהא חדא בנדון דידן דכלהו איתנהו גביה ולכך לדברי כלם המכר קיים והמודעא בטלה ומבוטלת.
8
ט׳ואם תאמר יצדק כל מה שכתבתי אם האי נדון דידן יש בו תורת מקח ומכירה אבל נדון דידן כפי הנראה אין בו אלא תורת מתנה דמי שמע כזאת מי ראה כאלה מכירת חזקת קרקע בארבעים אשפרוש וכיון שכן יש לו דין מתנה וכמו שנראה ממה שכתב הטור ח"ה סימן ר"ה כשניתן בפחות משוויו אין כאן תורת מקח והוי כמו שאנסוהו ליתן שאינה מתנה וכיון שראוי לדון נדון דידן בדין מתנה נמצא דאף על גב דביטל כל מיני מודעות שבעולם כיון שהעדים החתומים על שטר המודעא מעידי' שהכירו באונסו בטלה המתנה משום דבמתנה בגלוי מילתא בעלמא שמגלה דעתו שנותן באונס סגי לבטל המתנה אף על גב דלא מסר מודעא וכמו שכתבו התוספות פרק חזקת הבתים דף מ"ח וזה לשונו אבל במתנה אי ידעינן באונסיה מהני מהנה ביטול ולא גמר ומבטל וגם הרא"ש שם בפסקיו כתב ומיהו במתנה היכא דידעי באונסיה אפילו ביטול לא מהני דכיון דאניס הוא אפילו לא מסר מודעא לא הויא מתנה וכן כתב הר"ן הביאו הה"ר יוסף קארו נר"ו אבן העזר סימן ק"לד וזה לשונו כל היכא דידעינן באונסיה אף על גב דלא מסר מודעא גיטו ומתנתו בטלים וגם כתב הרשב"א בתשובתיו סי' תקע"ג וזה לשונו ביטול כל מודעא אינו אלא סילוק המודעא כאלו לא נעשית אבל אינו כנותן ברצון הרי דכל הני אשלי רברבי לא מהני הביטול בנדון דידן אי חשיב כמתנה ואף על גב דלסברת רבינו אפרים שכתבתי לעיל אין חילוק בין מכר למתנה כיון דתליא טעמא בהיות שצריך שיהיו עדי המודעא הם הם עדי המכירה או המתנה כיון שהם עדים אחרים נקיים דברי שניהם ואמרינן שלבסוף נתפייס ונתרצה ממש באופן דלפי סברתו תהיה המתנה קיימת כיון שניתנה על ידי עדים אחרים וכמו שהאריך גם כן בזה הרב ה"ר יוסף קארו נר"ו ח"ה סימן ר"ה מכל מקום היא סברת יחיד אבל לפי טעם כל שאר הפוסקים בנדון דידן אי חשיב מתנה נמצא שביטול המודעא אין בו ממש וכיון שהעדי' מעידי' שהכירו באונסו סלק את המודעא כמי שאינה ונשארה מתנה באונס בגלוי מילתא בעלמא סגי.
9
י׳ויש לומר שכבר כתב מהרר"י קולון שרש קפ"ו הנאנס לעשות דבר מה ומטי ליה הנאה מיניה הוי כתלויה וזבין דהוי זביניה זביני הגם כי ההנאה שקבל הוא דבר מועט בערך מה שנאנס לעשות לחבירו והביא ראיה לדבריו מתוך דברי התוספות וגם מתשובת הרשב"א עיין שם וכיון שכן בנדון דידן מלבד הארבעים לבנים שכתב בשטר שנתן אברהם מוניייון לרופא הנזכר עשה לו הנאה גדולה כפי מה ששמעתי מרבים ונכבדים מגידי אמת והוא שעשה עם התוגר בעל הקרקע הנזכר שימחול לו לרופא קרוב לשנים אלפי לבנים ושאר מיני הנאות באופן דמטי ליה לרופא הנזכר הנאה טובא יותר משויון החזקה באופן דלא חשיב מתנה כי אם מכר.
10
י״אובר מן דין אפילו לא מטי ליה הנאה כי אם הארבעים לבנים סגי שהרי חזקת החצרות מדין קרקע נגעו בהם וכמו שכתב ה"ר יוסף בן לב נר"ו בתשובותיו כלל ז' סימן מ"ו דאפילו לדעת האומרים שחזקת החצרות אין להם כח קרקע אינו אלא דוקא דוקא לענין אם יוכל אפטרפא דיתמי למכור חזקת חצר היתומים כדין מטלטלין וכו' וכיון דחשיב כקרקע אין בו אונאה אפילו מכרו בפחות משוויו והוי מכר ולא מתנה וכמו שכתב רבינו יונה והביאו הטור סימן ר"ה וז"ל בקרקעי אפילו לא נתן לו כל שוויו הרי זה מכר לפי שאין אונאה לקרקעות ואע"ג שכתב עליו שם בעל הטורים וז"ל ונראה לפרש דבריו וכשאינו כופהו אלא על המכירה אבל בסכום המעות אינו כופהו אבל אם כופהו בפחות בפוחת משוויו אף בקרקע אין כאן תורת מקח והוי כמי שאנסוהו ליתן שאינה מתנה ואף בנדון דידן לא כפוהו ליתן ולמכור בפחות משויו שכן כתוב בשטר המודעא וז"ל מגזם אותנו כמה איומים וגזומים באומרו שניתן או נמכר הבתים הנזכר' לאברהם מונייון וכו' הרי שכתב סתמא שנמכור ולא פירש שכר ידוע וכיון שכן הוי מכר גמור ואע"ג שמכרו בפחות משוויו אין בזה בית מיחוש משום דאין אונאה בקרקעות והוא לא נאנס על שכר המעות אם כן שפיר אמרינן אגב אונסיה גמר ומקנה ליה ואע"ג דמסר מודעא כבר בטלה כמו שכבר הארכתי והוי המכר מכר ותהיה החזקה קיימת ביד ה"ר אברהם מונייון הנזכר המוחזק בה זה מה שנראה לע"ד ואמר לי לבי הצעיר יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זלה"ה.
11
