דברי ריבות רל״חDivrei Rivot 238
א׳מסכת כתובות פ"ק בתולה נשאת ליום הרביעי ואלמנה ליום חמישי כוונת רש"י בכל הלשונות שכתב במשנה היא שכיון שבשביל כמה קשיות שיש במשנה הייתי מפרש פירוש המשנה באופן אחר ואלו הם אחת למה גזר הדין בשתים בתולה ליום ד' ואלמנה ליום ה' ולא נתן טעם כי אם לבתולה וכיון שלא נתן לאלמנה לא היה לו להזכירה כלל. ועוד כיון שרצה להזכירה יזכירנה לבסוף והיה לו לומר בתולה נשאת ליום ד' שפעמים בשבת וכו' ואלמנה ליום ה' ולמה הפסיק בדין האלמנה בין דין וטעם הבתולה. ועוד דטעמא שאם היה לו טענת בתולים היה משכים לבית דין לא הוי טעמא למאי דקאמר בתולה נשאת ליום ד' דאיכא למיפרך ותינשא באחד בשבת כדפריך בגמרא. ועוד הקושיא שהקשה התוספות הא תינח אשת כהן או פחותה מבת שלש דליכא אלא חד ספיקא וכו.
1
ב׳ולכן לתרץ כל הקושיות הנזכרות הייתי אומר שלכך צירף וחיבר התנא דין הבתולה עם דין האלמנה ואמר בתולה נשאת ליום הד' ואלמנה ליום הה' לאשמוענן בדבריו כי כמו שטעם האלמנה היותה נשאת ביום הה' לפי האמת הוא מטעם שקדו וכמו שאמרו בגמרא תניא מפני מה אמרו אלמנה נשאת בה' ונבעלת בו' שאם אתה אומר תבעל בה' למחר משכים לאומנותו והולך לו שקדו חכמים על תקנת בנות ישראל שיהא שמח עמה שלשה ימים ה' בשבת וערב שבת ושבת. הרי שטעם האמנה שקדו גם טעם הבתולה היותה נשאת ביום ד' הוא משום שקדו כמו שאמר בגמרא שקדו חכמים שיהא טורח בסעודה ג' ימים ולכן חבר בתולה ואלמנה יחד לאשמוענן דטעם שתיהם משום שקדו כי כמו שטעם האלמנ' אינו מפורש במשנה ועל כרחין צריכין אנו לומר משום שקדו כך טעם הבתול' הוי משום שקדו ומה שאמר שפעמים בשבת וכו' לא בא לתת טעם למה נשאת בד' להיות שולל א' ב' ג' שכבר יש לי טעם שקדו אלא לא בא לתת טעם למה תקנו שני ימים א' לבתול' ואחד לאלמנה היה להם לתקן שכיון שהאלמנה נשאת ביום ה' מטעם שקדו ונבעלת בו' שנאמרה בו ברכה לאדם תנשא ג"כ הבתולה ביום ה' והוי כלה חדא תקנה ואיכא נמי שקדו ד' ימים לטרוח בצרכי סעודה וגם תהיה נבעלת בו' שנאמר בו ברכה לאדם לכן אמר שפעמים בשבת וכו' ולפי שישכים לבית דין תקנו שתנשא בד' ולא בחמישי באופן שלפי פירוש זה שפעמים בשבת אינו טעם לחיוב נשואין יום ד' דהא איכא יום א' אם לא מטעם שקדו אלא בא לתת טעם לשלילת נשואי יום ה' ועם זה יתורץ קושית התוספות משום דעיקר התקנה לא היתה אלא משום שקדו וטעם דפעמים בשבת אינו אלא לשלול יום ה' אע"פ שיהיה טעם חלוש שלא יצדק כי אם באשת כהן ופחותה מבת ג' שנים די כיון שיש לי טעמא רבא לעיקר התקנה רש"י לא רצה לפרש כן מפני שהוא דוחק שהעיקר חסר מן הספר שלא יהיה טעם התקנה מפורש במשנה. ועוד שנאמר שפעמים בשבת וכו' בא לתרץ קושיא שאני מרגיש על פה למה לא תקנו שתנשא בה' לכן פירש ואמר תקנת חכמים היא שתנשא בד' בשבת כדמפרש טעמא כלומר הטעם שמפרש המשנה הוא טעם לעקר התקנה למה נשאת ברביעי וגם פירש שפעמים בשבת אבתולה קאי כלומר לא בא לתת טעם למה לא נשאת בה' אלא למה שאמר בתולה נשאת ליום ד' כלומר בא לתת טעם לעקר התקנה והחיוב שחייבו חז"ל שהבתולה נשאת ליום הד' וכתב עוד רש"י ולכך תקנו שתנשא ברביעי שאם היה לו טוענת בתולי' וכו' לומר שאם היה לו טענת בתולים הוא טעם לתקנה שתקנו שתנשא בד' ואינו טעם ללמה לא תנשא בחמישי והרגיש בדבריו וכיון שהוא טעם לתקנה שתקנו שתנשא בד' אמאי תקנו כך והאיכא ספק ספיקא כמו שהקשו התוספות ולכך פירש ואמר ומתוך שיבא לבית דין יתברר הדבר באופן שלא נשאר מכל הקושיות כי אם ותנשא בא' בשבת ולזה כתב רש"י הפירוש הוא כמו שכתבתי וקושיית ותנשא בא' בשבת בגמרא פריך לה ומתרצה והטעם שהזכיר תקנת האלמנה במשנה הוא לומר שהסבה שהעיר לב חז"ל לעשות תקנ' היא הבתול' משום דאיפשר שיבא לידי איסור דאורייתא שזינתה תחתיו ויקיימנה וכיון שבאו לידי כך לעשות תקנה לבתולה תקנו גם כן לאלמנה זהו מה שנראה לע"ד בפירוש המשנה הצעיר יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זלה"ה.
2
