דברי ריבות רל״טDivrei Rivot 239
א׳אמר רב יוסף מריה דאברהם תלי תניא בדלא תניא מס' כתובות דף ב' ע"א כתב רש"י תמה על דברי רבו ואמר מריה דאברה' מה זה היה לשמואל לומר כן ועוד שחלה רב יוסף ושכח תלמודו ותוהא על דבריו הראשוני' כונת רש"י בסוגיא זו לחלוק עם מה שפירשו התוספו' וזה שהתוספות כתבו אין שואל הטעם למה נישאת בד' דאם כן לא הוה משני אלא הכי פירושה מפני מה אמרו כלומר מאי נפקא מינה וכו' רש"י לא הלך לשיטתו בשביל שתי קושייות חדא דהשתא הוי פירוש מפני מה אמרו מאי נפקא מינה ולבסוף כשאמר וחידש ותנשא באחד בשבת הוי פירוש מפני מה אמרו כמשמעו ששואל טעם למה נישאת בד'. ועוד מאי קא מתמה רב יוסף באומרו מריה דאברהם תלי תנייא וכו' לפי פירוש התוספות שפירש שמניח נפקותא זו המפורשת ותופס נפקותא אחרינא ומה בכך היא הנותנת שלהיותה מפורשת אין צורך להזכירה וזו שאינה מפורשת איידי דחביבה ליה הזכירה ואפשר שלזה כוון התוספות באומרו ורב יוסף קא מתמה מריה דאברה' וכו' כלומר שאינה קושיא עצמית אלא תמיהא בעלמא לעורר לבא להגיד האמת אבל רש"י לא כן ידמה אלא שגם בתחלה פי' מפני מה אמרו וכו' הוא ששואל ממש טעם התקנה וכי תימא אם כן לא משני מידי כמו שהקשו התוספת לזה אמר רש"י לפי ששנינו וכו' לקמן מקשי עלה כלומר אין הכי נמי דדברים אלו אין להם הבנה וזהו מה שמקשי לקמן באומרו מריה דאברהם וכתב רש"י מה זה היה לשמואל לומר כן הכונה לומר שכיון שרב יוסף שכח תלמודו והיה סבור שכן אמר שמואל היה תמיה עליו איך אמר כן שהם דברי' שאין להם הבנה כלל כמו שאמרו התוספות דלא משני מידי. ועוד לו הונח שיהיה הבנה לדברים אלו מכל מקום קשה תלי תנייא בדלא תנייא באופן שהם שתי קושיות האחד שאין לו הבנה כלל בדבריו וכנגד זה אמר מריה דאברהם שתמה תמיה גדולה בדברו דברים בלי הבנה ועוד קושיא שנית תלי תנייא בדלא תנייא.
1
ב׳עוד כתב רש"י מקשינן לרב יוסף הי תנייא והי לא תנייא וכולי הכוונה בזה שהרגיש רש"י דבשלמא לפירש תוספות שלא הקשה רב יוסף אלא קושיא אחת והיא תלי תנייא בדלא תנייא ניחא דמקשי המקשה דהא תנייא והא תנייא אבל לפירוש רש"י שהקשה רב יוסף קושיא אחריתי זולת זו והיא מריה דאברהם כלומר שאין לו הבנה כלל לדבריו דלא משני מידי מאי קא מקשי לרב יוסף הא תנייא והא תנייא על כרחיך לדברים אלו אין להם הבנה דהא לא קא משני מידי לכן אמר רש"י ומקשינן לרב יוסף כלומר להיות שרב יוסף שכח תלמודו עד שטעה ועלה במחשבתו שדבר שמואל דברי' בלי הבנה לכן אפשר שטועה גם כן וחושב דלא תנייא כלל ולכן מקשינן ליה לרב יוסף הי תנייא והי לא תנייא הא תנייא והא תנייא ולא יעלה על דעתך דלא תנייא כלל עם היות דאין הכי נמי שהקושיא הראשונה שרמז באומרו מריה דאברהם במקומה עומדת אלא אי איתמר הכי איתמר אמר רב יהודה אמר שמואל.
2
ג׳כתבו התוספות דף ב' ולא גרסינן רב יוסף וכו' כונת התוספות לומר דבשלמא לפי' רש"י שמה שאמר מפני מה הוא שאלת טעם באופן דלא קא משני מידי ומה שהקשה רב יוסף מריה דאברהם היא קושייא חזקה ניחא דקא מהדר ואמר אלא אי איתמר וכו' אבל לפי' התוספות דפי' שהכונה לומר מאי נפקא מינה ולא מקשי אלא דמניח נפקותא מפורשת ותופס נפקותא אחרינא קשה דאמאי חוזר בו ואמר אלא אי איתמר וכו' הוה ליה לשנויי איידי דחביבא ליה שאינה מפורשת נקטה לכן אמרו התוספות שאם הגמרא היה חוזר בו מפני הקושייא שהקשה תלי תניא וכו' היה קשה לפירושו אבל ראה דלא גרסינן אמר רב יוסף לפי דרב יוסף גופיה קאמר ליה ולא אמר כן אלא מפני שזכר האמת ואמר אמיתן של דברים איך היו לא מכח הקושייא.
3
ד׳תוספות דף ב' מפני מה אמרו וכו' בניחותא גרסינן וכו' הכונה שהרגישו לפירושם מה שרמזתי למעלה דלפי' רש"י בין בתחלה בין בסוף פירוש מפני מה אמרו הוא שאלת טעם לתקנה ולפי' התוספות בתחלה פירש שכונתו לומר מאי נפקא מינה ועתה פירושו ששאל טעם לתקנה וזה דוחק [עיין בסימן שמ"ט] לכן פירש דהשתא לא נחית לידע טעם התקנה אלא כל כונתו אינו אלא להקשות ותנשא באחד בשבת.
4
ה׳תוספות מס' כתובות דף ג' וסברא דאניס ומן הדין לית לן למיחש וכו' וגבי פריצות לא גרסינן וסברא דלא אניס וכו' כונת התוספות דהיכי קאמר משום צנועות ומשום פרוצות לא ימנע או הדין נותן דניחוש לאונס או לא אם הדין נותן לחוש נימא משום פרוצות לחוד ואם הדין נותן שלא לחוש נימא משום צנועו' לחוד לכן תירץ שהדין נותן שלא לחוש ושפיר קאמר משום צנועות וכי תימא אמאי קאמר משום פרוצות לכן אמר לא גרסינן וסברא ואמרה וכו' זהו נראה לע"ד יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זלה"ה.
5
