דברי ריבות כ״דDivrei Rivot 24
א׳ראיתי לפרש שיטת רש"י ושיטת תוספות לע"ד בסוגית רכוב ומנהיג.
1
ב׳וזה כי סבת שיטת תוספו' היא דמדקאמר מס' בבא מציעא דף ח' ע"ב במסקנא שמע מינה רכוב לחודיה לא קני על כרחין צריכין אנו לומ' דרב יהודה מסופק אם שמע משמואל רכוב לחודיה ואז פשיט ליה דרכוב הוא דלא קני או אם שמיע ליה ברכוב במקו' מנהיג ואז מספקא ליה כמו שפירש התוספות בדבור המתחיל רכוב לחודיה וכו' וכיון שכן קשה דמאי קא מבעיא ליה ברכוב במקום מנהיג פשיטא דרכוב לא קני כיון שהוא מסופק גם כן אם דבר שמואל ברכוב לחודיה ומנהיג לחודיה ואז פשיטא ליה דרכוב הוא דלא קני דהורע כחו של רכוב גם כן ברכוב במקום מנהיג למה לא נאמר דרכוב הוא דלא קני ולתרץ זה קאמר תוספות אין לפרש דתפוס ברגליו וכו' עד וצריך לומר דתפס בה ואזלא מעט מחמתיה וכו' וזה דבשלמא ברכוב לחודיה איכא למימר דכיון שבא אחר וחטפה ממנו ומושכה לקנותה והוא לבדו עושה בה הנהגה ומשיכה והיא גדולה בקנין פשיט' לן דרכוב הוא דלא קני אבל ברכו' במקו' מנהיג שהנהג' המנהיג אינו עוש' הוא לבדו כי גם הנהגת הרוכב מעורבת עם הנהגת המנהיג ועוד נוסף עליו הרכיבה איכ' לספוקי דרכוב עדיף ומבטל הנהג' המנהיג.
2
ג׳וכיון דרוכב מיירי דאזיל מעט מחמתיה גם יושב הנאמר בענין כלאים אזיל מעט מחמתיה משו' דהיינו יושב היינו רוכב ונמצא כי כמו שברוכ' אית ביה כל מה דשייך לקנו' גם ביוש' אית ביה כל מה דשייך לעבור עליו משום כלאי' דהא דאזיל מחמתיה וכיון שכן נוכל להוכיח דין קנין מדין כלאים דכיון דביושב אע"ג דאזיל מחמתיה לא חשיב הנהגה ופטור אף ברוכב אף על גב דאזיל מחמתיה לא חשיב אותה הנהגה ולא קני ולפי זאת השיטה גרסינן שפיר הגירסא שהביא רש"י למאן אי לר' מאיר הא קאמר רבי מאיר פוטר את היושב בקרון וודאי שהוא הדין נמי דרוכב לחודיה לא קני דשפיר ילפינן דין קנין מדין כלאים כיון דאזיל מחמתיה וכיון שכן נידון ונאמר ומה רוכב לחודי' לא קני רוכב במקום מנהיג מבעיא דלא כי קא מבעיא לי לרבנן מאי מי אמרינן דעד כאן לא קאמרי רבנן דיושב חייב אלא ביושב לחודי' והוא הדין ברכוב לחודיה אבל ברכוב במקום מנהיג לא או דילמא לא שנא ופשיט מדאפיך שמואל וכו' ש"מ לרבנן רכוב לחודיה לא קני וכל שכן וכו' וזה דכיון דרבנן סברי דיושב פטור ודאי דסבר דרוכב לחודיה לא קני דדין קנין ילפינן מדין כלאים שבכל אחד ואחד מהם אית ביה הדבר הנלוה והצריך אליו כמו שכתבתי באופן שמה שעולה במסקנה לפי שיטת התוספו' הוא דסבר שמואל דרוכב לחודיה לא קני וזהו מה ששמע רב יהודה משמואל כשאמר חד קני וחד לא קני. וזהו מה שפירשו התוספו' שגם זה נכנס בספק שנסתפק רב יהודה אם שמע ממנו ברוכב לחודיה.
3
ד׳ולרש"י נראה לו שיטת תוספ' דוחק וזה דמדקאמ' בגמרא אלא רכוב במקום מנהיג מבעיא ליה משמע שכבר פסק דלא מיירי כלל שמואל ברכוב לחודיה. ולכן רש"י הלך לדרכו ואמר לתרץ הקושיא הראשונה והיא דאי פשיטא ליה דברכוב לחודיה לא קני מאי קא מבעיא ליה ברכוב במקום מנהיג לזה כתב רש"י אי ודאי קאמר שמואל בחד מנייהו דלא קני ברכוב הוא דקאמר וכו' כלומר אי שמואל מיירי ברכוב לחודיה על כרחין צריכין אנו לומר דברכוב הוא דקאמר לא קני וזה לא בשביל גריעות כח רוכב אלא שאי אפשר לומר בשום צד ואופן אחר והטעם שזה בא מבחוץ וחטפה ומשכה לקנותה לא עשה אלא הנהג' ואיך נאמ' שקנה כנגד המנהיג מאי אולמיה דהאי מהאי אלא איכא למימר דקאמר לא קני ברכוב הוא דקאמר ואיך היה אומר רב יהודה לא ידענא. אלא ודאי על כרחין לא דבר שמואל ברכוב לחודיה. וכיון שלא דבר שמואל ברכוב לחודיה עדיין מצי סבר שמואל דרכוב עדיף כמנהיג ולפי' קמבעיא ליה רכוב במקום מנהיג הי מנייהו עדיף. באופן שספק רב יהודה בדברי שמואל אינו אלא דוקא ברכוב במקום מנהיג לידע הי מנייהו עדיף דאפשר דרכוב עדיף ועם זה אין אנו צריכין לומר דרכוב אזיל מעט מחמתי' כי אם רכוב לבד וגם יושב בקרון הוא יושב לבד כמשמעות הלשון. וכיון שכן אינו יכול להוכיח דין קנין מדין כלאים כמו שכתבו התוספות דדין כלאים אינו תלוי כלל בתפיסה כי אם בהליכה ודין קנין תלוי בתפיסה.
4
ה׳זהו מה שנראה לעניות דעתי שכיון רש"י באומר דלא גרסינן הגירסא וזה דאיך נאמר למאן אי לרבי מאיר הא קאמר יושב פטור והוא הדין רכוב דלא קני זה ליתא דאף על גב דיושב פטור אפשר דסבר רבי מאיר רכוב קני דכלאים תלוי בהליכה ויושב לא אזיל מחמתיה. ולכך פטור אבל רכוב דתלי בתפיסה אפשר דקני וכן נמי כדאפיך שמואל ותני וחכמי' פוטרין את היושב בקרון מצי סברי דרכוב לחודיה קני ואתו כשמואל דסבר דרוכב לחודיה קני כדמוכח מתוך דבריו מדקא מיירי ברוכב במקום מנהיג מכלל דברוכב לחודיה קני.
5
ו׳ומה שמוכיח הגמרא מדין כלאים הוא על דרך דון מינה ואוקי באתרא ויאמר בזה האופן אני רואה דשמואל ברכוב במקום מנהיג הטיל חולשה באחד מהם דקאמר חד קני וחד לא קני אבל הספק אינו אלא באיזה מהם הטיל החולשה. לכן הביא ענין כלאים שכיון שמצינו דאפיך שמואל סברת רבנן משום דהלכתא כותייהו וזה ודאי היה להרגישו חולשה ביושב גם בנדון דידן שהוא קנין החולשה שמצינו שהטיל שמואל ודאי שלא היה אלא ברוכב באופן דמאי דילפינן מכלאים לא ילפינן הדין שכבר אפשר דרבנן דסברי יושב פטור מצי סברי רוכב קני אבל איני למד משם כי אם מציאות אותה החולשה המצויה בדברי שמואל ואיני יודע היכן הטילה אי ברוכב אי ביושב איגלאי מילתא מתוך מה שעשה בכלאים שהטיל חולשה ביושב גם בנדון דידן שדינן החולשה הידועה ברוכב.
6
ז׳וזהו שכיון רש"י באומרו ש"מ סבירא ליה לשמואל רכוב לאו מידי מעשה עביד ולא נקט לישנא דגמרא לומר איני מוכיח אלא שיש בו חולשה דלאו מעשה עביד והאי בדיניה והאי בדיניה.
7
ח׳ומאי דקאמר בגמר' ש"מ רכוב לחודיה לא קני שזה הכריחו לתוספות לומר מה שפי' נר' שיפרש רש"י כן מדאפוך שמואל והטיל החולשה ביושב היינו יכולין לשמוע מתוך דבריו אלו שאפילו רוכב לחודיה לא קני כ"ש רכוב במקום מנהיג וכיון שכן נמצא שברכוב במקום מנהיג דקא מיירי שמואל ברכוב הוא דקאמר דלא קני אבל מ"מ מוכרחים אנו לומר דברכוב לחודיה סבר שמואל דקני מדקא מיירי שמואל ברכוב במקום מנהיג ואע"ג דסבר כרבנן דיושב בכלאים פטור ברוכב לחודיה קני משום דהאי לחוד והאי לחוד כמו שכתבתי.
8
ט׳ומזה נמשך דכיון דלפי שיטת תוספות מוכיח בגמרא דאפי' רכוב לחודיה לא קני וגם זאת החלוקה נכנס בספק רב יהודה ומתניתין משמע דקני לכך הוכרח תוספות מתחלת הסוגיא לפרש דמתניתין איירי במנהיג ברגליו אבל לפי פי' רש"י שאין כונת הגמרא להוכיח כי אם רכוב במקום מנהיג אבל רכוב לחודיה אפי' לשמואל קני אתיא מתניתי' שפיר דמתני' איירי ברכוב לחודיה ומנהיג לחודיה דהאי אמר אני רכבתי תחלה וקניתיה והאי אמר אני נהגתי תחלה וקניתיה ולפי שאין אנו יודעים איזה מהם דובר אמת יחלוקו אבל מילתא דשמואל מיירי שמודי' זה לזה ואומרים שזה רכב וזה נהג שניהם כא' ומבעיא לן איזה מהם עדיף וזהו שכיון רש"י באומרו ומבעיא ליה לרב יהודה היכא דאיתנהו לתרוייהו הי עדיף.
9
י׳מתיבי היו רוכבים שנים על גבי בהמה וכו' מני אילימא ר"מ וכו' וש"מ דרכוב קני וכו' פרש"י ותיובתא לרב יהודה דפשט רוכב מיושב כוונת רש"י היא דבשלמא לפי שיטת תוספות שויכוח הסוגיא היא ברכוב לחודיה פרי' שפיר דרכוב קני ואת אמרת לא קני אלא לשיטת רש"י דסלקינן ונחתיה ברכוב במקום מנהיג מאי קא פריך מרכוב לחודיה לכך פרש"י הקושיא היא דכיון שמצינו הבדל בין רוכב ליושב אין לך להביא ראי' מיושב לרוכב להוכיח שום דבר כמו שהוכחת לעיל.
10
י״אוכן לקמן גילה רש"י סברתו באומרו ש"מ רכוב קני שלא במקום מנהיג וכיון דשלא במקום מנהיג קני כוליה במקום מנהיג פליגי משמע שכוונתו לפרש שהסוגיא מיירי ברכוב במקום מנהיג.
11
י״באי הכי לערבינהו ולתנינהו וכו' פי' רש"י אי הכי דלתנא קמא איפכא קני וכו' משמע דסבר רש"י שהמקשה הוה סבירא ליה דלתנא קמא איפכא לא קני והשתא קשה איך היה מיישב המקשה הברייתא אי תנא קמא סבר איפכא לא קני היינו רבי יהודה ועוד מאי קאמר או שהיה אחד מושך ואחד מנהיג דמשמע דאיפכא קני וכי תימא דאתא לאשמועינן דקני בחד צד אם כן מאי קא פריך לקמן אי הכי לערבינהו וכו'. כיון שהוא עצמו סבר דאיכא חד צד דקני וחד צד דלא קני לא מצי לערבינהו. ולכן להתנצל מכל אלו הקושיות פירשו התוספות דאין הכי נמי שגם המקשה סבר דאיפכא קני לת"ק והטעם דלא ערבינהו למעט רכוב מכח לישנא יתירא.
12
י״גומאי דפריך אי הכי הכי פירושו א"א בשלמא דרכוב לא קני להכי לא ערבינהו להוכיח מיתורא דלישנא דלא קני. אבל השתא דאמרת דרכוב קני לערבינהו אבל לעולם בין מקשה בין מתרץ סברי דלתנא קמא איפכא קני ולפום ריהטא דלישנא דגמרא נראה דוחק דמשמע אי הכי דאיפכא קני כמו שפי' רש"י.
13
י״דלכן נראה לע"ד שפי' רש"י ופי' תוספות נמשכו ועלו ממה שפי' בתחלת הסוגי' וכל אחד ואחד אזיל לשיטתיה וזה דלפי שיטת התוספות דסברי דסוגית הגמרא סליק ונחית הרכוב לחודיה נמצא דכיון דפריך המקשה דתנא קמא סבר דרכוב לחודיה לא קני אי הוה סבר נמי תנא קמא דאיפכא לא קני. אם כן היינו רבי יהודה ולכן הוכרחו תוספות לפרש דתנא סבר דאיפכא קני.
14
ט״ואבל לרש"י דפי' דסוגית הגמרא מיירי ברכוב במקום מנהיג אפשר דאף על גב דת"ק סבר דאיפכא לא קני כמו רבי יהודה מכל מקום איכא בינייהו וזה דלתנא קמא מושכין בגמל למעוטי הנהגה ומנהיגין בחמור למעוטי משיכה אבל רכיבה מהני בין בגמל בין בחמור ברכוב לחודיה ור' יהודה סבר דרכוב לחודיה לא מהני לא בגמל ולא בחמור וזהו שאמר בלשון שלילה לא קנה עד שתהא משיכה בגמל והנהגה בחמור ומה שאמר תנא קמא או שהיה אחד מושך וכו' מיירי בשאר בהמות וכוונת תנא קמא לומר דרך כלל דרכוב לחודיה, מהני בכל הדברים בין בגמל בין בחמור בין בשאר בהמות אבל הנהגה לחודה בגמל או משיכה לחודה בחמור לא מהני ובשאר בהמות לא מבעיא דמהני משיכה לחודה או הנהגה לחודה אלא אפילו מושך במקום מנהיג קני ודייק דוקא מושך במקום מנהיג אבל רוכב במקום מנהיג לא אף על גב דמהני רוכב לחודיה.
15
ט״זותירץ דמאי דקאמר או שהיה אחד רוכב וא' מנהיג לא בא לאשמעינן בשאר בהמות דלא מהני רכוב במקו' מנהיג אלא לאשמעינן דאפי' בגמל וחמור מהני רכוב במקום מנהיג למעוטי דרבי יהודה והשתא פריך אי הכי דלתנא קמא איפכא קני לערבינהו וכו'.
16
י״זאי הכי היינו רבי יהודה הוה מצי לאקשויי מגופא דקתני וכו' כוונת התוספות בזה שהרגישו מה שכתבתי דמאי פריך היינו רבי יהודה אימא דאיכא בינייהו רכוב לחודיה דלתנא קמא קני בגמל וחמור ולר' יהודה לא קני אלא דוקא משיכה בגמל והנהגה בחמור לכך תירץ דהוה מצי לאקשויי מגופא וכו' וסמיך אהא ולכך תירץ המתרץ צד אחר דלא קנה לתרץ קושיא דמגופא. זהו מה שנראה לע"ד בפי' הסוגיא יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זל"הה.
17
