דברי ריבות כ״הDivrei Rivot 25
א׳פירוש סוגית בהרת
1
ב׳לשון רש"י שהן ד' יש לך לרבות להם ב' תולדות מרבוייא דספחת כדלקמן כונתו לומר דכיון דרבוי התולדות בא ממילת ספחת נראה דלא מקרי תולדה אלא לענין צירוף דספחת נגזר מספחני וכו' כתב רש"י ולמטה מן הקרום אינו נגע אלא בוהק וטהור הוא ושני מראות של תולדו' הלבנה לאב הלבן והגבוה לאב הגבוה הילכך סיד לבהרת וקרום לשאת וריבה הכתוב את התולדות להצטרף עם אבותיהם לכגריס שהוא שיעור נגע כונת רש"י בכל הסוגיא כולה היא שהוא סובר שאינו נקרא תולדה כי אם לענין צרוף שכיון שאני אומר שנגע אחד היא תולדה לאב אחד ודאי שמצטרף לכגריס התולדה לאב ולכן פי' לקמן דלרבי עקיבא סיד היכל וקרום ביצה הוו תרוייהו תולדה דשאת דלשאת רבי ולבהרת לא רבי דאי הוה רבי גם לבהרת כמו שפי' התוספות סבר רש"י דודאי שגם לרבי עקיבא היה מצטרף סיד עם בהרת אבל תוספות סברי דאפשר שיהיה תולדה בלא צירוף שהרי פירשו דלרבי עקיבא סיד הוי תולדה לבהרת ואפילו הכי לא מצטרף עמו ורש"י הכריח פירושו בתחלת הסוגיא לפי שבזה היסוד מפרש כל הסוגיא וקאמר אני רואה שהמראה שהוא למטה מן הקרום אינו נגע אלא בוהק וטהור וכיון שזהו כן רבוי ספחת לא אצטריך לחדש מציאו' טומאה על התולדות דאם כן לישתוק מספחת והוה ידעינן מדטיהר רחמנא בוהק מכלל דכל למעלה הימינו טמא דאי לא תימא הכי לכתוב רחמנא מראה למעלה מן בוהק דטהור וכל שכן בוהק מדכתב בוהק נראה שכל למעלה הימנו טמא אם כן רבוי ספחת למאי אתא ודאי לא אתא אלא לומר שיצטרפו התולדות עם אבותיהם ולכן כיון שאני אומר תולדה מיד הוא מצטרף. וזהו שכיון רש"י וריבה הכתוב את התולדות להצטרף כלומר הרבוי אינו אלא לענין ההצטרפות לא לחדש עליהם מציאות שם טומאה.
2
ג׳זה שייך לקמן או אפשר לפרש כונה שניה בגירסא שרש"י מביא ראייה לפירושו מהגירסא הנמצאת בספרים ואמר בכל הספרים גרסינן מאן תנא מראות נגעים ולא גרסינן בשום ספר שנים שהם ד' וטעמא מאי משום דכולי עלמא הכי אית להו ואין משם הוכחה דלא אתי מתניתין כר' עקיבא אבל מגירסת מאן תנא מראות נגעים יש הוכחה דלא אתי כרבי עקיבא משום דמראות נגעים הוא שם המשנה והכונה הוא למאי דקתני לבסוף שניה לה כסיד ההיכל וכיון שכן בשלמא לרש"י דסבר דכיון דקתני דסיד הוא תולד' לבהרת ודאי דמצטרף ניח' דקאמר מאן תנא מראות נגעים דלא כר' עקיבא אלא לתוספות דסברי דאפשר להיות תולדה בלא צירוף מה מוכיח דמתניתין דלא כר' עקיבא ממראות נגעים כמו שאין הוכחה מגירסת שהן ד' משום דלכולי עלמא הכי אית להו גם מגירסת מראות נגעים ליכא הוכחה שגם רבי עקיבא הכי אית ליה דסיד תולדה דבהרת ואין מצטרף עמה ע"כ מאן תנא מראות נגעים גרסינן ולא גרסינן שנים שהן ארבע כונת רש"י בזה הוא שהרגיש קושיא לפירושי שכתב שאין תולדה בלי צירוף וזה דבשלמא אליבא דתוספות דסברי דאפשר תולדה בלא צירוף אי אפשר לגרס שנים שהם ארבע שלא היה מכריח כלל מתני' דלא כר' עקיבא דאף על גב דשנים שהם ארבע משמע שמכל אב יוצאה תולדה אחת מ"מ אפשר שלא יצטרף התולדה עם אביה ולכן פירש רבי עקיבא ואמר זו למעלה מזו לומר דאף על גב דסיד תולדה לבהרת מ"מ לא יצטרף כי אם לשאת שהוא למעלה הימינו ולכך גריס מאן תנא מראות נגעים שהוא שם המשנה דקתני שניה לה שמשם מכריח כמו שכתבו התוספות אבל לפי' רש"י שכתב שאין תולדה בלא צירוף עם אביה א"כ תקשי ממאי דקאמר שנים שהם ארבע דמשמע שמכל אב יוצאה תולדה אחת. א"כ נראה דסיד מצטרף עם בהרת ורבי עקיבא סבר זו למעלה מזו.
3
ד׳לכן כתב רש"י הא דלא גרסינן זו הגירסא אינו לפי מה שפירשו התוספות אלא לפי דכולי עלמא הכי אית להו ואפי' רבי עקיבא סובר כן שאינו מן המחויב שמכל אב יוצאה תולדה אחת כי אם שנים שהם ד' ובאיזה אופן שמאב אחד יוצאות שתי תולדות כמו שסובר רבי עקיבא דסיד וקרום ביצה תולדות לשאת.
4
ה׳טיהרת מראה הסיד מלהצטרף דמדתניא לסיד שניה לבהרת ולא תניא נמי שניה לשאת וכו' כונת רש"י בזה היא שמרגיש מה שהקשו תוספות ואם תאמר אמאי לא מקשה בפשיטות דמתניתין דלא כרבי עקיבא וכו' ורש"י לפי שיטתו אי אפשר לו לתרץ מה שתירצו התוספות לפי שהתוספות כתבו דמאי דקתני שני' לה כסיד ההיכל לא להצטרף עמה וכו' וכבר כתבנו שרש"י אינו מצייר תולדה כי אם לענין צירוף באופן שלשיטת רש"י הדרן קושיא לדוכתין לזה תירץ רש"י שכונת המקשה היא בזה האופן שאם היה מקשה בפשיטות התירוץ הוא ברור מה שפירש הר"ר משה מאיוברה דכל א' וא' בא לאוסופ' כמו שפירשו התוספות לכן קאמר המקשה א"כ טיהרת כונתו בזה לומר אל תחשוב לתרץ שכל אחד בא לאוסופי שהפירוש האמתי הוא שכל אחד מדבר בלשון דוקא באופן שמכח דברי רבי עקיבא והמשנה טיהרת וכיון בדבריו להכרח שכתב רש"י וזה שאם היתה כונת המשנה לאוסופי הוה ליה למתני נמי שנייה לשאת והטעם כמו שכת' רש"י לקמן דבהר' ושאת דמצטרפי והיה מלמד דמצטרפין זה עם זה הרי שאף על גב דשאת ובהרת אין ביניהם כי אם מעלה אחת מ"מ לא מצטרפי כי אם מכח והיה גם כן סיד עם שאת כיון דסיד היא תולדה דבהרת הוה ליה למיתני בפי' דמצטרף עם שאת כי היכי דלא אתינ' למטעי מדאצטריך קרא לרבות צרוף לשאת ובהרת ומדלא כתב כן ודאי שכונת המשנה לומר שניה לה סיד היכ' דוקא לבהרת ולא לשאת והכא קאמר זו למעלה מזו דוקא לשאת ולא לבהרת באופן דמתניתי' דלא כרבי עקיבא.
5
ו׳באופן שאליבא דתוספות א"כ טיהרת הוא לומר הונח שתעשה פי' במשנה ולדברי רבי עקיבא שיסכים זה עם זה טיהרת סיד וכו' ואליבא דרש"י הוא להפך שאם כן טיהרת וכו'. בא להכריח בדבריו שאי אפשר לעשות פי' במשנה שיסכים עם דברי רבי עקיבא כמו שכתבתי להתוספות אי אפשר להם לתרץ וא"ת אמאי לא מקשה בפשיטות וכו' כמו שפי' לרש"י לפי שהולך לשיטתו דאפשר תולדה בלא צירוף ואם כן איך נאמר שכונת המשנה היא לומר דאע"גב דסיד למטה מבהרת שתי מעלות מ"מ מצטרף עמו כיון שהוא תולדה לבהרת כיון שאין התולדה מעלה ומוריד לענין צרוף כיון שמצינו תולדה בלא צרוף.
6
ז׳אי הכי קרום ביצה נמי וכו' פירש רש"י אי הכי דאית לר' עקיבא דלא מצטרפי לגבוה ממנו שתי מעלות רש"י נשמר ממה שפי' התוספות דקשה לפי' דמאי קאמר אי הכי קרום ביצה נמי וכו' אין הכי נמי דקשיא קרום ביצה ובשביל זה וזה גזרתי אומר מתני' דלא כר' עקיבא ועוד מאי קאמר אח"כ אלא מחוורת' מתני' דלא כר' עקיב' ומי חולק על כך שצריך לומר כן לכן פי' רש"י מה שכתב וכונתו בזה האופן אי אמר' בשלמ' דאית ליה לר' עקיב' דמצטרפי לגבוה ממנו שתי מעלות ניחא דקרום ביצה יצטרף לשאר וגם הוה מצינן למימר דמתני' ר' עקיבא דהוה אמינא דכל חד וחד לאוסופי אתא כמו שפירש ר' משה דאיוברה שהביאו התוספות אבל השתא דאמרת מתניתין דלא כר' עקיבא משום דסברת דסבר רבי עקיבא דלא מצטרף כי אם למעלה אחת אי הכי לו הונח דמתניתין דלא כרבי עקיבא מכל מקום קשה דקרום ביצה בהדיה מאן לצרפיה אי בהדי' שאת איכא סיד דעדיף מניה אי בהדיה סיד לאו בר מניה הוא כלומר על כרחיך אי אפשר שיהיו סיד וקרום ביצה כיון ששניה' תולדו' ממין אחד שלא היה מצייר שיהיו שתי תולדות לאב אחד ולבהרת שהוא אב לא יהיה לו שום תולדה ולכן מסתמא תולדה אחת לאב אחד. יהיה מי שיהיה ותולדה אחת לאב אחד יהיה מי שיהיה באופן שעל כל פנים סיד וקרום אינם ממין אחד וזהו שכיון רש"י באומרו נצרפיה בהדי סיד לאו בר מיניה הוא שאינו תולדה לאב אחד נר' שאיני יודע שאינו ממינו כי אם להיות שאי אפשר שיהיו תולדה לאב אחד לא בעבור המשנה שאמר דסיד שנייה לבהרת ומשנינן האי מאי וכו' כונת רש"י בזה הוא שאליבא דתוספות האי מאי לאו שנויא הוא כי אם פרכא לומר שאי אפשר להכריח דמתני' דלא כרבי עקיבא כי אם מן הטעם שאמרתי ולא כמו שאמרת מקרום ביצה נמי אבל לרש"י אי הכי הוא קושיא לומר דמתניתין אתי כרבי עקיבא והשתא מתרץ דלא אתי ועוד מכוין רש"י לומר שהגמרא קאמר האי מאי ולא מי שאמר לעיל מתני' דלא כרבי עקיבא דאי לא תימא הכי אמאי חזר לומר אלא סיד היכל קשיא אלא מחוורתא וכו' די בשיתרץ קושית קרום אלא שאותו המשא ומתן נפסק וחד סבר דלא אתי מתני' כר' עקיבא וחד סבר דמצי אתי כותיה והשתא מתמיה הגמרא וקאמר האי מאי דליכא קושיא מקרום אף אם נאמר דסבר רבי עקיבא דלא מצטרפי לגבוה שתי מעלות אם תסבול דמתני' דלא כר' עקיבא משום דאתרבי קרום שאת וכו'. אבל סיד היכל קשיא עכשיו נתחדש קושי' שא"א לישב מתני' כר' עקיבא כמו שהיינו מיישבים למעלה וזה שהיינו אומרים דר' עקיבא אתא לאוסופי במה שאמר זו למעלה מזו שאפי' שאין סיד תולדות לשאת מכל מקום מצטרף עמו להיותם סמוכים במעלה אחד. אבל השת' דחידש דלרבי עקיבא סיד תולדה דשאת אי אפשר לומר כן אלא ודאי שדברי ר' עקיבא מדוייקות זו למעלה מזו דאי לא תימא הכי למאי אתא ומתני' קתני שנייה לה סיד לכן מחוורתה מתני' דלא כר' עקיבא. וזהו שכיון רש"י באומרו דאם כן זו למעלה מזו דרבי עקיבא היכא איתיה אבות ותולדות הוא דאיכא וכו' והיכא שמעינן לר' עקיבא דקפיד אסדר מעלות לצירוף לשון רש"י כוונתו בזה שהולך לשיטתו דסבר שא"א תולדה בלא צירוף ולכך מה ששואל אינו מציאות הצרוף כי אם הקפידה על הסדר ולכן פי' רש"י לקמן לומר לך שמצטרפין זה עם זה לכך שנאום וסידרו' לומ' לך שכסדר הזה משנתן כך דרך צרופן וכו'. ויאמרו מקרום ביצה ולמעלה טמא ומצטרפין זה עם זה לשון רש"י ומתשוב' זו אנו למדין סדר משנת אביו כונתו בזה להכריח פירושו דאליבא דרבי עקיבא סיד אינו תולדה לבהרת ועם זה השיב שפיר בנו של רבי עקיבא יאמרו מקרום ביצה וכו' ואז הייתי מבין הכל שאי אפשר לטעות ולומר דסיד מצטרף לבהרת לא מסדר מעלות ולא מן המקרא וכמו שהאריך רש"י לקמן אבל אליבא דתוס' דקאמרי דסיד תולדה לבהרת מאי פריך ויאמרו דהייתי טועה ואומר כיון דסיד תולדה לבהרת מצטרפין ולכן כתבו התוספות פירוש ויפרשו דמצטרפין זה לזה הסמוכין במעלה אחת וזו היא כונת רש"י לדידי מתשוב' זו לבד אנו למדין. אבל לתוספות העיקר חסר מהספר שצריך לומר ויפרשו דמצטרפין וכו' וכתבו התוספות עוד דאם לא יפרשו הוה אמינא וכו' כלומר זה הדוחק שאני סובל באומרי ויפרשו וכו' אינו לפירושי דוקא דאפי' רש"י מוכרח לומר כן מטעם אחר דאם לא יפרשו הוה אמינא דכלהו מצטרפי וכו' ולתרץ זה כתב רש"י דהא מהיכא תיתי שיהא הקרום מצטרף לשלג לא בסדר מעלות ולא מן המקרא וכו' כלומר לפיכך אין שום דוחק ואין צריך שום פירוש.
7
ח׳תוספות שאת בצמר לבן הגמרא מקצר ומדלג דרבי מאיר דאמר וכו' כונת התוספות בזה הדבור לתרץ קושיא הנמשכת לפי' כמו שכתבתי בתחלת פירוש סוגיא זו והיא שאליבא דרש"י שאין תולדה בלא צרוף אצטריך ספחת אלא לתוספות דאפשר תולדה לחדש מציאות טומאה לא לצירוף ספחת למה לי תיפוק ליה מבוהק טהור הא כל שלמעלה ממנו טמא לכן הביאו התוספות דברי רבי מאיר והרגישו שאיך יצוייר שמהשחור יעשה אב ומהלבן יעשה תולדה. ולכן אמרו ונראה דצמר לבן וכו', כלומר אף אם נאמר דזו אינה קושיא לפי שאפשר לומר דמדאפקיה רחמנא בלשון שאת משמע שהוא גבוה ושחור מכל מקום התולדות שהן בבחירתי לחלקם ראוי הוא שיהיה התולדה הלבנה לאב הלבן והשחורה לשחור אלא ודאי לתרץ הכל צריך לומר שזהו מראה וגוון אחר והוא שחור מקרום ביצה ולכן הוא תולדתו ואני רואה דרבנן מטהרין זה המראה שלא הזכירו כי אם מקרום ולמעלה משמע שאינו מין המחוייב דכל שלמעלה מבוהק שיהיה טמא ולכך אצטריך ספחת לחדש מניאות טומאה בתולדות לא לצירוף. זהו מה שהשגתי לע"ד בעיקר פי' זו הסוגיא אני יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זלה"ה.
8
