דברי ריבות רמ״אDivrei Rivot 241
א׳תוספות מס' כתובות דף ג' ולדרוש להו דאונס שרי אין לפרש דפריך הכא לדרוש וכו' דשוב לא יהיה סכנה וכו' כוונת התוספות דרך כלל היא שאם היינו מפרשים פירוש דאין לפרש קשה בגמרא דמאי קא פריך ולדרוש להו דאונס שרי אין הכי נמי שדרשו להן דאונס שרי ומאי דקאמר ומן הסכנה ואילך הוא שבתחלת גזרת הטפסר לא עלה במחשבת החכמים שאפילו הצנועות ימסרו עצמן למיתה דהא אונס שרי ולכן לא דרשו להן ובהמשך הזמן אירע אי זו סכנה שאי זו צנועה מסרה נפשה ולכן אמר ומן הסכנה ואילך אבל אין הכי נמי שכיון שראו חז"ל כך שדרשו להן דאונס שרי לכן אמרו התוספות שמלבד זה אין לפרש דאם כן מאי משני וכו' וקשה על דברי התוספות דשפיר קא משני וכמו שפירש רש"י דאי מקילינן להו עבדי ברצון וכו' כלומר בזמן שהצנועות מוסרות עצמן למיתה הפרוצות אינן מוסרות עצמן למיתה אבל מכל מקום אינן מפקירות עצמן כל כך להיות נבעלות ברצון כי אם באונס ונחתו מדרגה חדא אבל אי מקילינן להו עבדו אפילו ברצון באופן שנאסרות לבעליהן ונראה לע"ד דסברת התוס' הוא דכיון שהנשים סוברות שמן הדין אין להם שום תקנה כי אם למסור עצמן למיתה ואפ"ה הפרוצות גומרות בעצמן שלא להמסר עצמן למיתה אי אפשר לצייר בהן שמבדילות בין אונס לרצון אחר שאינן יוצאת ידי חובתן בין שיהיו נבעלות באונס בין שיהיו נבעלות ברצון וכיון דליכא נפקותא לפי סברתו בין אונס לרצון ודאי שלעולם נבעלות ברצון מאחר שגמרו בעצמן שלא להימסר וזהו שכוונו התוס' באומרם דהא אפילו לא דרשינן להו דאונס שרי לא מסרו נפשייהו וכיון דלא מסרי נפשייהו אונס ורצון שוה להן דמה הועילו בהיותן נבעלות באונס אלא הכי פירושא ולדרוש להו וכו' ומשני משום פרוצות לא מיחו בידם חכמים אי נמי משום כהנות צריך לדקדק מה היא כוונת התוספות. ועוד למה לא אמר משום פרוצות אי נמי משום כהנות לא מיחו בידם חכמים אלא דהאי תירוצא דמשני הגמרא איכא פרוצות ואיכא נמי כהנות משמע דכולה חדא תירוצא היא ולכן בשלמא לפירוש אין לפרש פרוצות לחוד לא הוי תירוצא והא ראיה דקא מקשי עלה תוספות ולכן לא הוי תירוצא עד שיאמר ואיכא נמי כהנות באופן דשתיהן יחד חדא תירוצא הוא אבל לפירוש התוספות שהקושיא הוא אמאי לא מיחו בידם חכמים משום פרוצות לחוד הוי תירוצא מעלייא ומספקת דמשום הכי לא מיחו בידם חכמים ותירוץ שני הוא משום כהנות לא מיחו בידם חכמים דאפילו שיהיו נבעלות באונס היו אסורות לבעליהן ומשום הכי היו כונסים בשלישי ולרמוז שהם שני תירוצים כתבו התוספות משום פרוצות לבד לא מיחו בידם חכמים אי נמי משום כהנות זהו מה שנראה לע"ד הצעיר יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זלה"ה.
1
