דברי ריבות רנ״אDivrei Rivot 251
א׳פירוש מס' כתובות דף י"ד סוגיית אלמנת עיסה תנו רבנן אי זו היא אלמנת עיסה כל שאין בה לא משום ממזרות וכו' כתב רש"י איזו היא אלמנת עיסה שהעידו עליה שהיא כשרה ועוד כתב רש"י שמעתי כל שאין בה וכו' לקמיה פריך היינו תנא קמא ועוד כתב ואין מכירין חללין שביניהם ולקמיה פריך האמרת רישא איזו היא אלמנת עיסה כל שנטמע בה כונת רש"י בכל אלו הלשונות הוא שהרגיש דמאי קא פריך בגמר' כל הני קושיות דקא פריך מאי שנא הנך דאורייתא חלל נמי דאורייתא וכו' ותו אמר ר' מאיר שמעתי וכו' היינו תנא קמא וכו' וגם הא אמרת רישא חלל כשר וכו' נימא דפירושא דברייתא הכי הוא איזוהי אלמנת עיסה דפליג רבן יוחנן בן זכאי וגזר שלא להושיב ב"ד על כך ופירש רש"י להתירה לכהונה דודאי אסורה כל שאין בה לא משום ממזרות וכו' כלומר עם היות שאין בה לא משום ממזרות ולא משום נתינות ולא משום עבדי מלכים כי אם משום חלל לבד אפי' הכי גזר רבן יוחנן בן זכאי דודאי אסורה והשתא ניחא דר' מאיר פליג אתנא קמא וקאמר כל שאין בה א' מכל אלו כי אם ספק חלל משיאין לכהונה ור' שמעון בן אלעזר קאמר איזו היא אלמנת עיסה שאסר רבן יוחנן בן זכאי כל שנטמע בה ספק חלל ופליג אתנא קמא דרבי מאיר בחלל ומודה לתנא קמא דברייתא בחלל ופליג לתנא קמא בברייתא וגם לתנא קמא דר' מאיר בממזר דאלו לתרוייהו כל שיש בה משום ממזר אסור ואלו לר' שמעון בן אלעזר כשר משום דמכירין ישראל ממזרים שביניהם והשתא ליכא לאקשויי כלל לזה פירש רש"י ואמר איזו היא אלמנת עיסה שהעידו עליה שהיא כשרה שאי אפשר לפרש באופן אחר משום דשלילת הממזרות והנתינות ועבדי מלכים הוא סבת כשרות ולכן ניחא שפיר לומ' איזוהי הכשרה מי שאין בה לא זה ולא זה ששלילת אלו הספקות היא סבת הכשרות אבל אי אפשר לפרש איזו היא אלמנת עיסה האסורה כל שאין בה לא זה ולא זה אדרבה אם יהיה בה כל הספקות האלו היא יותר אסורה ולכן כיון שמשמעות הלשון משמע שבא לפרש איזו היא הכשרה ונמצא שמשום חלל כשרה אם כן רבי מאיר היינו תנא קמא וגם רבי שמעון בן אלעזר דקאמר איזוהו אלמנת עיסה פירושו דומיא דרישא שבא לפרש איזוהו הכשרה ועם זה קשיא דקאמר אין מכירין חללין שביניהם לכך כתב רש"י לקמיה פריך וכו' כלומר זה הפירוש מוכרח הוא מתוך לשון הברייתא ואף על פי שאלו הקושיות נמשכות מזה הפירוש לקמן פריך להו ומתרצן.
1
ב׳ותו רבי שמעון בן אלעזר אומר פירש רש"י סיפא דמילתיה ארישא דמלתיה פריך וכו' והתוספות פירשו דלא פריך אלא מרישא דברייתא ונראה לעניות דעתי דמקור זה המחלוקת נמשך מגירסת תוספות ורש"י דלעיל דרש"י גריס איזוהי אלמנת עיסה והתוספות גרסי איזו היא עיסה ועיסה היא המשפחה שנטמע בה מה שנטמע ולכן לפירוש התוספות אי איפשר לפרש דפריך מרישא דמילתיה לסיפא דמילתיה משום דניחא שפיר והכי קאמר רבי שמעון בן אלעזר איזו היא עיסה והמשפחה שהיא כשרה כל שנטמע בה ספק חלל משום דאיכא תרי ספקי ספק אם הוא חלל אי לא ואם תיצא לומר שהיה חלל ספק אם הוא זה שנתערב או שמא זהו אחר אבל אם נתערב במשפחה ודאי חלל אסור משום דליכא אלא ספק אחד אם הוא זה או לא וכנגד זה אמ' אין מכירין חללין שביניהם וכיון דליכא אלא ספק אחר אסור ולכן לא מצי למיפרך מיניה וביה אבל פריך מרישא דברייתא דקאמר דאפילו נטמע ודאי חלל במשפחה כשר אבל לרש"י דגריס איזוהי אלמנת עיסה דמיירי שאנו מכירין האלמנה אשר בה הספק ואין כאן ספק אחר אלא אם הוא חלל אי לא אבל ודאי ידעינן שזו היא אשר בה הספק אי אפשר לפרש אין מכירין חללין שביניהם דמיירי בודאי חלל דהא אנו מכירין שהיא זאת וגם הוא ודאי חלל פשיטא דלכולי עלמא אסור ומה צריך לטעם שאין אנו מכירין אלא ודאי קאי אספק חלל ומשום דאין מכירים שאפשר שהוא חלל פוסלו והא אמרת רישא ספק חלל כשר וזהו שכיון רש"י באומרו ואין מכירין חללין שביניהן וספק חלל יש לך לפסול ולקמיה פריך הא אמרת רישא וכו' אלמא ספק חלל כשר דפרי' מספק לספק לתוספות פריך מודאי חלל שנטמע במשפחה לודאי חלל שנטמע.
2
ג׳אמר רבי יוחנן ממזר צווח וחלל שותק איכא בינייהו פירש רש"י אדם שכשקורין אותו ממזר הוא צווח וכשקורין אותו חלל שותק איכא בין רבי מאיר לתנא קמא ובין תנא קמא דברייתא אליבא דרבי מאיר ור' שמעון בן אלעזר אליבא דרבי מאיר שצריך לדקדק מה היא כונת רש"י בזה דמוקי כולה בחדא גברא ודלא כפירוש התוספות דמוקי ליה בתרי גברי שהרי כתב תימה דהוה ליה למימר ממזר צווח ושותק וחלל שותק איכא בינייהו וכיון דמוקי בממזר לחוד צווח ושותק משמע שהוא חלוקה בפני עצמה ולא כמו שפירש רש"י שהכל באדם אחד קריאת הממזר וקריאת החלל. ועוד ראוי לדקד' בפירוש רש"י שלא מצינו בכל מה שכתב בסוגייא שיגלה דסבר רבי שמעון בן דממזר דמזמר צווח יהיה פסול והתוספות הקשו זה ואמרו ממזר צווח מנא ליה דר' שמעון בן אלעזר פסל והכריחוהו דלישנא דלשנא ורש"י לא גילה סברתו בזה כלל.
3
ד׳לכן נראה לע"ד בדוחק דרש"י סבירא ליה דכולי עלמא מודו ואפילו ר' שמעון בן אלעזר דממזר צווח כשר דלא מסתבר כלל שנאמר שבשביל היותו צווח יהיה פסול. ועוד אי ר' שמעון בן אלעזר סבר דממזר צווח פסול מצינו סברות הפוכות בין רבי שמעון בן אלעזר אליבא דרבי מאיר ובין תנא קמא אליבא דרבי מאיר דאלו תנא קמא דרבי מאיר סבר דממזר צווח כשר וממזר שותק פסול ואלו רבי שמעון בן אלעזר אליבא דר' מאיר סבר ממזר שותק כשר וממזר צווח פסול ואין לך דוחק גדול מזה ועוד דאם כן היה לו לרש"י לפרש בבירור כן ולומר דפליג רבי שמעון בן אלעזר אתנא קמא דר' מאיר בזה אבל רש"י לא אמר אלא ומיהו בהא פליג ר' מאיר אתנא קמא דאיהו כל פסול דשתיק ביה פסול ולרבי מאיר חלל שתיק הוא דפסול וכו' אבל שתיק ממזר כשר וכו' ולא קאמר דפליגי נמי דלתנא קמא ממזר צווח כשר ולר' שמעון בן אלעזר אליבא דרבי מאיר ממזר צווח פסול אלא ודאי נראה דלכולי עלמא ממזר צווח כשר והכי פירושא דגמרא לפי שיטת רש"י אמר רבי יוחנן ממזר צווח וחלל שותק אדם אחד שכשקורין אותו ממזר הוא צווח וכשקורין אותו חלל הוא שותק איכא בין רבי מאיר לתנא קמא דברייתא ובין ת"ק אליבא דרבי מאיר לרבי שמעון בן אליעזר אליבא דרבי מאיר ת"ק סבר כל דפסול דקרי ליה ושתיק פסיל ולכן אי קרי ליה חלל ושתיק בין דקרי ליה ממזר וצווח בין דקרי ליה ממזר ושתיק מ"מ כיון דקרו ליה חלל ושתיק פסול משום חלל וקאמר ליה רבי מאיר הנך הוא דקא פסיל ליה בקהל אבל שתיק חלל כשר משום חלל בין דקרי ליה לחוד חלל ושתיק בין דקרי ליה נמי ממזר וצווח בין דקרי ליה נמי ממזר ושתיק יהיה כשר משום שתיקת חלל משום דלא איכפת ליה ואם יהיה פסול יהיה משום שתיקת הממזרות לא משום חלל וקאמר ליה ר"ש בן אלעזר אי שמיע לך דמכשר רבי מאיר בשתיקה פי' בשתיקת חלל לא דקרו ליה חלל לחוד ושתיק אלא דקרי ליה נמי ממזר ושתיק והאי דשתיק סבר ממזר קלא אית ליה ואגב דשתיק אממזר שתיק נמי אחלל אבל ממזר וצווח חלל שותק פירוש אדם שכשקורין אותו ממזר הוא צווח וכשקורין אותו חלל הוא שותק ודאי דפסול משום חלל והטעם דכיון דצווח בממזר היה לו לצווח בחלל וכיון דלא צווח ודאי שהוא חלל והאי דאשתיק סבר מסתייע דלא מפקי ליה מקהל וכו' כלל העולה דבממזר צווח כ"ע מודו דכשר משום ממזר אלא דלתנא קמא שתיקת חלל באיזה אופן שיהיה בין שיהיה לבדה בין שיהיה משותפת עם שתיקת או צווחת ממזרות פסול משום חלל. ולרבי מאיר שתיקת חלל באיזה אופן שתהיה בין לחודה בין משותפת כשר משום חלל ולרשב"א אין שתיקת חלל כשר אלא כשהוא משותפת בשתיקת ממזר אבל שתיקת חלל לחודה או שותפת בצווחת ממזר פסול משום חלל באופן דמאי דקאמר בגמ' ממזר צווח וחלל שותק איכא בינייהו הוא פיסול החלל לבד לא פיסול הממזרות זהו מה שנראה לע"ד בדוחק ואמר לי לבי הצעיר יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זלה"ה.
4
