דברי ריבות רנ״בDivrei Rivot 252
א׳מתיב רבי ירמיה וליוחסין לא בעינן תרי רובי והתנן מצא בה תינוק מושלך אם רוב כותים כותי אם רוב ישראל ישראל מחצה על מחצה ישראל ואמר רב לא שנו אלא להחיותו אבל ליוחסין לא מס' כתובות דף ט"ו קשה דהמקשה מה הקשה לימא דרב קאי אמחצה על מחצה ישראל ובא לתרץ רב קושיות המשנה למה פלג להו בתרי בבי רוב ישראל ומחצה על מחצה לערבינהו ולתנינהו אם רוב ישראל או מחצה על מחצה ישראל לכן בא לפרש ואמר שאינם שוים לכל דלא שנו דמחצה על מחצה ישראל אלא להחיותו דוקא אבל ליוחסין לא אלא דבעינן רוב ישראל אבל ברוב חדא מיהא סגי ולא פריך מידי וגם המתרץ למה לא תירץ כן ונראה לע"ד שלזה כיון רש"י באומרו ושמואל אמר אף לפקח עליו את הגל בשבת חשבינן ליה לישראל דקשה דאדרבה אמרינן לקמן בגמרא דקיל טפי דאפילו ברוב כותים מפקחין עליו את הגל אלא שהכוונה לומר דקס"ד דהאי מקשה דחמיר ליה לשמואל ענין שבת ולכן אמר אף לפקח עליו את הגל השבת דחמיר ענין שבת חשבינן ליה לישראל וכיון דחמיר ליה ענין שבת משמע ליה דלא מיירי שמואל אלא ברוב ישראל דוקא והשתא כיון דקאי שמואל לרוב ישראל רב נמי קאי לרוב ישראל והשתא פריך שפיר וקושית המשנה דלערבינהו כבר היה יודע התירוץ דלקמן וזהו שכיון רש"י כאן באומר לקמיה מפרש מאי איכא בין רוב ישראל למחצה וכו' כלומר יודע תירוץ דלקמן ולכך לא פירש דבא רב לתרץ קושית המשנה ולא הוה פריך מידי והמתרץ לא תירץ דקאי רב למחצה על מחצה משום דא"כ אתי רב דלא כמתניתין דע"כ לא קאמר רבי יוסי במתניתין דברוב אחד סגי אלא במקום דאיכא חזקה דכשרות אבל בתינוק דליכא חזקה דכשרות לא ולזה כיון תוספות באומרו הוה מצי לשנויי שאני תינוק דלית ליה חזקה דכשרות שכוונתו הוא שהרגיש למה לא תירץ המתרץ דרב קאי למחצה על מחצה לכן אמר דלא מצי למימר הכי דהא הוה מצי לשנויי שאני תינוק וכו' ואי הוה משני כדקאמרת נמצא דאתי רב דלא כמתניתין זה נראה לע"ד יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זלה"ה.
1
