דברי ריבות רנ״גDivrei Rivot 253
א׳שאלה ראובן נפטר לבית עולמו וחיי לרבנן ולכל ישראל שבק והניח שני אחים בחיים חייתם שמעון ולוי ובן אחד ליהודה אחיו שכבר מת ובנות שני אחים אחרים זבולון ובנימין שכבר מתו ובנות זבולון הם שתים הא' נשואה והאחרת בתולה ולבנימין אחיו בת אחד וצוה ראובן מחמת מיתה שיתנו מנכסיו לבת אחיו זבולון הנשואה אלף אשפרוש ולבתולה י"ב אלף אש' ולבת אחיו בנימין עשרים אלף אש' ולהקדש ישיבת ק"ק איבורה שלשה אלפים אש' ולת"ת אלף ומאתים אש' ואמר שאם בן אחיו יהודה יתרצה לקחת לאשה את בת שמעון דודו שהוא מצוה שיטול חלק שוה מנכסיו כשמעון ולוי ואם לא ירצה ליקח אותה לו לאשה אז יטול אלף לבנים בעד החלק המגיע לו מנכסיו ואחר שנפטר ראובן הוזקקו ב"ד לדרישת שמעון לדרוש העדים שיעידו אם פי' ראובן הנפטר כמות נכסיו כמה היה ואם היה נשאר להם בתורת מתנה או ירושה או סתם הדברים כנראה מהצואה ואחר האיומים הראויים עמדו והעידו בתורת עדות שהוא ציוה בפירוש ששאר נכסיו חוץ מהמתנות וההקדשות היה נותן במתנה גמורה לשני אחיו שמעון ולוי וכו' ועתה קם בעל בת זבולון ואמר שאשתו ואחותה הבתולה יורשת חלק שוה ככל אחיו זולת המתנות שנתנו להן הכתובות בשטר הצואה שהן עומדות במקום אביהם כי מה שהעידו העדים הם סותרים מה שהועד בשטר הצואה ושמעון טוען שאין לבת זבולון חלק ונחלה רק האלף אש' יורנו מורינו הדין עם מי.
1
ב׳תשובה ראיתי מה שפסק החכם השלם נר"ו על הספק הנולד בצוואה והעדות שהעידו העדים עליה וגמרתי אמרתי שדן דין אמת לאמתו ועם היות שדבריו אינם צריכין חיזוק כי נימוקי עמו מ"מ להפיק רצון השואל אחוה דעי אף אני וזה דגרסינן בבתרא פרק מי שמת איתמר מתנת שכיב מרע שכתוב בה קנין וכו' שמואל אמר לא ידענא מה אדון בה שמא לא גמר להקנותו אלא בשטר ואין שטר לאחר מיתה אם לא שכתב בה שמיפה כחו וקאמר בגמרא היכא דמי מיפה כחו אמר רב חסדא וקנינא מיניה מוסיף על מתנתא דא וכן פסק הרמב"ם הלכות זכיה פרק שמיני וזה לשונו מתנת שכיב מרע שכתוב בה קנין וכו' הרי המתנה בטלה ואם קנו ממנו כדי ליפות כח המקבל כגון שכתוב וקנינו ממנו מוסיף על מתנה זו הרי היא קיימת וכן פסק חו"מ סימן ר"נ וכל הפוסקים וכתב הריב"ש בתשובותיו סימן קס"ז על צואה אחת שכתוב בה קנין על מתנה שנתן המצוה וז"ל כל צוואה זו בטלה ונשארו כל הנכסים בחזקת היורש כיון שלא כתבו וקנינא מיניה מוסף על מתנה זו דהוי הקנין ליפות כח המקבלים ואפשר לומר בזה שמה שכתוב בצוואה שאחר הקנין שאלוהו אם הוא קיים במה שצוה שיעשה בנכסיו ואמר שהוא קיים בכל מה שאמר וצוה שיעשה כן שזהו כדי שיהיה הקנין ליפות כח המקבלים ולזה כיוונו וראוי שיהיו עדי הצואה נשאלים על זה ונאמנים הם לבאר דבריהם בכוונת המוריש.
2
ג׳הרי לך שעם היות ששטר צואה זו שיש בה קנין הוא בטל לגמרי מן הדין וכמו שהגזים הרי"בש בתשובותיו סימן קס"ח וז"ל אין לנו להניח לימוד ערוך שבידינו והרי"ף והרמב"ם והרמב"ן והרשב"א וכל המחברים ז"ל ונלך אחר דברי נביאות וכו' אלא שעל כל פנים מתנת ש"מ שיש בה קנין בטלה ועם כל זה פסק דסמכינן למה שיאמרו ויבאר והעדים בכונת המוריש כל שכן בנדון דידן שאין בצואה לשון ברור שחלק הנכסים הנשארים חוץ מהמתנות אם הם בתורת ירושה לאחיו או בתורת מתנה דפשיטא ופשיטא דנאמנים העדים לומר שבתורת מתנה נתנם להם ואין מכחישים עדות חתימותיהם.
3
ד׳ועוד דהא קיימא לן לעולם אומדין דעת הנותן כמו שכתב הרמב"ם פרק ששי הלכות זכיה ומתנה שכתב לעולם אומדין דעת הנותן אם היו הדברי' מראים סוף דעתו עושין על פי האומד אע"פ שלא פירש וכיון שכן בנדון דידן הדעת נותן מתוך צואתו שלא נתכוון לתת לבת זבולון הנשואה אחר שנתן לה נדונייתה אלף לבנים ושתשאר לה עדיין זכות בנכסים מטעם ירושה בהיות שהקפיד עם בן אחיו יהודה שלא יקח כי אם אלף אשפרוש הדעת נותן שלא עלה על לבו כך אף על פי שלא פירש כל שכן עכשיו שמעידים העדים שפירש דבריו שכל שאר הנכסים נתן במתנה לאחיו באופן שאין העדים מכחישים שום דבר מן הכתוב בשטר אלא מגידים האומדנא שהיה לנו לפרש מעצמנו אומרין ומעידים שכך היה בפועל וכתב הרב הררי"ק נר"ו ח"מ סימן ר"ן בשם הריב"ש ז"ל וזה לשונו נראה לי דלענין שכיב מרע אנו הולכין אחר אמדן דעתא ומקיימים דבריהם בכל מה שאנו רואים שהיה בדעתם לומר בכל כיוצא בדברים אלו.
4
ה׳ובר מן דין יש לנו לומ' ששאר הנכסים יש להם תורת מתנה לאחיו ולא תורת ירושה וראיה לזה מדתנן פרק יש נוחלין כתב בין בתחלה בין באמצע בין בסוף משום מתנה דבריו קיימין ומסיק בגמרא דאפילו בשתי שדות ושני בני אדם כגון שאמר תנתן שדה פלונית לפלוני וירש פלוני שדה פלוני קנה דמהני לשון מתנה דקאמר לראשון אף לשני אפי' שאמר בו בפירוש לשון ירושה וגדולה מזאת אמרינן בגמרא אמר רב אשי תא שמע נכסי לך ואחריך ירש פלוני ואחריך ירש פלוני מת ראשון קנה שני מת שני קנה שלישי והא הכא דכשתי שדות ושני בני אדם דמי וקתני דקנה דלשון מתנה דקאמר לראשון באומרו נכסי לך דהוי לשון מתנה מהני לשני אף על גב דקאמר בפירוש לשון ירושה ואף על גב דהאי לישנא דנכסי לך אינו לשון ברור לשם מתנה אלא סובל לשון מתנה ולשון ירושה וראיה לזה דקאמר שם בגמרא לדברי רבי יוחנן בן ברוקה אמר נכסי לך ואחריך לפלוני וראשון ראוי ליורשו אין לה במקום ראשון כלום שאין זה לשון מתנה אלא לשון ירושה וירושה אין לה הפסק ופירש רשב"ם נכסי לך לא פירש לא לשון ירושה ולא לשון מתנה וכו' הרי שלשון נכסי לך סובל פירוש ירושה ופירוש מתנה ועם כל זה אמרינן דאם אמר נכסי לך ואחריך ירש פלוני מת ראשון קנה שני דמהני משמעות מתנה דקאמר לראשון גם לשני אפילו שאמר בשני לשון ירושה בפירוש אם אמר כן תוך כדי דבור.
5
ו׳והשתא לגבי נדון דידן נידון ונאמר ומה התם דאיכא תרתי לריעותא חדא דלשון נכסי לך אין כל כך ברור לשון מתנה ועוד דקאמר בשני בפירו' לשון ירושה דקאמר ואחריך ירש פלוני אפילו הכי אמרינן דמהני לשון מתנה דראשון לשני בנדון דידן דלשון מתנה דקאמר לראשון הוא ברור לשון מתנה כמו שבא בשאלה ובאחים לא קאמר לא לשון ירושה ולא לשון מתנה לא כל שכן דאמרינן דמהני לשון מתנה דקאמר בתחלה ללשון הסתום דקאמר לבסוף ליתר הנכסים הנוגעים לאחיו שנתנם להם בתורת מתנה וכן פסק הרמב"ם הלכות נחלות פרק ו' וז"ל וכן אם היו שלש שדות לשלשה יורשין ואמר ירש פלוני שדה פלוני ותנתן לפלוני שדה פלוני וירש פלוני שדה פלוני קנו אף על פי שזה אמר לו בלשון ירושה אינו זה שאמר לו בלשון מתנה. והוא שלא ישהא בין אמירה לאמירה כדי דבור אבל אם שהה צריך שיהי' לשון המתנה מעורב בשלשתן וכתב הרב המגיד רבינו הזכיר דין לשון מתנה באמצע וכל שכן בלשון מתנה בתחלה והוא הדין לבסוף.
6
ז׳ובנדון דידן בשטר הצואה כלהו איתנהו לשון מתנה בתחלה ולשון מתנה בסוף כמו שראיתי בטופס לשון הצואה וגם היה תוך כדי דבור וזה דאף על גב שיש הפסק ודברים בין לשון המתנה לענין הנכסים שהניח לאחים מכל מקום כיון שכל מה שהיה מדבר המצוה הוא מענין הצואה חשוב הכל תוך כדי דבור שהרי בגדולה מזאת מצינו דחשיב תוך כדי דבור דתנן בשבועות פרק שבועות העדות כפרו שניהם כאחד שניהם חייבים בזה אחר זה הראשון חייב והשני פטור כפר א' והודה א' הכופר חייב ופריך בגמרא השתא בזה אחר זה דתרוייהו קא כפרי אמרת הראשון חייב והשני פטור כפר א' והודה א' מיבעיא לא צריכא כגון שכפרו שניהם וחזר א' מהם והודה בתוך כדי דבור והא קמ"לן דתוך כדי דבור כדבור דמי וכתב רב אלפס שם כגון שכפרו שניהם וקדם א' מהם והודה בתוך כדי דבורו של חבירו וכתב הר"ן שכונת הרי"ף לומר שכפרו שני העדים בזה אחר זה וחזר הראשון והודה תוך כדי דבור של כפירת השני וקמ"ל דכפירה והודאה אפילו בשני עדים חדא מילתא היא.
7
ח׳הרי שאף על פי שהעד הראשון כבר פסק דבורו וכפירתו מכל מקום כיון שחזר והודה תוך כדי דבור של כפירתו של העד השני חשיב תוך כדי דבור כיון שהוא ענין אחד וכן פסק הריב"ש סימן רס"ו בענין קדושי מיירונה כל שכן בנדון דידן שהכל הוא דברי אדם אחד וענין אחד מה שאין כן שם שהם שני עדים ושני ענינים כפירה והודאה דפשיטא ופשיטא דחשיב תוך כדי דבור. וגם איכא לשון מתנה מעורב בכל שהרי בנוסח הצוואה כתוב כל הנזכר לעיל אמר ופירש וצווה ה"ר יוסף כעמיאש הנזכר מחמת מיתה בהיותו בדעתו וצוה שמתנות אלו נכתבם בשוקא הרי שכלל כל הכתוב בלשון כל הנזכר לעיל וקראם בלשון מתנות שכן אמר וצוה שמתנות אלו וכו' משמע שהכל נתן בתורת המתנה כל זה מוכח מתוך הענין ומתוך הלשון אף אם לא יהיו שם עדים שיעידו כן כל שכן השתא דאיכא עדים שמעידים כן דפשיטא ופשיטא שהם נאמנים שאינם עושים בעדותם שום דבר חדוש שלא יובן מתוך השטר אלא מגידים מה שאנו חייבים לדון להיות דן דין אמת לאמתו זהו מה שנראה לעניות דעתי ואמר לי לבי הצעיר יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זללה"ה.
8
