דברי ריבות רנ״דDivrei Rivot 254
א׳תשובה ראיתי דברי השאלה הבאה מעיר ניקופול על כי בערה כאש להבת שלהבת המריבה והקטטה בין קצת אנשים מק"ק הקאראבאשארה עד ששמעון ולוי שהיו מושבעים ועומדים וחתומים בהסכמה שהסכימו ביניהם זה כמה ימים לזמן עשר שנים כל אנשי הק"ק קאראבאסרה הנזכר שלא לצאת מהקהל ההוא לבית הכנסת אחר מחמת שום דבר עד תשלום העשר שנים וההסכמה הזאת חזקה כראי מוצק בכל חזוקי תורתינו שקבלוה עליהם בקנס נח"ש ובכל האלות הכתובות בתורת משה רבינו ע"ה ובשבועה שנשבעו לדעת המקום ברוך הוא וכל אחד לדעת חבירו ולדעת רבים מפורשים כמו שכתוב בארוכה בטופס ההסכמה אשר עליה אין להוסיף מכל מקום לא שתו לבם שמעון ולוי הנזכרים לשבועתם ולא לחומרות המוטלות עליהם ועברו תורות חלפו חוק והלכו לקהל קדוש אחר אשר בעיר ההיא הנקרא קהל קדוש של מעלה וכפי מה שנראה מתוך דברי השאלה שמעון ולוי הנזכרים תלו בעצמם באחד מחשובי העיר ההיא שהתיר להם באומרו כי השמנה בוליטאש הקדומות שמינו פרנסים כ"ד אנשים ג' לכל שנה ושנה כימי עולם ושנים קדמוניות אמר שהיו חוזרות חלילה לעולם וכיון שק"ק הקראבאסרה מינו להם פרנסים בפני עצמם שלא ברצון ק"ק של מעלה הם עברו חק ולכן אין שום אחד מהקהלות חייבים לשמוע לקולם ולתקנתם.
1
ב׳ועתה שאל השואל אם יש ממש להיתר זה או אם הם נלכדים ונתפשים עדיין בחומרות ההסכמה והשבועה האמורה אשר נשבעו לדעת רבים מפורשים לאשר ולקיים עליהם את אשר החלו לעשות זה שלש שנים עד תשלום העשר שנים וכדי שלא להשיב פני השואל ריקם וגם לאפרושי מאסורא אחוה דעי אף אני וזה שזה כמה ימים ושנים באה אלינו שאלה מהם מניקופול על ענין אלו הבוליטאש הנז' והפרנסים אשר מינו הק"ק קראבאסרה אם הרשות נתונה בידם למנותם ואז נתברר ונתלבן מפי כל חכמי יועצי שאלוניקי איך היתה לאל ידם לעשות מה שעשו על הדין ועל האמת כיון דק"ק של מעלה חלפו חק ומינו שלשה פרנסים כלם מקהלם ותקנת הבוליטאש היתה שיהיו שנים מק"ק אחד ופרנס אחד מהקהל השני וכל זה נתברר בארוכה כמו שיראה המעיין מתוך הפסקים ששלחו שם החכמים השלמים נר"ו ואחרי הודיע אלקים אותנו את כל זאת מי הוא זה ואיזה הוא אשר מלאו לבו להורות היתר לשבועה חמורה כזאת ולדעת רבים מפורשים וקנס נח"ש וזה שהשבועה וההסכמה כבר חלה שהרי הרשות נתונה בידם לעשותה כמו שכבר פסקו החכמים וכיון שכן מה היתר יש לשבועה חמורה לדעת רבים אם לא לדבר מצוה ואפי' לדבר מצוה איכא מאן דאמר שתהא מצוה כההוא מקרי דדרדקי וכו' כמו שהאריכו הפוסקים ועוד שבנדון דידן נשבעו כל אחד לדעת חבירו לעזור איש את אחיו על הדין ועל האמת וכו' כמו שבא בשאלה באופן שכל אחד חבירו נהנה באותו נדר ושבועה ועשה טובה זה עם זה באותה השבועה כי בזה האופן אפילו שהותרה בדיעבד לא הותרה כמו שפסקו הראב"ד והרשב"א וגם מהרי"ק בשרש נ"ב הביא כמה פוסקים דסבירא להו כהראב"ד והרשב"א דבדיעבד נמי לא הותר וכתב דראוי לכל ירא שמים להחמיר בזה.
2
ג׳ועוד בר מן דין אם נאמר שעשו קהל קדוש שלא כדין במה שמנו הם פרנסים בפני עצמם מה שייך זה במה שנשבעו שמעון ולוי שלא לצאת מבית הכנסת זה ללכת לבית הכנסת אחר כי זה לחוד וזה לחוד שהרי כפי הנשמע אפילו בזמן שהיו מתנהגים השתי קהילות על פי השמונה בוליטאש הקדומות היה כל אחד ואחד מתפלל במקום שלבו חפץ ולא היה להם שום חיוב להתפלל בבית הכנסת זה יותר מבבית הכנסת אחר ועכשיו כשעשו הסכמה זאת קהל קדוש קראבאסרה ברצון נפשם ודעתם בלי שום אונס נשבעו לדעת רבים מפורשים להתפלל כאן בבית הכנסת זה למה יעלה בדעת שום אדם שיש צד נדנוד לשלא תחול שבועה זו אף אם נאמר שעברו ח"ו הקהל קדוש במנוי הפרנסים להם לבדם שהרי מילתא באפי נפשה היא.
3
ד׳ועוד אני אומר שגם אם נאמר שהיו חייבים חיוב גמור שמעון ולוי הנזכרים להתפלל בבית הכנסת של מעלה כל ימי המשך זמן הבוליטאש לבתוך הזמן נשבעו שבועה זאת מכל מקום חלה השבועה ולא אמרינן דאין שבועה חלה לבטל את המצוה.
4
ה׳וטעמא דמילתא דתני במסכת שבועות פרק שבועות שתים בתרא שבועה שלא אוכל ואכל נבלות וטרפות שקצים ורמשים חייב ופריך בגמרא אמאי מושבע מהר סיני הוא רב ושמואל ורבי יוחנן דאמרי בכולל דברים המותרין עם דברים האסורין ופירש רש"י שאמר שבועה שלא אוכל נבילות ושחיטות דמיגו דחיילה השבועה אשחוטות חיילה נמי אנבלות וכן פסקו כל הפוסקים רב אלפס בפרק ערבי פסחים הביא לשון הירושלמי לפסק הלכה שבועה שלא אוכל מצה אסור לאכול מצה בלילי הפסח שבועה שלא אוכל מצה בלילי פסח לוקה ואוכל מצה בלילי הפסח ופירש הר"ן אסור לאכול מצה בלילי הפסח דשבועה חלה לבטל את המצוה ואל תעשה בכולל הילכך האיך שבועה מיגו דחיילה אמצה דכל ימות השנה חיילה נמי אמצה דליל פסח אבל שבועה שלא אוכל מצה בלילי פסח כיון דהכא ליכא כולל אין שבועה חלק לבטל את המצוה וגם הרמב"ם הלכות שבועות פרק חמישי כתב נשבע שלא יאכל מצה שנה או שנתים הרי זה אסור לאכול מצה בלילי הפסח ואם אכל חייב משום שבועת ביטוי ואין זה שבועות שוא שהרי לא נשבע שלא יאכל מצה בלילי הפסח אלא כולל עתים שאכילת מצה בהם רשות עם עת שאכילתה בו מצוה ומתוך שחלה שבועה על שאר הימים חלה על ליל הפסח וכו' וכן הטור יורה דעה סימן רל"ו פסק כן.
5
ו׳ועם זה נאמר דאפילו אם תמצא לומר שח"ו קהל קדוש קראבאסרה עברו חק במה שמינו הפרנסים וגם שמעון ולוי נשבעו לבטל את המצוה במה שנשבעו שלא ללכת לקהל קדוש של מעלה שהרי היו מחוייבים חיוב גמור ללכת שם כל זה לא היה אלא עד תשלום זמן ארבעת בוליטאש אחרונות שעשו כפי מה שבא בשאלה הקדומה אשר רמזתי לעיל ובשעה שנשבעו היה צריך שיעבור זמן קרוב לשנה אחת לתשלום זמן הארבעה בוליטאש ולכן בשלמא אם שבועתם היתה שלא לצאת מק"ק הקראבאסרה ללכת לקהל קדוש של מעלה עד תשלום זמן הבוליטאש לבד ודאי שלא חלה השבועה כיון שהיו חייבים ללכת שם לקהל קדוש של מעלה בזמן המיוחד ההוא משום דהוי כמי שנשבע שלא לאכול מצה בלילי פסח אבל עכשיו שהיתה שבועתם לעשר שנים שנשבעו שלא ללכת לק"ק של מעלה להמשך זמן עשר שנים ודאי שחלה השבועה דמיגו דחיילה לזמן הנמשך אחר תשלום זמן הבוליטאש חיילה נמי לזמן מהבוליטאש ולא אמרינן דאין שבועה חלה לבטל את המצוה והוי כמי שנשבע שלא יאכל מצה שנה או שנתים דמיגו דחיילה אעיתים שאכילת מצה בהם רשות חיילה נמי על ליל פסח.
6
ז׳וקרוב לענין זה כתב הר"ן בתשובה הביאה הרב הרי"ק נר"ו יורה דעה סימן רל"ח ראובן נשבע לקדש לאה כל זמן שיבקשנו פלוני לקדשה מכאן עד פסח אח"כ נשבע וקבל נידוי שלא לקדשה תשובה חוששני לשבועה שניה לפי שנראה שהיא חלה לבטל שבועה ראשונה בכולל שהרי מכח שבועה ראשונה אינו מחוייב לקדשה אלא כשיבקשנו אותו פלוני ולא עוד אלא אפילו לבקשת פלוני אינו מושבע לקדשה אלא עד הפסח ונמצא שבועה שנייה חלה עליו בהתר מן הפסח ואילך וגם קודם הפסח כל זמן שלא יבוקש מאותו פלוני ומתוך שאלה באותו זמן שאינו מושבע לקדשה חלה ג"כ כשהוא מושבע לקדשה דהיינו כשיבקשנו אותו פלוני וכו' אף בנדון דידן אף אם נאמר ששמעון ולוי הנזכר היו מושבעים ועומדים ללכת לק"ק של מעלה עד תשלום זמן הבוליטאש שחסר עדיין שנה א' כיון שחזרו ונשבעו שלא ללכת שם עשר שנים חלה השבועה מטעם כולל בשב ואל תעשה ואינם יכולים לעבור על שבועתם ללכת שם.
7
ח׳ועוד אני אומר דחלה השבועה מטעם אחר אפילו שלא נשבעו אלא לזמן תשלום הבוליטאש לבד דהוי כמי שנשבע שלא לאכול מצה בליל פסח דלא חלה בנ"ד חלה וטעמא דמילתא משום ששמעון ולוי לא על דבר זה לבד שלא ללכת לבית הכנסת של מעלה נשבעו אלא גם על דברים אחרי' של רשות נשבעו וז"ל הסכמתם להיות כלם אגודה אחת לעשות רצון אביהם שבשמים ולעזור איש את אחיו ואת קרובו על הדין ועל האמת ולפקח בכל עניני הק"ק כדין וכהלכ' ושלא לצאת מבית הכנסת לבית הכנסת אחר מחמת שום סיבה וכו' ועל הכל נשבעו לדעת רבים מפורשים לשמור ולקיים כל הכתוב לעיל וכו' וכיון שכן אמרינן מיגו דחיילא שבועה על הדברים האחרי' של רשות חיילא נמי על דבר מצוה שלא ללכת לבית הכנסת של מעלה בשב ואל תעשה וכן כתב הריב"ש ז"ל בתשובותיו סימן שצ"ה בנדון כזה עיין שם ובסוף כתב הוה ליה כנשבע שלא יאכל כלל בלילי הפסח לא מצה ולא פירות דמיגו דחיילא אפירות שהם דבר הרשות חיילא נמי אמצה.
8
ט׳כל מה שכתבתי הוא אפילו לדבריו של המנגד שעלה על רוחו שק"ק קראבאסארה עברו ונכשלו במה שעשו ואפי' הכי מכח מה שכתבתי שמעון ולוי הנז' הם נכשלים ונלכדה רגלם ברשת השבוע' החמור' המוטל' עליה' אבל לפי האמת ק"ק קראבסאר' כל מה שעשו היה בדין וכשורה הן במנוי הפרנסים הן בהסכמותיהן כיון דק"ק של מעלה חלפו תנאם במה שמינו הג' פרנסים כלם מקהלם כמו שכתבו ופסקו החכמים השלמים נר"ו בימים שכבר עברו ולכן שמעון ולוי אחים הנז' אם עד עכשיו עברו על שבועתם היה בשוגג ושגיאות מי יבין ובפרט אם מצאו איזה שחכם בעיניו שהורה להם היתר אבל מכאן והלאה ידיע להוי להו שאם ח"ו הם עומדים בסברתם והולכים לבית הכנסת שלמעלה הם עוברים במזיד וח"ו נכשלים בפח ורשת חומרת השבועה החמור' אשר ברצון נפשם קבלוה עליהם וח"ו יכשלו בעונם ויבושו במענ' ולכן ישובו ואל יבושו רגע כי אל טוב וסלח הוא י"ת זה מה שנרא' לעניות דעתי ואמר לי לבי הצעיר יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זלה"ה.
9
