דברי ריבות רנ״הDivrei Rivot 255
א׳במסכת שבועות דף ג' בשלמא אכלתי ולא אכלתי כדרבא שלא אוכל ואכל נמי לאו שיש בו מעשה הוא אלא אוכל ולא אכל אמאי לאו שאין בו מעשה הוא קסבר רבי ישמעאל לאו שאין בו מעשה לוקין עליו ופירש רש"י קסבר רבי ישמעאל בכל התורה כלה לאו שאין בו מעשה לוקין עליו ואין צריך לרבות קשה דמי הכריחו לרש"י לפרש כן ולמה לא פירש כמו שפירשו התוספות דדוקא בנשבע סבר דלוקין עליו אף על גב דאין בו מעשה מטעם רבוי לשוא לשוא שני פעמים והשתא הוה ניחא גירסת קושיא דאלו הן הלוקין וכמו שאמרו בתוספות ולמאי דפרישית דדוקא הכא סבר רבי ישמעאל דלוקין עליו מלשוא לשוא אתי שפיר אבל לפירוש רש"י הוכרח למחוק הגירסא וכמו שכתב לא גרסינן ותלמיד טועה וכו' וי"ל דרש"י הוכרח לפרש כן משום דלפירוש התוספות איכא לאקשויי במאי דקאמר בגמרא רבי יוחנן סתמא אחרינא אשכח הי סתמא אילימא האי סתמא דתנן אבל המותיר בטהור והשובר בטמא אינו לוקה את הארבעים וכו' קשה דמאי סתמא היא זו דעד כאן לא קאמרי' התם בפסח דלא לקי אלא משום דהוי לאו שאין בו מעשה אבל בנדון דידן שהוא ענין שבועה אף על גב דאין בו מעשה לקי משום דאתרבאי מלשוא לשוא תרי זמני בשלמא למאי דפירש רש"י קסבר רבי ישמעאל בכל התורה כולה לאו שאין בו מעשה לוקין עליו ואין צריך לרבות באופן שסברא זו לא מכח יתור לשוא לשוא דוקא לגבי שבועה מפיק לה אלא סברא כוללת לכל לאוין שבתורה ניחא דמתרץ סתמא אחרינא אשכח יהיה איזה לאו שיהיה מצינו שאין לוקין עליו ולזה כיון רש"י באומרו סתמא אחרינא אשכח דאין לוקין על לאו שאין בו מעשה ולהיות שקושיא זו עצומה לפי' התוספות לכן לתרץ קושיא זו לפירושו כיון לומר בדבור דלקמן המתחיל אבל אוכל ולא אכל לא לקי כו' כתב וכן מייתי לעיל שפיר ממתניתין דמותיר בטהור אף על גב דאיכא למימר דפטר משום דיש כאן התראת ספק דמכל מקום אייתי ראיה דפליג תנא אמתניתין דבהאי טעמא דפטר מותיר בטהור יש לפטור הך דמתניתין כונת התוספות בדבריו אלה לומר לרש"י כמו וליטעמיך כלומר אפילו לפי פירוש רש"י דפירש לעיל לאו שאין בו מעשה לוקין עליו בכל התורה כולה באופן דהשתא ניחא דקאמר סתמא אחרינא אשכח ומייתי מפסח מכל מקום קשה דהא איכא לאקשויי דטעמא דלא לקי בקרבן פסח הוא משום דהוי התראת ספק ולא משום דהוי לאו שאין בו מעשה אלא מאי אית לך למימר שאין הכוונה אלא דמייתי ראייה דפליג התנא דמתניתין דבהאי טעמא דפטר מותיר בטהור יש לפטור הך דמתניתין לדידי נמי אף על גב דאיכא לאקשויי דאף על גב דאין לוקין במותיר בטהור משום דהוי לאו שאין בו מעשה שאני הכא שהוא נושא שבועה ולקי משום דאתרבאי מלשוא לשוא יתירה מכל מקום מייתי ראיה דפליג אתנא דמתניתין ומטעמא דאיכא למימר דפטר במותיר משום התראת ספק יש לפטור הך דמתניתין שאינו חושש אלא למצוא תנא דפליג אמתניתין ורש"י נשמר מזה והכריח שאין כוונת הגמרא אלא להכריח מכח סתמא אחרינא דסבר לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו ולא מטעם התראת ספק וזהו שכיון רש"י באומרו דאמרי תרוייהו אין לוקה ומכל מקום חולקין בטעמו של דבר טעמא דיהיב מר לא יהיב מר ומר לית ליה טעמא דמר שהכונה לומר דרבי יוחנן אמר על שבועה שאוכל ככר זה היום ולא אכלה לא לקי משום דהוי לאו שאין בו מעשה אבל לא מטעם דהוי התראת ספק דאלו מטעם דהוי התראת ספק הוה לקי וזהו שכיון רש"י באומרו ומר לית ליה טעמא דמר כלומר דאף על גב דריש לקיש סבר דהא דלא לקי הוא משום דהוי התראת ספק ר' יוחנן לית ליה האי טעמא אלא סבר דמשום התראת ספק לקי וטעמא דלא לקי הוא משום דהוי לאו שאין בו מעשה. וכן פירש רש"י בפירוש במכות פרק אלו הן הלוקין על פלוגתא דרבי יוחנן וריש לקיש פירש משום דהוי לאו שאין בו מעשה אבל משום התראת ספק לא הוה מיפטר דהתראת ספק שמה התראה. הרי דרבי יוחנן סבר דהתראת ספק שמה התרא' וכיון שכן ליכא לפרושי דמותיר בטהור פטור ממלקות משום דהוי התראת ספק לרבי יוחנן דהא סבר דהתראת ספק שמה התראה אלא על כרחין טעמא לא הוי אלא משום דהוי לאו שאין בו מעשה אם כן שפיר מכריע סתמא אחרינא אשכח דסבר דלקי על לאו שאין בו מעשה זהו מה שנראה לע"ד ואמר לי לבי יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זלה"ה.
1