דברי ריבות רנ״חDivrei Rivot 258
א׳שאלה ראובן ושמעון היו חייבים ללוי סך מעות ועשו שטר ביניהם לפרוע הסך ההוא מידי חדש בחדשו סך מעות וכתוב בשטר ההוא שאם יפטר לבית עולמו לוי הבעל חוב הנז' שאז יהיו פטורים החייבים הנז' מלתת שום דבר ליורשיו והנה כעת נפטר לוי הבעל חוב לבית עולמו וחיי למר שבק ובא אלמנתו לגבות שטר כתובתה ותבעת לראובן ושמעון החייבים הנז' אותו הסך שחייבים לבעלה שיפרעו גם לה כמו שהיו פורעים לבעלה נ"ע עד תשלום גביית סך כתובתה מאחר שכל נכסיו שקנה ושיקנה משועבדים לה וטוענים ראובן ושמעון שאותו הסך שהיו חייבים לבעלה נ"ע כבר מחל אותו להם ושיש להם עדי מחילה. ועוד יש להם עדים שאותו הסך ואותה הקצבה שהיו נותנים לו מדי חדש בחדשו היתה בתורת מתנה והספקה כדי שיעסוק בתורה ילמדנו רבינו הדין עם מי.
1
ב׳תשובה נראה לע"ד דאפילו לפי טענת ראובן ושמעון שאומרים שכבר מחל להם לוי החוב ושמה שהיו נותנים לו מדי חדש בחדשו לא היה אלא בתורת מתנה מכל מקום חייבים לפרוע לאלמנה עד תשלום הסך שקבלו מיד לוי ולא יועיל להם מתנת לוי ומחילתו וטעמא דמילתא דגרסינן בבתרא פרק חזקת הבתים אמר רבא עשה עבדו אפותיקי ומכרו בעל חוב גובה ממנו שורו וחמורו אפותיקי ומכרו אין בעל חוב גובה הימנו מאי טעמא האי אית ליה קלא והאי לית ליה קלא וליחוש דילמא אקני ליה מטלטלי אגב מקרקעי ואמר רבא אקני ליה מטלטלי אגב מקרקעי קנה מקרקעי קנה מטלטלי וכו' הכא במאי עסקינן כגון שלקח ומכר לאלתר וליחוש דילמא דאיקני הוא לא צריכא וכו' הרי שמוכח מתוך סוגיא זו דאף על גב דבעל חוב לא גבי ממטלטלי דמשעבדי כדקאמר שורו אפותיקי ומכרו אין בעל חוב גובה הימנו מכל מקו' אם הקנה לבעל חוב מטלטלי אגב מקרקעי גבי ממטלטלי דלוקח כדקאמר קנה מקרקעי קנה מטלטלי ועוד נוסף על זה דאפי' לא היו ביד הלוה המטלטלין שמכר בשעה שלוה אלא שאחר שלוה לקחן אם כתב לו דקנאי ודאקנה גבי נמי מאותן המטלטלין שלקחן ומכרן לאחר שלוה וכן פסק הרמב"ם הלכות מלוה ולוה פרק י"ח וז"ל המלוה את חבירו סתם הרי כל נכסיו אחראין וכו' עד הרי זה גובה מכל הקרקעות שהיו ללוה אף על פי שהן עתה מכורים לאחרים או נתונים במתנה הואיל ומכר הלוה או נתן אחר שנשתעבד בחוב הרי זה מוציא מיד הלקוחות או מיד בעלי המתנות בד"א בקרקעות שהיו לו בעת שלוה אבל נכסים הבאין לו אחר שלוה לא נשתעבדו לו לבעל חוב ואם התנה עליו שכל נכסים שיקנה יהיו משועבדין להפרע מהם וקנה אחר שלוה ומכר או נתן הרי בעל חוב טורף מהן אין כל הדברים אמורי' אלא בקרקע אבל במטלטלין אין עליהם אחריות אפילו מטלטלין שהיו לו בעת שלוה שמכרן לשעתו אין בעל חוב טורף אותן הקנה לבעל חוב כל המטלטלין על גב קרקע הרי זה טורף מאותן המטלטלין וכן אם כתב לו שכל נכסים שאני עתיד לקנות בין קרקעות בין מטלטלין הרי הן משועבדין לך וכו' עד הרי זה טורף אף מן המטלטלין שקנה הלוה לאחר שלוה שכל תנאי שבממון קיים וכן פסק הטור ח"ה סימן ק"ד וכן פסקו כל הפוסקים כשמשעבד מטלטלי אגב מקרקעי יש למטלטלי דין קרקע לענין שעבוד וטורפה מהלקחות וממקבלי מתנה.
2
ג׳וכיון שכן בנדון דידן כיון שהאלמנ' זו באה לגבות ושטר כתובתה בידה כששעבד לה לוי בעלה מקרקעי ואגבן מטלטלי בכל חזוקי סופר וגם כתוב ביה דקנאי ודאקני נמצא שמשעה ראשונה נשתעבדו כל הנכסים שבאו ליד לוי לאשה זו אפילו מה שלא היה לו בשעת כניסתו לחופה שהרי כתב הרב המגיד שם בהלכות מלוה ולוה פרק י"ח וז"ל דע שאם שעבד לו מטלטלין שיקנה אגב מקרקעי והיה לו מקרקעי בעת השעבוד אפילו מכרן קודם שיקנה המטלטלין ואחר כך קנה המטלטלים הרי המלוה טורף מהן דמשעת כתיבה חל שעבודו כך הכריחו המפרשים ז"ל מהסוגיא הנזכר. הרי שכבר שהשעבוד חל על המטלטלין שקנה אחר כך משעת כתיבת השטר אף בנדון דידן שעבוד אותן המעות שבאו ליד לוי אחר שנשא האשה הנזכרת ונתנה אחר כך במתנה לראובן ושמעון כבר היו משועבדין משעת כניסתו לחופה לאשתו כיון ששעבדה אגב מקרקעי ודקנאי ודאקני וכיון שכן שפיר טורפת היא אותן המעות מידם כדין קרקע שנתן הלוה לאחר שהבעל חוב טורף מידו הקרקע ההוא כמו שפסקו כל הפוסקים והוא הדין למעות הללו שדין קרקע יש לו כמו שכתבתי.
3
ד׳וא"ת הרי כתב הטור סימן ק"ד דאף על גב דכששעבד לו מטלטלי אגב מקרקעי אז דינו כמקרקעי ואם קדם המאוחר וגבה מוציאין מידו מכל מקום כתב שם ואם קדם המאוחר וגבה מעות אין מוציאין מידו שהרי מטבע אין לו סימן הרי דאף על גב דהקנה מטלטלי אגב מקרקעי מכל מקום כשגבה מעות אין לו דין קרקע גמור ואין מוציאין המעות מהב"ח המאוחר שקדם וגבה ויש לומ' שאין נדון דידן דומה לראיה כלל משום דהתם מיירי בשני בעלי חובות מוקדם ומאוחר וקדם המאוחר וגבה מעות דין הוא דמה שגבה גבה משום דלא ידעי' אם אותם המעות באו ליד הלוה קודם שלוה המבעל חוב השני ונשתעבדו אותם המעות לב"ח הראשון או שמא לא באו לידו אלא אחר שלוה גם מהשני ואז באופן זה חל השעבוד לשניהם בשוה ולכך אם קדם המאוחר וגבה מה שגבה גבה שהרי הדין כך אפילו במקרקעי וכמו שכתב הרמב"ם פרק ב' הלכות מלוה ולוה וז"ל הקרקעות שקנה אחר שלוה מבעלי חובות הרבה אף על פי שכתב לכל אחד מהן מה שאני עתיד לקנות משועבד לך אין בהם דין קדימה אלא כלם שוין וכל שקדם וגבה זכה אף על פי שהוא אחרון וכן כתב שם הטור שהטעם דאמרי' דמה שגבה גבה הוא משום דהוה ליה כמו לוה ולוה באגב וקנה שזכה התופש בין אם הוא ראשון או אחרון וכמו שכתב בעל התרומות דאין בירור למעות בעדים מתי באו ביד הלוה אם באו לידו קודם שלוה מהשני והלכך אף על פי שהמטבע נקנה באגב מכל מקום חזר דינו כלוה ולוה וקנה שזכה בהם התופש ואם אפשר להתברר הדבר בעדים זכה הראשון והכל לפי ראות עיני הדיין.
4
ה׳אבל בנדון דידן אין כאן תפישת ב"ח מאוחר אלא שהמעות שהיה משועבד לאלמנה זו הוא ביד ראובן ושמעון ובאיזה זמן שבאו מעות אלו ליד לוי הן שהיו בידו בשעה שנשתעבד הן שלא באו לידו אלא אחר כך מכל מקום בשעה שנתנם לוי לראובן ושמעון כבר היו משועבדים לאשתו אגב מקרקעי וכיון שכן גובה אלמנה זו כתובתה מהם.
5
ו׳וא"ת אף על גב שמן הדין יש למטלטלי דינא דמקרקעי לטרוף ממשעבדי מכל מקו' מפני תקנת השוק אין גובין ממטלטלי דאם כן אין לך אדם קונה מחבירו חפץ וכמו שכתב הרא"ש בתשובותיו כלל פ' דאף על גב שהדין כך דשעבד מטלטלי אגב מקרקעי גובין ממטלטלי אם לא נהגו כך מפני תקנת השוק הולכין אחר המנהג וכיון שכן בנדון דידן אולי צריך להתברר איך הוא המנהג בעיר הזאת בנדון כי האי אי גבי ב"ח אי לא וי"ל דלא עשו תקנת השוק אלא בדבר דשכיח אבל בדבר דלא שכיח לא עשו תקנה ויעמוד הדבר על דין תורה וכן כתב הרא"ש שם בכלל הנזכר בתשובה וז"ל ראובן נתחזק לו שטר חוב על שמעון ונתנו בכתיבה ומסירה ללוי וכשבא לוי לגבו' שטר חוב שנתן לו בא נפתלי בשטר שנתחזק לו על ראובן מוקדם לשטר שנתחזק לראובן על שמען ואמר כי זה השטר שניתן ללוי הוא ממונו של בעל חובו וזכה בו מדין קדימה ולוי משיב כי השטר שניתן לו הוא מטלטלי כי אין גופו ממון ואין בו דין קדימה.
6
ז׳תשובה יראה לי שהדין עם נפתלי כיון ששטרו מוקדם ושעבד לו ראובן נכסיו מטלטלי אגב מקרקעי היינו משום תקנת השוק שאם לא כן שום אדם לא היה רשאי לקנות חפץ מחבירו מפני שעבוד נושיו אבל בנתינת שטר חוב לא שייך תקנת שוק משום דמילתא דלא שכיחא הוא עם היות שנראה שחסר לשון מזאת התשובה מכל מקום הכונה גלויה ומפורסמת לומר שעם היות דלא גבי בעל חוב ממטלטלים משועבדים היינו משום תקנת השוק אבל בנתינת שטר חוב לא שייך משום דלא שכיח וכיון שכן בנדון דידן ודאי שהוא מילתא דלא שכיחא שיתן אדם כל המעות והקרן שלו לאחרים ויטיל עצמו על הצבור או יצטרך לבריות וודאי דלא שייך כאן תקנת השוק ונעמיד הדבר על דין תורה ועוד אפילו נאמר דשייך במילתא דלא שכיחא תקנת השוק כבר כתבתי שכתב הרא"ש שם שאם אין בירור למנהג העיר יעמוד הדבר על דבר תורה ויגבו לבעל חוב מן המטלטלין וכיון שבנדון דידן לא שכיח נמצא שאי אפשר להתברר הענין איך הוא המנהג וכיון דאי אפשר להתברר נחזור לדין תורה ועוד נראה בעיני דלא עשו תקנת השוק אלא במכר דוקא משום פסידא דלקוחות אבל במתנה דליכא פסידא דלקוחות כדאמרינן בגיטין פ' הנזיקין לא עשו תקנת השוק וכן נראה מתוך דברי התוספות בכתובות פרק נערה שנתפתתה על ההיא דבאושה התקינו הכותב נכסיו לבניו הוא ואשתו ניזונין מהם כתבו וז"ל אף על גב דיש מקומות שהסברא הוא לחלק בין מתנה למכר כגון בעשה שורו אפותיקי ומכרו כנראה דוקא מכרו אבל נתנו בעל חוב גובה ממנו וכיון שכן בנדון דידן שנתן לוי מעותיו במתנה לראובן ושמעון ולית להו פסידא ודאי שהדין נותן מכל צד שתגבה האלמנה כתובתה מאותן המעות שניתן להם במתנה לפי שחל שעבודה על אותם המעות משעה ראשונה וכיון שכן חייבים ליתן לה מיד כל שאר המעות שנשאר בידם עד תשלום סך מה שקבלו הכל בבת אחת מיד כי אין למקבלי המתנה באותם המעות שום זכות אחר שמת לוי כי חזר וניעור שעבוד דידה משעה ראשונה אף על גב דהתם בהנזיקין על מתניתין דאין נפרעין מנכסים משועבדים במקום שיש בני חורין ואפילו הן זיבורית קאמר בגמרא בעי רב אחדבוי בר אמי במתנה היאך תקנתא הוא דעביד רבנן משום פסידא דלקוחות אבל מתנה דליכא פסידא לא או דילמא התנה נמי אי לאו דאית ליה הנאה מניה לא יהיב ליה מתנה ומסיק דשעבודא דמתנה כשעבוד דלוקח היינו במקום דליכא פסידא למלוה אלא או לגבות מבינונית או לגבות מזיבורית ומכל מקום גובה הוא חובו אבל במקום שמפסיד בעל חוב חובו לגמרי כנ"ד ודאי דטריף ממתנה וכן כתב הרב המגיד בשם הרשב"א בהלכות זכיה ומתנה פרק ח' עיין שם וגם כן נראה מתוך דברי רש"י שם שכתב במתנה היאך מי גבי מזיבורית בני חורין או מבינונית משועבדים משמע דאין כאן פסידא לב"ח דמכל מקו' גובה חובו אלא שההבדל הוא או בינונית או זיבורית ומלבד מה שכתבתי כתב הרא"ש כמה וכמה תשובות בכלל פ"ט מעין נדון דידן ראובן היה חייב לשמעון מלוה על פה ונתן כל אשר לו ללוי להפקיע חוב שמעון.
7
ח׳תשובה נראה לי בזה דאזלינן בתר אומדנא דמוכח וצלל במים אדירים והעלה חרס בידו ואין לך אומדנא גדולה מזו שיתן כל אשר לו לאחרים ויחזור על הפתחים עד יגבה ב"ח מלוי שמקבל המתנה עוד שם ראובן לוה משמעון מלוה בשטר ושעבד לו כל נכסיו שקנה ושיקנה מטלטלי אגב מקרקעי ואחר כך נתן כל נכסיו לא' מקרוביו וכשבא בעל חוב לגבות ממנו נשבע קרובו שהכל שלו תשובה כיון ששעבד ראובן לשמעון כל נכסיו מטלטלי אגב מקרקעי דין הוא שיגבה חובו מן המטלטלין שמכר ראובן או נתן כמו שהיה גובה מקרקעי אם מכרם או נתנם אלא שנהגו בארץ הזאת משום תקנת השוק שאין בעל חוב גובה ממטלטלי אעפ"י ששעבד לו מטלטלי אגב מקרקעי ובנדון זה שכתב' לא שייך ביה תקנת השוק דאומדנא דמוכח הוא שלהבריח מב"ח עשה דחזקה אין אדם נותן נכסיו לימות ברעב הילכך גובה שמעון מהמתנה שנתן לקרובו בין מטלטלי בין מקרקעי וישבע מקבל המתנה על דעת ב"ד בלא מרמה וערמה כמה קבל מתנה מראובן ויגבו בית דין את שמעון את חובו וכו'.
8
ט׳אף בנדון דידן אומדנא דמוכח הוא דלוי לא נתן כל אשר לו לראובן ושמעון ואח"כ חוזר על הפתחים כעני המחזר על הפתחים לפרנס לעצמו אלא ודאי לא עשה אלא להבריח הנכסים מהשעבוד של הכתובה או מאיזה שעבוד אחר ולכן צלל במים אדירים והעלה חרס בידו ותגבה אלמנתו כתובתה ממקבלי המתנה ההיא.
9
י׳כל מה שכתבתי הוא לפי טענת ראובן ושמעון שאומרים שכבר מחל להם החוב הראשון ומה שנתחייבו לתת לו היה בתורת מתנה ממש אבל כד מעיינן בה שפיר נראה ודאי שאין זה אלא פרעון חוב ממש שהיו חייבים לו ללוי אם מכח חוזק החיובים והשעבודים הכתובים בשטר כפי הנשמע חיובים ממינים שונים ודאי מי שנותן מתנה לאחד אין מתחייב כל כך עליה ועוד מוכח מתוך התנאי שכתוב בשטר שהקנו שאם יפטר לוי לבית עולמו שאז יהיו פטורים החייבים הנזכרים מלתת שום דבר ליורשיו דבשלמא אם זה החיוב הוא בא מכח חוב שהיו חייבים ראובן ושמעון ולוי ודאי בלא תנאי זה היו היורשים זוכים בחוב ההוא לכך הוצרכו להתנות שיהיו פטורים ומחל להם החוב כדי שלא יזכו היורשים אלא אי אמרת שאינו אלא מתנה שהיו נותנים לו ומה צורך לתנאי זה מי הכניסם ליורשים שיצאו והלא לא היו נותנים לו המתנה ההוא אלא לו לבדו בעודו בחיים ובמותו נפסקה מתנתו אלא ודאי אין זה כי אם תשלומי החוב שיהיו חייבים ללוי ונתחייבו לפרוע לו באופן ההוא ורצה לוותר להם שיהיו פטורים מלתת ליורשיו כלל ודוקא ליורשיו הוא דפטרם משום דאין בזה בית מיחוש אבל לא פטרם מהשעבוד שיש לו מבעל חובו משום דלא יהא רשע ולא ישלם וכמו שכתב הרא"ש בכתובות פרק האשה שנפלו לה נכסים להביאו מהרי"ק שרש כ"ב וז"ל אנן סהדי דניחא ליה שלא יזכה בהו המקבל וישארו בחזקתו ויאכל פירות נכסיו עד שיטרפם בעל חוב ויפרע חובו מנכסיו ולא יהיה רשע ולא ישלם וכו' עד וכן פירש הה"ר מאיר הלוי ז"ל ושאר גדולי הארץ הזאת וכן עיקר.
10
י״אכלל העולה דבהא סלקינן ונחתינן דבין שיהיה מעות זה מתנה כמו שטענו ראובן ושמעון בין שיהיה פרעון חוב אלמנת לוי תגבה כתובתה מהמעות אשר ביד ראובן ושמעון אלא שאם הוא מתנה לא תגבה כי אם שיעור מה שקבלו בתורת מתנה תיכף ומיד ואם הוא פרעון חוב תגבה כל הסך הכתוב בשטר בהמתנ' כמו שכתוב בשטר שהרי בתורת הלואה בא לידם ואינם חייבי' לפרוע כי אם לתשלום הזמן ההוא והשעבוד ההוא נכנס תחת שעבוד כתובת האלמנה הנזכרת זהו מה שנראה לעניות דעתי ואמר לי לבי הצעיר יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זלה"ה.
11