דברי ריבות ער״בDivrei Rivot 272
א׳שאלה זכרון עדות שעבר לפנינו בית דין ח"מ איך באו לפנינו רבי יעקב בן עטר והבחור משה שאלואדיאל יצ"ו והעידו בתורת עדות איך שמעו מפי תוגר א' מל"ת שנהרגו שני אנשים יהודים הא' אברהם ויהודי אחר עמו והתוגר היה מכיר לאותו אברהם לשעבר שהוא אברהם בארישקאש שהיה נושא ונותן עמו ואמר שראה אותם הרוגים בהר א' הסמוך לכפר אוטלוק ובאותו המחוז לא היה הולך רק אברהם ברישקאש ולא היה לשם שום אברהם רק הוא והתוגר נתן כל הסימנין מאברהם ברישקאש עוד העיד הבחור משה הנ"ל איך באו התוגר אישפחי והגיד מל"ת איך בבאו מן הכפר אוטלוק פגע בדרך ב' אנשים יהודים הרוגים ואמר כי ראה שאחד מהם היה בחור קטן הקומה וזקנו עגול והיה לו בוהק אצל הדד הסמוך ללב ואלו הסימנין היו בנהרג ר' דוד דיל אוליו שיצא בחברת ר' ברישקש ולא היה באותם המקומות רק דוד הנ"ל והיה זה בפנינו היום יום ג' י"ו לכסליו שנת השל"א ליצירה פה פיליפופיל והכל שריר וקיים. שלמה בן ריי דיין. אברהם פיגו"ן דיין אברהם בן ריי דיין. ועתה שאל השואל אם כח ביד ב"ד להתיר אשה זו בילייה אשת רבי דוד הנזכר לעיל להנשא למי שתרצה או לא.
1
ב׳תשובה עם היות שראוי לכל מורה הוראה לחזר על צדי צדדין להקל ולהתיר בעיגונא וכמו שכתב הרא"ש בתשובותיו וכמו שמצינו שהקלו חכמים ז"ל בעדות אשה שמשיאין בעד מפי עד מפי אשה מפי עבד מפי שפחה מכל מקום מצינו שאמרו ז"ל בכורות פרק יש בכור שאני עדות אשה דאחמירו בה רבנן ופריך ומי אחמירו והא תנן הוחזקו להיות משיאין עד מפי עד מפי אשה מפי עבד מפי שפחה כי אקילו בה רבנן בסופה בתחילתו לא אקילו רבנן ופירש רש"י בסופה לאחר שכיונו יפה שזה הקילו חכמים בסוף עדותן להחזיקן אפילו בעבד ושפחה אבל בתחלה תחלת העדות דהיינו ראיית המת לא אקל עד שיכירוהו יפה וגם המרדכי כתב בסוף יבמות דמוכח כן מכולא שמעתין דריש האשה שלום דאמרינן התם איכא דעבד סמתרי וחיה וכו' וגם קאמר התם כי היכי דלדידך איתרחיש ניסא לדידיה נמי איתרחיש ניסא וכו' וגם נמי קאמר התם אימא איניש אחרינא אתא לאצולי ואכילתיה נורא וכו' הרי לך מכל הני עובדי דמחמרינן בגוף העדות שיכירוהו את האיש יפה ולא שיעיד העד בדדמי וכיון שכן בנדון דידן מי הוא זה אשר ימלאנו לבו להתיר אשה זו אשת רבי דוד הנזכר אחר שהתוגר המ"לת לא הכירו ולא הזכיר שמו ולא שם עירו כלל שהרי כתב הרמב"ם הלכות גרושין ישראל שאמר מת איש יהודי עמנו במקום פלוני כך וכך צורתו וכך היו סימניו אין אומרים באומד הדעת פלוני הוא עד שיעיד העד שהוא פלוני ויכיר שמו ושם עירו וכן הביאו הטור אבן העזר סימן י"ז לפסק הלכה.
2
ג׳וכי תימא כיון שאמר שהיה לו בוהק כלומר שומא אצל הדד הסמוך ללב ונודע הדבר שזה הסימן היה לו לדוד הנז' הוה ליה כאלו הכירו ממש והכיר שמו ליתא שהרי שנינו במציעא פרק אלו מציאות וביבמות פרק בתרא תניא אין מעידין על השומא רבי אליעזר בן מהבאי אומר מעידין ואיכא תרי לישני בגמרא חד אמר דכולי עלמא סברי סימנין דאוריתא ורבנן סברי שומא מצויה בבן גילו ולכך אין מעידין עליה ורבי אליעזר סבר אין שומא מצויה בבן גילו או בשומא עשויה להשתנות לאחר מיתה קא מיפלגי דרבנן סברי עשויה להשתנות ולכך אין מעידין ור' אליעזר סבר אין עשויה להשתנות ולכך מעידין ולישנא בתרא סבר דכולי עלמא סברי סימנין דרבנן והכא בשומא בסימן מובהק קמפלגי רבנן סברי שומא לאו סימן מובהק ולכך אין מעידים ורבי אליעזר סבר דהוי שומא סימן מובהק באופן דבין ללישנא קמא בין ללישנא בתרא אין מעידין על השומא דהלכת' כרבנן דסברי אין מעידין כל שכן דקיימא לן דסימנין דרבנן וכמו שכתב הטור סימן י"ז דפשיטא ופשיטא שאם לא יהיה הסימן מובהק הרבה דאין מעידין עליו וכן כתב הרמב"ם בהלכות גרושין אף על פי שיש להם סימנין בגופו ובכליו ואפילו שומא אין מעידין עליו שמא אחר הוא.
3
ד׳ואף על גב שכתב הררי"ק נר"ו סימן י"ז בשם הה"ר דוד כהן ז"ל אפילו לרבנן דסברי דשומא לאו סימן מובהק קא אמרי דיש סימנין דהוי מובהקין ואפשר נמי דבשומא נמי אם פרט וצמצם השומא שאמר יש שומא במקום פלוני מאבר פלוני סי' מובהק חשבינן ליה ויכול להיות שלזה דקדק רש"י ז"ל בדבריו ופירש באלו מציאות סימן היה בו שומא באבר פלוני ולא פירש לומר באבר פלוני במקום פלוני וכיון שכן בנדון דידן שצמצם ואמר שומא אצל הדד הסמוך ללב נראה דהוי סימן מובהק ומעידין עליו.
4
ה׳לזה אני אומר שאפילו הרר"ק שרצה לפלפל ולומר כך לא אמרו אלא בלשון אפשר ומי יקל ראשו להתיר אשת איש על נקלה. ועוד שבמחילת כ"ת מעולם לא כיון רש"י לכך אלא שפירש מציאות המחלוקת דאיכא בין רבנן ובין רבי אליעזר דמאי טעמא דרבי אליעזר דקאמר דמעידין על השומא שהרי מילתא דשכיחא היא בכמה אינשי שומא לכן ייחד ואמר שהשומא באבר פלוני אבל אין הכי נמי דאף על גב דאמר באבר פלוני במקום פלוני ודאי דלא הוי סימן לרבנן וטעמא דמילתא דהא ללישנא קמא דגמרא דסברי דסימן דאורייתא וטעמא דרבנן הוא משום דשומא מצויה בבן גילו או משום דעשויה להשתנות ודאי דהני טעמי שייכי אפילו שיאמר באבר פלוני במקום פלו' וכי השנוי יתעכב מלהשתנות משום דכיון העד לומר במקום פלוני וכן לטעמא דבן גילו והוא הנולד בפרק אחד ובמזל אחד כמו שפירש רש"י ודאי דאפשר דבאותו אבר ובאותו מקום היתה השומא בבן גילו כיון שנולד בפרקו ובמזלו וכיון דללישנא קמא מיירי בכולל בין שיאמר באבר פלו' לבד בין שיאמר באבר פלוני במקום פלוני גם ללישנא בתרא דפליגי אי שומא הוי סימן אי לא הוי סימן ודאי דמיירי בכולל דאין בין לישנא קמא ללישנא בתרא שום הבדל אלא אי סימנין דאורייתא או דרבנן.
5
ו׳ואחר שכתבתי מה שכתבתי מצאתי און לי מהרב הה"ר אליה המזרחי זלה"ה בתשובותיו סימן ל"ח וז"ל רבי אלעזר סבר שומא סימן מובהק מכוון שאינה נמצאת שומא כזאת בגודלה וכמראיתה ובאותו אבר בעצמו שנמצא בו לשני בני אדם אלא למעט מן המעט כמשפט כל הסימנים המובהקים ורבנן סברי שיש כמה אנשים שנמצא בהם כי האי גוונא אי נמי תרווייהו אית להו דלא שכיח כי האי גוונא שתמצא כגודלה וכמראיתה ובאותו אבר ממש בראשו או בסופו או באמצעיתו אלא למעט מן המעט והכא בעשוייה להשתנות קא מיפלגי מר סבר עשויה להשתנות אחר המות וכו'. הרי שכתב בפירוש דאע"ג שמזכיר האבר וגם מקום השומא באבר בראשו או בסופו או באמצעיתו סברי רבנן דאין מעידין משום דעשוייה להשתנות א"כ נראה מזה היות אמת מה שדקדקתי וכתבתי וכיונתי לדעת גדולי' נמצא עולה ממה שכתבתי שאין ממש במה שאמר התוגר מסיח לפי תומו שהיה לו שומא אצל הדד הסמוך ללב דשומא לא הוי סימן מובהק להעיד עליו להתיר אשה העומדת בחזקת אשת איש אפילו יהיה המעיד איש ישראל כל שכן השתא בנ"ד שאינו אלא תוגר מסיח לפי תומו דגריע טפי וכמו שכתב תרומת הדשן בתשובותיו סימן רל"ט וזה לשונו.
6
ז׳ועוד כתב רבינו שמחה ז"ל ורבינו נתן דאין מסיח לפי תומו נאמן אלא כשאמר נהרג או מת משום שלא צריך טביעת עין אבל מצאתי פלוני הרוג עם סימני' היכא דאיכא למיחש דילמא אחר הוא וצריך טביעת עין וכל טביעות עין צריך עיון וטביעות עין זה דמסיח לפי תומו שאין דעתו להעיד אלא שאומר אותו ממילא לא סמכינן עלה דבשלמא ישראל שמתכוין להעיד איכא למימר נתן בו טביעות עין בכוונה עד כאן:
7
ח׳הרי לך בהדיא דגריע כותי מסיח לפי תומו מישראל וכמו שפירש הוא שם וזה אע"ג דישראל אם הכירו על ידי סימנין שאינם מובהקים בטביעות עין מהני משום דמתכוין להעיד מ"מ בכותי מסיח לפי תומו בסימנים שאינם מובהקים אינו מועיל משום דאין לו טביעות עין כיון שאין בדעתו להעיד ובנ"ד אפי' היה ישראל המגיד כיון שלא הכירו מקדמת דנא ולא היה בו טבועות עין ולא היה מועיל סימן השומא כיון שאינו סימן מובהק כמו שהוכחתי כ"ש התוגר המסיח לפי תומו דלא מהני.
8
ט׳ואחר שכתבתי מה שכתבתי מצאתי בתשובת הרב ה"ר יוסף ן' לב נר"ו שאסר אשה האחת להנשא בגדולה מזאת וזה שהיה כותי מסיח לפי תומו שאמר שראה איש אחד יהודי שהיה פיו פתוח והיה לו שן אחד משניו של מטה שהיה בולט לצד פנים יותר משאר השינים. ועוד ראה בו סימן אחד בראשו הנקרא לונאר ושם הכותי ידו הימנית על ראשו לרשום מקום הלונאר ורשם שהלונאר היה סמוך לאזנו הימנית בסוף הלחי העליון סמוך לפאת הראש וכו' ואמר אחיו של המת הנזכר שבמקום ההוא בעצמו היה הלונאר של אחיו וכו' וכתב בסוף דבריו יראה לי שהאשה הזאת אסורה להנשא וכו' הרי שנתנו כאן שני סימנים יותר מובהקים מנ"ד וגם סימני מלבושיו כמו שבא שם בשאלה ועם כל זה לא מלאו לבו להתירה כי שומא לא הוי סימן מובהק להתיר אשה לשוק העומדת בחזקת אשת איש זהו מה שנראה לע"ד ואמר לי לבי הצעיר יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זלה"ה.
9