דברי ריבות ער״אDivrei Rivot 271
א׳שאלה מעשה שהיה כך היה שמרדכי בן יחיד תושב בילוגראדו יצא משופיאה לאישקופיא עם שני תוגרמים האחד נקרא גאלי"ק וילי והשני נקרא בוייאגי פירי ויש עדים שיצא עמהם מצופיאה לאישקופיא ומהיום ההוא לא נודע ממנו מה היה לו ועתה נתקבל עדות עליו זה נוסחו במותב תלתא כחדא הוינא אנחנא בי דינא דחתימין לתתא כד אתא קדמנא ה"ר יעקב יפה אשכנזי ואחרי הגזום והאיום קם על רגליו והעיד בתורת עדות איך היה בא מצופיאה לאישקופייא עם שיירה של תוגרמים וכאשר עברו על מקום אחד נקרא דיבי דאגרי אמר לו עבד אחד מתוגר אחד הנקרא גאלי"ק וילי במקום הזה הרג בוייאגי"י פירי ליהודי אחד ביאוקלי מבילוגארדו שיצא עמו מצופיאה ללכת לאישקופייא ואמר העבד שאדוניו אמר לו כן וכל זה אמר העבד מסיח לפי תומו כל זה העיד רבי יעקב הנז' בתורת עדות עוד באותו הפרק בא יהודה די אבילה והעיד בתורת עדות איך בבילוגראדו היו קוראים התוגרמים למרדכי בן יחיד ביאוקלי מפני שהיו שערות שפמיו ארוכים ולפעמים היו קוראים אותו מינטיש ביאוקלי כל זה העיד בתורת עדות ולהיות זה אמת חתמנו פה שמותינו יום ששי י"ט לחדש שבט שנת השל"ג ליצירה והכל שריר וקיים פלוני דיין. פלוני דיין. פלוני דיין. עתה יורנו מורנו אם עדות זה ראוי להתיר אשת מרדכי בן יחיד אשר היא יושבת במאסר העיגון זה לה כמו חמש שנים.
1
ב׳תשובה עם היות שראוי לכל מורה הוראה לחזר על כל צדדין להתיר בעיגונא דאיתתא וכמו שכתב הרא"ש בתשובותיו וכן מצינו בכמה מקומות בש"ס דקאמר משום עיגונא דאיתתא אקילו בה רבנן ולכן התירו האשה בעדות אשה או עבד או שפחה או תוגר המסיח לפי תומו ועד מפי עד ומפי הכתב ובלא דרישה וחקירה. ולכן בנ"ד אם היות שבעדות זה איכא כמה מילי דרעותא אם היותו מפי תוגר ועוד תוגר מפי תוגר דאיכא מאן דאמר דאפילו במסיח לפי תומו לא מהני כמו שכתב הריב"ש בתשובותיו ואף אם נאמר דמהני איכא מאן דאמר שצריך שיגיד התוגר השני שגם התוגר הראשון היה מסיח לפי תומו כשהגיד הענין ששמע מפיו ובנדון דידן לא ידעינן אם התוגר הראשון הסיח לפי תומו וגם איכא גדולי עולם דסברי דבעינן שיאמר וקברתיו ובנדון ליתיה מכל מקום כיון שיש לנו על מי שנסמוך להקל ולומר דעד מפי עד שנים תוגרמים דמהני במסיח לפי תומו ואפילו לא ידעינן אם הראשון הסיח לפי תומו וכמו שכתוב בתשובות מהר"ר ישראל סימן רל"ט וזה לשונו דכיון דהתוגר האחרון לא ביאר דבריו אם התוגר הראשון ספר דבריו מעצמו או על ידי שאלה לא תלינן להחמיר ולומר על ידי שאלה ספר וכו' וגם במה שלא יש בנ"ד וקברתיו יש לנו על מי לסמוך דאיכא כמה אשלי רברבי דסברי דלא בעינן וקברתיו וכמו שהאריכו הפוסקים על זה ונלאתי לכותבם וגם ראיתי מה מורי ורבי ולרבי מהר"ר יוסף סאגיש זלה"ה והביאו מהרר יוסף קארו נר"ו אבן העזר סימן י"ז וזה לשונו דלא הצריך הרמב"ם לומר וקברתיו אלא כשהתוגר נמצא בעת מיתתו או הריגתו דחיישינן דילמא אמר בדדמי כי הנהו עובדי דיצא תוגר וישראל מעמנו וההיא דקולר של בני אדם שנמצא התוגר בעת מיתת הישראל אבל היכא שלא נמצא שם התוגר בעת ההריגה מודה הרמב"ם שאין צריך שיאמר וקברתיו ולכן בנ"ד כיון שעדות זה התוגר הוא מפי התוגר הראשון והוא לא נמצא שם לא בעינן שיאמר וקברתיו באופן שבבחינת כל אלו הרעותות היינו יכולין להתיר אשת מרדכי בן יחיד.
2
ג׳אבל מה נעשה שיש כאן רעותא גדולה מכרעת את כולן והוא דגרסינן בתוספתא והביאה המרדכי בהגהות בסוף יבמות וזה לשונו אין מעידין אא"כ מכירין שמו ושם עירו אבל אם אמרו אחד יצא מעיר פלונית בודקין אם לא יצא אלא הוא תנשא אשתו והבא להעיד על השם לבדו לא יעיד אם לא מזכיר כמו כן שם עירו כי הרבה שמות שוים וכן פסק הרמב"ם בהלכות גרושין וזה לשונו ישראל שאמר מת איש יהודי עמנו במקום פלוני כך וכך צורתו וכך היו סימניו אין אומרים באומד הדעת פלוני הוא עד שיעיד העד שהוא פלוני ויכיר שמו ושם עירו וכו' וכן הביאו הטור בשתו לפסק הלכה ובנדון דידן לא הזכיר התוגר כלל שמו דמה שאמר יהודי אחד ביאוקלי אין זה שמו המיוחד לו וכן נראה מתוך דבריו שלא אמר יהודי אחד ששמו ביאוקלי אלא יהודי אחד ביאוקלי ר"ל מושטאגידו שבלשון ישמעאל לכל איש אשר שערות שעל שפתיו ארוכים קורין ביאוקלי ואין זה סימן מובהק כי הרבה בני אדם יש בענין זה וק"ל דסימנין לאו דאורייתא וכמו שפסקו הפוסקים ואפילו בסימנין יותר חשובים מזה כ"ש בסימן כי האי דאינו סימן כלל דשכיחי כמה אינשי דשערותיו ארוכים דפשיטא דלא הוי סימן.
3
ד׳ואף על גב דאמרינן ביבמות פרק האשה בתרא אבא יודן איש ציידן אמר מעשה בישראל ותוגר שהלכו בדרך ובא תוגר ואמר חבל על יהודי שהיה עמי בדרך וקברתיו והשיאו אשתו ושוב מעשה בקולר של בני אדם שהיו מהלכים לאנטוכייא ובא תוגר אחד ואמר חבל על קולר של בני אדם שמתו וקברתים והשיאו את נשותיהם. הרי שאף על פי שלא הזכיר התוגר שמו של היהודי התירו אשתו וכן פסק הרמב"ם הלכות גרושין פרק י"ג שכתב יצא תוגר וישראל מעמנו למקום אחד ובא התוגר והסיח לפי תומו ואמר איש שיצא עמי מכאן מת משיאין את אשתו ואף על פי שאין התוגר יודע אותו האיש וכו' וכן הביאו הטור לפסק הלכה וכיון שכן בנדון דידן אף על פי שהתוגר לא הזכיר שמו ולא הכירו ומאחר שיש עדים שיצא עמו מצופיאה והתוגר המגיד אומר שהיהודי ביאוקלי שיצא מצופיאה עם התוגר פלוני נהרג בזה סגי כההיא דאבא יודן.
4
ה׳ונראה לע"ד דבכל הנהו דקאמר בגמרא השיאו את אשתו או השיאו את נשותיהם לא סגי בדידעי שהאיש ההוא יצא עם התוגר ההוא אלא בדידעי נמי שלא יצא אחר עמו לפי שאף על מי שידעו שאיש פלוני יצא עמו אפשר שאיש אחר גם כן יצא עם התוגר ההוא ואף על פי שיאמר התוגר איש שיצא עמי מכאן מת כיון שלא הזכיר שמו מי יודע אם הוא זה שאנו מכירים או ראינו שיצא עמו שמא הוא אחר שיצא גם כן עמו ואנו לא ראינוהו אלא ודאי צריכין אנו לומר דמיירי שיודעים שלא יצא עם התוגר ההוא כי אם אותו היהודי שראינו שיצא עם התוגר ההוא וכן נראה בבירור מתוך דברי הרא"ש שכתב בתשובותיו כלל נ"ב על ההיא דאבא יודן וז"ל מאלו המעשים יש לידע שהרבה הקלו חכמים בעדות אשה משום עיגונה במעשה הראשון לא הכיר התוגר את היהודי ולא ידע את שמו אלא שאמר שיהודי נתלוה עמו עם זה התוגר ובא לפני ב"ד ואמרו שפלוני נתלוה עם זה התוגר והנה התוגר אומר שמת והתירו את אשתו ולא הזקיקו ב"ד לחקור מן התוגר אם היה אותו יהודי שנתלוה עמו כי שמא אותו היהודי הלך לדרכו ושוב נתלוה אחר עמו ומת אותו האחר אלא כיון שאותו היהודי נתלוה עמו תלינן בודאי שאותו היה שמת ואם איתא שלא היו יודעים אלא שנתלוה היהודי הזה עמו למה לא אמר הרא"ש חששא יותר קרובה ג"כ והיה לו לומר ולא הזקיקו ב"ד לחקור מן התוגר אם היה אותו היהודי שראינו אנחנו שנתלוה עמו או שמא הוא אחר שנתלוה ג"כ עמו מכאן ואנו לא ראינוהו שהיא חששא יותר קרובה מלומר כי שמא אותו היהודי הלך לדרכו ושוב נתלוה אחר עמו אלא בודאי נראה מתוך דבריו שיודעים העדים שבשעת יציאתו מכאן לא יצא אחר עמו ולכן אין כאן חששא אחרת כי אם שמא האיש ההוא הלך לדרכו אחר שיצא עמו ושוב בדרך נתלוה אחר עמו וג"כ משמע מלשון הרמב"ם כן שכתב יצא תוגר וישראל מעמנו וכו' ובא התוגר ואמר איש שיצא עמי מכאן מת וכו' משמע מתוך הלשון דידעינן שלא יצא משם כי אם הישראל ההוא ולכן אמר איש שיצא עמו מכאן שהוא האיש הרמוז שידעתם שלא יצא כי אם הוא לבדו וכן כתב מהר"ם בתשובה מיימונית מסדר נשים שכשלא הזכיר התוגר שם האיש צריך שידעו שלא יצא משם אלא הוא וז"ל אמנם אחרי שהתוגר לא העיד בפירוש פלוני נהרג אלא אמר היהודי מעיר פלוני בסתם יבדק שלא יצא מאותה העיר שום יהודי הדר שם שלא חזר כי אם זה דאפילו לרבא דלא חייש לתרי יצחק בפרק האשה שהלכה הכא חייש כיון שלא הזכיר שמו או בשום סימן אחר מובהק שנוכל לידע מתוך כך בבירור שהוא הוא וכו'.
5
ו׳אף כאן בנדון דידן אם היהודים המעידים שיצא מרדכי ן' יחיד מסופיאה עם התוגרמים הנזכר מעידים שלא יצא באותו פרק עמהם כי אם זה מרדכי ן' יחיד מהני ומעלי עדות התוגר המסיח לפי תומו אע"פ שלא הזכיר שמו אבל אם אינם מעידים אלא שיצא מרדכי ן' יחיד מסופאה עמהם לבד לא מהני עדות התוגר כיון שלא הזכיר שמו משום דחיישינן שמא ג"כ באותו פרק נתלוה אחר עמהם וסימן ביאוקלי לאו סימן הוא כי הרבה אנשים שכיחי כי האי כמו שכבר כתבתי ואע"ג שכתב הרמב"ם בתשובת שאלה וזה לשונו ראובן היה נושא ונותן בחוץ ויצא לישא וליתן כמנהגו בכפרים של עכו ובא אצל יהודי אחד והפקיד כליו שם ולקח מהם מקצת והלך למכור בעיר אחרת המתין יום ויומים וג' ימים ולא בא אז הביא שאר כליו לאשתו שאלוהו עליו אמ' הלך ולא חזר לימים עברו יהודים מבני עכו דרך שם אמר' להם כותית אחת ואן אתם הולכי' אמרו לה לכפר פלוני אמרה להם לא תזוזו מכאן לכו וחזרו לבתיכם שמא יארע לכם מה שאירע ליהודי אחר שאלוה מה אירע לו אמרה יצא מעיר פלונית ללכת אל עיר פלונית יצאו אחריו והרגוהו שאלוה מאין תדעי זה האיש אמרה הוא היה מודעתנו כשהיה בעכו ועושה מלאכתינו וספרה להם דמותו וכשבאו העדים השומעים לבית דין שבעכו השיאו האשה על פיהם ויש אצלינו מי שממחה בדבר ויביא ראיות והם הגיעו אל שער דינו של אדוננו יורנו ויקבל שכרו מהשם יתברך.
6
ז׳תשובה זאת האשה מותרת היא להנשא שזו הכותית מסיחה היא לפי תומה ואף על פי שחזרו ושאלו אותה כמעשה דצוער עיר התמרים ואף על פי שלא הזכירה שמו ולא ידעה אותו בשמו כמעשה בציידן ואנטוכייא וכל אלו הדברים חוזרין לעיקר אחד והוא שאין מדקדקין בעדות אשה עגונה וכל המחמיר ודורש וחוקר בדברים אלו לא יפה הוא עושה ואין דעת חכמים נוחה הימינו שעקר תקנתם בעיגונה היקלו משום עיגונא דאיתתא משה בר מיימון ז"ל הרי לך שאף על פי שלא הזכירה הכותית שם האיש התירה הרמב"ם ז"ל לאשת האיש ההוא שתנשא י"ל ששאלה זו הביאה מההר"ר יוסף קארו נר"ו בסימן י"ז וכתב עליה וז"ל יש לתמוה על תשובה זו אם הרמב"ם היה המשיב שזה סותר מה שכתב בפי"ג הלכות גרושין ישראל שאמר מת איש יהודי עמנו במקום פלוני כך וכך צורתו וכך היו סימניו אין אומרים באומד הדעת פלוני הוא וכו' צריך לומר שמה שסמך בתשובה להתיר אותה אשה הוא על מה שאמרה הכותית שאותו היהודי שהרגו היה עושה מלאכתה כשהיה בעכו ונודע להם שאותו היהודי היה עושה מלאכתה וכמעשה דאנטוכייא איכא למימר שלא חסר שום יהודי מעכו כי אם זה ואף על פי שפשט דברי השאלה והתשובה בסתם צריך לומר שהדבר ידוע היה ביניהם שכך היה המעשה ולא הוצרכו לפרש. הרי שכתב שלא התיר אלא משום שהיה הדבר ידוע שלא חסר מעכו אלא הוא ואמר שהוא כמעש' דאנטוכייא משמע דסבירא ליה דמעש' דאנטוכייא ואבא יודן דקאמר בגמרא מיירי נמי דידעי שלא יצא אחר עם התוגר ההוא כי אם האיש ההוא ולכך קאמר בגמרא והשיאו את אשתו כמו שכתבתי באופן דבהא סלקינן ונחתינן שלהתיר אשת מרדכי בן יחיד צריך שיעידו העדים דידעי דלא יצא מסופיא"ה באותם התוגרמים כי אם מרדכי בן יחיד אבל אם אינם מעידים אלא שיצא מרדכי בן יחיד עמהם אינה מותרת להנשא והרי היא עומדת בחזקת' בחזקת אשת איש דחמירא איסורא וספקא דאורייתא לחומרא זהו מה שנרא' לע"ד ואמר לי לבי הצעיר יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זלה"ה.
7
