דברי ריבות ער״הDivrei Rivot 275
א׳שאלה ראובן ושמעון הם שכנים ודרים בחצר אחד ועתה בא ראובן הנזכר ורצה לקבוע רחיים גדולים שלא בהמה חיטים חיטם לכל עובר ושב ושמעון מוחה בידו באומרו שאינו יכול לסובלו מפני ההיזק הנמשך לו אם יעשה כך והוא שלא יוכל לישן לא הוא ולא בני ביתו מקול האנשים הנכנסים ויוצאים מהם לטחון חטים ומהם לקנות קמח כל היום וכל הלילה תמיד לא יחשו וגם מקול הרחיים והוא היזק תמידי ואיני יכול לסבול לכן יורנו הדין עם מי.
1
ב׳תשובה תנן בבתרא פרק לא יחפור חנות שבחצר יוכל למחות בידו ולומר לו איני יכול לישן מקול הנכנסים ומקול היוצאין וכו' ועוד תניא שם מס' ב"ב דף כ"א ע"א אחד מבני החצר שביקש לעשות רופא אומן וגרדי ומלמד תינוקות של בגמ' לפנינו ליתא המילים:
2
ג׳של ישמעאלים בני חצר מעכבין עליו ופירש רש"י מפני שמרבה עליהם קול נכנסין ויוצאין הרי לך שטענת קול הנכנסין יוצאין היא טענה בריאה וטובה וכן פסק הרמב"ם ז"ל בהלכות שכנים פרק ששי שיכולים לעכב מפני קול הנכנסים ויוצאים וגם הטור ח"ה סימן קצ"ו ועוד גרסינן מס' ב"ב דף כ"ב בפרק לא יחפור רב יוסף הוה ליה הנהו תאלי דהוו אתי אומני ויתבי תותייהו ואתו עורבי אכלי דמא וסלקי אבי תאלי ומפסדי תמרי אמר להו רב יוסף אפיקו לי קורקור וכו' ופסק הרמב"ם כן הלכות שכנים פרק י"א וז"ל מי שהחזיק לעשות מלאכת דם או נבלות וכיוצא בהן במקומן ויבאו העורבי' וכיוצא בהן בגלל הדם ויאכלו והרי הם מצערים לחברו בקולם וצפצופם או בדם שברגליהם שהם יושבים על האילנות ומלכלכים פירותיהם אם היה חברו קפדן או חולה שצפצוף הזה מזיקו וכו' חייב לבטל אותה המלאכה או ירחיק עד שלא יבא לו היזק מחמתו שהיזק זה דומה לריח בית הכסא וכיוצא בו שאין לו חזקה וכן בני מבוי או בני חצר שנעשה אחד מהם אומן ולא מיחו בו שהרי הוחזק והיו העם נכנסים ויוצאים לקנות ושתקו לא החזיק בדבר זה ויש להם בכל עת לעכב ולומ' אין אנו יכולין לישן מקול הנכנסים והיוצאין שזה היזק קבוע הוא כמו העשן והאבק ח"ה הורו הגאונים הרי לך שהיזק הקול לאו מילתא זוטרתי היא שהרי אפילו הוחזק כבר לא מהנייא ליה חזקתיה כל שכן בנדון דידן שעדיין לא החזיק ברחים אלא שעתה מחדש רוצה ראובן לקבוע הרחים דפשיטא ופשיטא שיכול שמעון למחות בידו.
3
ד׳וא"ת ממקום שבאת דהא במתניתין דלעיל קתני בסיפא אבל אינו יכול למחות בידו ולומר לו איני יכול לישן לא מקול הפטיש ולא מקול הרחים וכו' הרי שאינו יכול לטעון ברחים.
4
ה׳ויש לומר שהרי הקשו התוספות שם דף כ"א מאי שנא גרדי דיכולים למחות ובבעל רחים אין יכול למחות ותירצו דמתניתין דרחים מיירי בעושה לעצמו ובגרדי מיירי דעושה לאחרים וכיון שכן בנדון דידן שכונת ראובן הנז' הוא לטחון לאחרים ודאי דמצי שמעון לעכב בידו ואפי' לפי התירוץ השני שתירצו התוספו' דמתניתין מיירי בעושה לאחרים אבל אין נכנסים ויוצאים כל כך שנותנין לו פעם אחת וטוחן אבל בגרדי יש הרבה יוצאין ונכנסים שהרבה מביאים לו מטוה הא עינים רואות שבזמנינו זה כל מקום שיש רחים רבים נכנסים ויוצאים בכל עת הן לטחון הן לקנות והוי דומייא דגרדי כל מה שכתבתי הוא לרוחא דמילתא.
5
ו׳אבל האמת הוא מה שנראה מתוך דברי הרמב"ם ז"ל וכמו שכתב הרב המגיד הלכות שכני' פרק ששי וזה דמתניתין דחנות שבחצר דלעיל מיירי שכבר החזיק בחנות דאי לא תימא הכי הוה ליה למימר לא יעשה אדם חנות בחצר וכו' אלא ודאי מיירי שכבר החזיק ואפי' הכי אין חזקתו חזקה אצל הנכנסי' ויוצאים אבל חזקתו חזקה במלאכת עצמו אבל אם לא החזיק עדיין יכולי' לעכב וכן נראה מתוך לשון הרמב"ם שכתב חנות שבחצר יכולים השכנים למחות בידו וכו' אבל אינם יכולין למחות בידו ולומר לו אין אנו יכולין לישן מקול הפטיש או מקול הריחים שהרי החזיק לעשות כן משמע דמיירי בשכבר החזיק וטעמא משום דכבר החזיק אבל אם עדיין לא החזיק כנדון דידן ודאי דיכול למחות ברחיים.
6
ז׳ועם זה יתורץ קושיית התוספות שהקשה מאי שנא רחים מגרדי דשנא ושנא דמתניתין דרחים מיירי שכבר החזיק ולכך אינו יכול למחו' וברייתא דגרדי מיירי שעדיין לא החזיק כדמשמע לישנא דברייתא דקתני אחד מבני חצר שביקש לעשו' רופא אומן וגרדי וכו' ולכך בני חצר מעכבין עליו באופן דבהא סלקינן ונחתינן שהדין עם שמעון שהרי אפילו כבר החזיק ראובן ברחים היה יכול שמעון למחות בידו מן הטעמים שכתבתי כל שכן בנדון דין שעתה מחדש בא ראובן להחזיק ברחים דפשיטא ופשיטא דיכול שמעון למחות בידו זהו מה שנראה לעניות דעתי ואמר לי לבי הצעיר יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זלה"ה.
7
