דברי ריבות ער״וDivrei Rivot 276
א׳שאלה ראובן ושמעון שותפים ולוי תפס ממעות השותפו' מאה דינרים באומרו שראובן חייב לו הסך הנזכר וכנראה יש כמות נכסים אחרים בשותפות מעו' ראובן הנזכר וטוען לוי שיקח שמעון החמשים דינרים מהמאה שתפש הנוגעי' לחלקו משאר נכסי ראובן שהם בשותפות כי מוציאין מזה ונותני' לזה מדרבי נתן כל שכן בהיותם שותפי' ותפש דאין מוציאין מידו דהשותפי' אין להם חזקה זה על זה והוה ליה כמי שנתפרע הכל מחלק ראובן החייב לו ושמעון יקח מאה אחרים מהשותפות נגדם ואם תמצא לומר דיכול לוי לעכב הנכסים אם יהיה נאמן במה שיטעון כנגד הנכסי' הנז' מגו דלא היו דברי' מעול' או החזרתי עוד יורינו מורינו אם תפס לוי מנכסי שמעון שותף ראובן הנזכר המיוחדים לו שאינם בשותפות אם יוכל לטעון הטענות האמורות כיון שהוא תפוס וילך שמעון ויחזיק כנגד מה שתפס לוי מנכסי ראובן העומדות בשותפות ואת"ל דתפישה כזאת לא מהנייא כיון שהנכסים הם ביחוד משמעון ואין לראובן חלק ושותפות בהם היוכל לעכבם בידו עד שראובן יעמוד עמו בדין כי באופן אחר אין לאל ידו להביאו במסורת הברית עד האלדי' יבא דבר שניהם וגם מפחד לוי פן יבריח ראובן הנכסים ולא ימצא אח"כ מקום לגבות חובו יורינו המורה לצדקה איזה דרך ישכון אור בכל הצדדין האמורים ומה' תהיה משכורתו שלמה.
1
ב׳תשובה נראה ודאי שאם תפס לוי בלא עדים או אפילו דאיכא עדי' דתפס וליכא עדים עתה שראוהו בידו ודאי דנאמן עד כדי מה שתפס במיגו דלא היו דברים מעולם או במיגו דהחזרתי לך וכן כתב הרא"ש בתשובותיו כלל ק"ו בדין התופס משל חבירו בחובו כתב וז"ל ואי תפס בחיי אביהם בלא עדים מהימן לומר כך וכך אתה חייב לי במיגו דלא היו דברים מעולם ואף אם הפקיד אצלו בעדים מהימן עד כדי דמיהן במיגו דהחזרתים לך דקיימא לן המפקיד אצל חבירו בעדים אין צריך להחזיר לו בעדים וכן כתב הרב המגיד בהלכות טוען ונטען פרק ד' על ההיא דכתב הרמב"ם מעשה באחר שחטף לשון כסף מחבירו בפני עד אחד ואמ' כן חטפתי ושלי חטפתי ואמרו ז"ל הרי זה מחוייב שבועה ואינו יכול להשבע ומשלם כתב הרב המגיד שהטעם שאינו נאמן אפילו דאיכא עד א' הוא או מפני שהגוזל את חבירו בעדים צריך להחזיר לו בעדים או הוא דוקא כשהעד מעיד שהנסכא הוא עדיין ביד החוטף אבל אם תמצא לומר שאין הגוזל את חבירו בעדים צריך להחזיר לו בעדי' והעד לא היה מעיד אם היא בידו עדיין ודאי מהימן הוא כי אמר דידי חטפי במיגו דאי בעי אמר החזרתי וכו' וכן כתב הריב"ש בתשובותיו סימן שצ"ב על אחד שתפס כוס אחד דאי ליכא עדי ראיה יכול לטעון על הכוס עד כדי דמיו מיגו דאי בעי אמר החזרתי.
2
ג׳וכיון שכן בנדון דידן נאמן לוי במה שטען נגד ראובן במיגו דלא היו דברים מעולם אי ליכא עדים או אפילו דאיכא עדים במיגו דהחזרתי וזהו דוקא בתפס נכסי ראובן שטוען כנגדו שחייב לו אבל אם הנכסים הם של שמעון שותפו של ראובן פשיטא דלא מהנייא ליה תפישתיה וראיה לזה שכתב הרא"ש שם בתשובתו הנז' לעיל דמיירי על פקידו של ראובן שהפקיד ממון ראובן ביד שמעון ושמעון טוען שראובן חייב לו מלוה על פה וכו' כתב הרא"ש שם וז"ל אמנם יש פנים אחרי' לדין זה כי הפקיד פשע שמסר ממון ראובן ליד שמעון דהוה ליה כשומר שמסר לשומר אם לא עשה מדעת יורשי ראובן וחייב להחזיר הממון ליורשי ראובן נמצא שלא תפס שמעון משל ראובן כלום אלא היורשים תובעי' ממונם מיד הפקיד כי פשע בו והשליכו לאיבוד והפקיד חוזר ותובע שמעון ואם יש לו טענה על הפקיד יכול לטעון אבל אינו יכול לעכב הממון בעד שום טענה שיש לו על ראובן ועל יורשיו.
3
ד׳הרי לך גדולה מנדון דידן דאף על גב דמה שתפס שמעון הם נכסי ראובן ממש שהוא בעל דין של שמעון התופס אפילו הכי כיון שתפסו מיד הפקיד שהוא חייב לפרוע אותם הנכסים לראובן קאמר בפי' שלא תפס מראובן כלום ואינו יכול לעכב הממון כל שכן בנדון דידן אם הנכסים הם מיוחדים של שמעון דפשיטא ופשיטא שאינו יכול לעכבם לוי בשביל ראובן אף על פי שראובן הוא שותפו של שמעון. ועוד כתב הרא"ש שם בתשובותיו כלל ק"ז וזה לשונו כתב ה"ר מאיר ז"ל שראובן אינו יכול למשכן ממונו של לוי שביד שמעון בשביל חוב שחייב לו שמעון ועוד כתב שם דע לך אם לוי לקח מיד שמעון בעל חובו חפץ שהוא ידוע שהוא של ראובן לאו כל כמיניה וצריך להחזירו לראובן מכל מה שכתבתי נראה לעניות דעתי בנדון דידן דלא מבעיא אם הנכסי' שתפס לוי הם מיוחדים של שמעון דפשיטא שאינו יכול לעכבם בשביל ראובן אלא אפי' יהיו אותם הנכסים שתפס לוי מהשותפות אשר בין ראובן ושמעון אם הנכסים שתפס הם מטלטלים ומיני סחורה דצריכי שומא לא מהניא ליה תפיסתיה אלא לחצי סך הנכסים שהם בחזקת ראובן בעל חובו אבל בחצי השני לא מהניא ליה תפיסתיה לפי שבכל מקום שהוא עומד בחזקת שמעון וכמו שכתב הרמב"ם פ"ה הלכות שלוחין ושותפין דבר הידוע לשני שותפין אף על פי שהוא ברשות אחד מהם אינו יוצא מחזקתו של שני כל ימי השותפות וכו' ואף על פי שיש לו לשמעון נכסים אחרים מדמי השותפות לא אמרינן יצאו אלו כנגד אלו אלא חצי הנכסים שתפס לוי הם משמעון והטעם שכתב הרמב"ם שם בפרק הנז' אחד מן השותפין שבא לחלוק שלא מדעת חבירו חולק בפני שלשה ואפילו הן הדיוטות ובלבד שיהיו נאמנין ויודעים בשומא ואם חלק לה בפחו' משלשה לא עשה כלום במה דברי' אמורים כשחלקו פירות אבל אם היו מעות המעות כחלוקים הם ויש לו לחלק שלא בפני בית דין וכו' ולכן בנדון דידן אם מה שתפס לוי הם מעות הרי הם כחלוקים ומשוינן להו לחלק ראובן בעל חובו ומהנייא ליה תפיסתיה לכל אבל אם הם נכסים דצריכי שומא לא מהניא ליה תפיסתו גם אם לחצי הנכסים אבל החצי השני הוא בחזקת שמעון ולא כל כמיניה דלוי לתפוס נכסי שמעון זהו מה שנראה לע"ד ואמר לי לבי הצעיר יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זלה"ה.
4
