דברי ריבות ער״חDivrei Rivot 278
א׳ראובן נמצא בארץ בדפוס ראשון:
1
ב׳בפראנקיה בבית קרובו שמעון והיה שמעון הנזכר נטמע בין הכותים וחלה ראובן פני שמעון שיצא משם וישוטט לבקש את ה' אלהיו וכשראה שמעון כך השיב לו שאם את הדבר הזה יעשה שיתחייב להשאיל לו אלף פרחים לזמן שתי שנים אחר הגעת שמעון למקום החפץ ולקיום ההבטחה זו שיניח בידו שלש מאות זהובים כדי שאם יתחרט ראובן מלהשאיל לו המעות שיפסיד אותם המעות וראובן כדי להביאו לחיי עולם רצה בדבר ומסר לשמעון המעות וכתב לו כתב ידו שהיה מתחייב להשאיל לשמעון האלף פרחים לזמן השתי שנים ושאם יתחרט שיפסיד ראובן אותם המעות שהניח ביד שמעון ועתה נתחרט ראובן ואינו רוצה להלוות האלף פרחים ושאל השואל אם מחוייב ראובן להלוות המעות מתוך כתב ידו שעשה ואם מחוייב שמעון להחזיר לראובן המעות שהניח בידו מאחר שלא נתחייב ראובן בקנין או בבית דין חשוב ועל זה יורה המורה לצדקה הדין אמת ותורתו אמת.
2
ג׳תשובה דבר ברור ופשוט הוא שאינו חייב להלוותם לו וראיה לזה שכתב הטור ח"ה סימן ל"ט בשם הרמב"ם ראובן שהתנדב להלוות לשמעון מנה ואמ' לו לך לסופר לכתוב ולעדים שיחתמו שאתה חייב לי מנה ומסור לי השטר ואלווך והלך והביאו לו השטר כאותה ששנינו כותבין שטר ללוה אף על פי שאין מלוה עמו ואחר כך חזר בו ראובן אם היה מודה ראובן שמדעתו נכתב השטר הואיל ונשתעבדו לו נכסי שמעון בחליפין מעכשיו חייב להלוותו וכו' וכתב עליו הטור ואינו נראה שבכתיבת השטר יתחייב להלוות לו בעל כרחו. ועוד כתב הרשב"א בתשובה ראובן שהסכים עם שמעון שילוה לו מנה בשטר ועשה שמעון השטר מדעת ראובן יכול ראובן לחזור בו ולומר רוצה הייתי ועכשיו איני רוצה ועל זה שנינו כותבין שטר ללוה אף על פי שאין מלוה עמו ואלו היה המלוה חייב להלוות אחר שנכתב השטר נמצא אלו שכותבין השטר ללוה שלא מדעת המלוה מחייבין את המלוה להלוות ולא עוד אלא אפילו שנתן לו המעות כל שעדיין המעות בעין ביד הלוה נחלקו בו פרק האיש מקדש אם יכול המלוה לחזור בו ולולי שאמרו דמלוה משעה שניתנה להוצאה ניתנה היינו אומרים שניתנה לחזרה אלמא לכ"ע מיהא קודם שנתן המעות יכול לחזור בו וכן כתב הרב המגיד בשם הרשב"א הלכות מלוה ולוה פרק כ"ג וכן פסק הרשב"א בתשובותיו סימן אלף נ"ד.
3
ד׳הרי לך הרשב"א והטור דסברי שאפילו שנכתב שטר גמור על המלוה דאיכא למימר כיון שנשתעבדו נכסי הלוה למלוה בחליפין היה ראוי לומר שיהיה חייב להלוות לו המעות ואפילו הכי סברי שאינו חייב להלוות לו המעות ויכול לחזור בו כל שכן בנדון דידן שאין כאן שטר חוב כלל דפשיטא ופשיטא דלכולי עלמא אפילו לדעת הרמב"ן יכול שמעון לחזור בו דעד כאן לא קאמר הרמב"ן אלא משום דנשתעבדו נכסי הלוה למלוה בחליפין מחמת השטר החוב שנכתב בעדים אבל בנדון דידן דאין כאן שטר כלל כולי עלמא מודו שיכול לחזור בו.
4
ה׳ולענין השאלה השנית אם יכול ראובן לתבוע השלש מאות פרחים משמעון כיון שאינו מלוה לו השאר גם בזה הדין עם ראובן משום דנדון דידן הוא אסמכתא וקיימא לן דאסמכתא לא קנייא דאמרינן בפרק איזהו נשך אמר רבא כל דאי לא קני וכמ"ש הרמב"ם ז"ל הלכות מכירה פי"א כל תנאי שמתנין בני אדם ביניהם אע"פ שהן בעדים ובשטר אם יהיה כך או אם תעשה כך אתן לך מנה וכו' ואם לא יהיה או לא תעשה לא אקנה לך אע"פ שעשה או שהיה הדבר לא קנה שכל האומר אם יהיה אם לא יהיה לא גמר והקנה שהרי דעתו עדיין סומכת שמא יהיה שמא לא יהיה וכו' אף בנ"ד מעולם לא גמר ראובן בדעתו להקנות לשמעון הש' פרחים אלא להבטיחו על הלואת השאר אמר לו אם לא אלווך עד תשלום האלף זהובים אני אפסיד הש' פרחים שהלויתיך וכל זה הוא אסמכתא ולא קנייא אלא בתנאין שתקנו חז"ל בקנין ובבית דין חשוב ובמעכשיו כמו שהאריכו הפוסקים בזה ובנדון דידן ליכא כלל ולכן חייב שמעון לפרוע לראובן השלש מאות פרחים שהלוה לו לסוף השתי שנים שקבע לו זמן ההלואה כמו שבא בשאלה זהו מה שנראה לע"ד ואמר לי לבי הצעיר יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זלה"ה.
5
