דברי ריבות כ״טDivrei Rivot 29
א׳מאי שנא נגיחה דקרי ליה אב דכתיב כי יגח נגיפה נמי כתיב כי יגוף האי נגיפה נגיחה היא דתני' פתח מס' ב"ק דף ב' וכו' קשה שהמקשה איך היה מישב הפסוק דפתח בנגיפ' וסיים בנגיחה ונאמר שהמקשה סבר דלכך פתח בנגיפ' שהיא דחיפת הגוף וסיים בנגיחה לומר דאם הועד בנגיחה לומר הוי מועד לנגיפה לשלם נזק שלם ועם זה מיושב מאי דקאמר רב פפא יש מהם לאו כיוצא בהם דבנגיחה שהוא האב הוי מועד לנגיפה ולכל השאר. אבל בתולדות לא הוי מועד כי אם בתולדה עצמה נגיפה לנגיפ' נשיכה לנשיכה רביצ' לרביצה. והשתא מה שנגיח' הוא אב הוא להיותו כתוב בתורה וגם להיות שהעדאת נגיחה מועיל לכל והוא כאב לכלן. והשתא אעג"ב דנגיפ' כתיב בתורה אין לחוש כי לאו בהא תליא אבל המתרץ שלל כל זה באומרו תולדה דקרן מאי היא נגיפה נשיכה וכו' וכתב רש"י שכוונתו לומ' דכל אימת דלא הועדה בב"ד שלש פעמים בכך אינה משלמת נזק שלם הרי שכתב דיעוד דנגיחה אינו מועיל לשום אחד מאלו והשתא מקשה מאי שנא נגיחה דקרי ליה אב משום דכתיב לבד שהרי במה שאמרת לא נשאר לו שום מדרגה כי אם היותו כתיב נגיפ' נמי כי יגוף. והיינו שכיון רש"י באומרו וכיון דנגיפ' כתיב תהוי נמי אב. כלומר כיון שאין הדבר תלוי בדבר אחר לפי סברתך.
1
ב׳תריץ ואמר האי נגיפה נגיחה היא דתניא וכו' דחה סברתי שאמר דמאי דפתח בנגיפה וסיים בנגיחה הוא לומר שיעוד נגיחה מועיל לנגיפה. שאם היתה כונת הפסוק לכך היה לו לומר או נודע כי שור נגח או נגף הוא וכו' כדי שלא נבא לטעות ולומר שהעדאת נגיפה אינו מועיל אפילו לנגיפה עצמה שהייתי אומר כיון שתלה הכתוב העדאת נגיפ' בנגיחה נאמר דוקא נגיחה ולא נגיפה וכדי שלא נטעה בזה היה לו לומ' שור נגח או נגף וזהו שכיון רש"י וסיים נגיחה או נודע כי שור נגח הוא ולא כתיב כי שור נגף הוא אלא נגח נר' שהדיוק הוא מדכתיב נגח לבדו בלא נגף אלא ודאי זו היא נגיפ' זו היא נגיחה וכו' ולפי סברתך דהכל בקרן מאי שנא דבשלמא אם נגיפ' הוא דחיפת הגוף אולי שדחיפת הגוף לא יתחייב באד' כי אם בקרן אבל השתא דאמרת שהכל בקרן מאי שנא הא מהא ותירץ מכל מקום יש חלוק ביניהם דנגיפה משמע דחיפת קרן מעט אבל נגיפ' הוא תחיבה גמור' וכו' ופריך נשיכה תולדה דשן היא וכו' עד אלא תולדותיהן לאו כיוצא בהן דאמר רב פפא אהיא וכו' שנר' שהוא נמשך ממה שאמר. ונראה שהוא בזה האופן שהוא הקשה נשיכה תולדה דשן היא אם היה מתרץ המתרץ דאין הכי נמי נשיכה תולדה דשן להיות שבא מן השן. אבל מאי דקאמר שהיא תולדה דקרן אינו אלא בבחינת התשלומין דלא משלם כי אם חצי נזק וכן גבי רביצה ובעיט' שהם תולדו' דרגל ניחא שיש מהם לאו כיוצא בהם אבל הוא תירץ לא שן יש הנאה להזיקו וכו' וכן לא רגל הזיקו מצוי וכו' והוליד מזה מה שכתב רש"י הלכך תולדה דקרן הן דאין היזקו מצוי ואין הנאה להיזקו אי הכי תולדותיהן לאו כיוצא בהם דקאמר רב פפא אהיא.
2
