דברי ריבות רצ״גDivrei Rivot 293
א׳שאלה מעשה שהיה כך היה שדונה סול נשאת לרבי משה פילו כדת משה וישראל ובעת כניסתה לחופה כתב לה כתובה כדת וכהלכה מסך ארבע מאות ושבעים וחמשה דוקאדוש בין נדוניא ותוספת ועשו ביניהם התנאים הנהוגים לעשות ואחד מהם הוא שאם תפטר היא בחיי בעלה בלי זרע של קיימא נתחייב הבעל מעתה ומעכשיו להחזיר ליורשיה מחצית סך כתובת' ככתוב ומפורש בשטר הכתובה תנאי זה בכל תוקף וחיזוקי סופר אחר כך אחר זמן מה שנשאת סול הנז' מחלה לבעלה הנזכר ארבע מאות ושלשים וחמשה דוקאדוש מהסך הכתוב בכתובה ולא נשארה לעצמה להיות גוף כתובתה רק מ' דוקאדוש הנשארים ורצתה ברצון נפשה שכל שאר המעות יהיה מחול לבעלה מחילה גמורה מעתה ומעכשיו הכל בקנין גמור ושלם באופן שאם תפטר בחיי בעלה בלי זרע לא יוכלו יורשיה לתבוע מבעלה רק מחצית הארבעים דוקאדוש כמו שכתוב בארוכה בשטר המחילה אחר כך בהמשך הזמן נפטרה שול הנזכרת בחיי בעלה רבי משה פילו הנז' בלי זרע של קיימא ועתה שאל השואל אם יש ממש במחילה זו ולא יוכלו יורשיה לתבוע כי אם מחצית הארבעים דוקאדוש הנשארים או נאמר כי אין במחילה זו ממש מכח התנאי הראשון שהתנו בשעת הנשואין ויוכלו היורשים לתבוע מן הבעל מחצית הנדונייא שהכניסה לבעל בשעת נישואיה.
1
ב׳תשובה כבר זה כמה ימים שעברו בא לפני נדון הזה והארכתי ופסקתי שהדין עם יורשיה ושאין ממש במחילתה ומתנתה שתתן לאחרי' וכן באותו מעשה פסקו כן חכמי רבני שאלוניקי ונעשה הלכה למעשה ועתה להיות ששואל נחפז ללכת אכתוב ראשי פרקים ממה שכבר כתבתי בענין כזה והוא שאין כח ביד האשה לבטל תנאי ההשבון הכתוב בשטר הכתובה וכמו שכתב הירושלמי הביאו הרב אלפסי ז"ל בהלכו' פרק הכותב אמר רבי יוסי אלין דכתבין לנשיהון אי מיתה בלא בני כל מאי דיליה תהדר לבי נשא תנאי ממון הוא וקיים וכן בנדון דידן הדין עם יורשיה הן מצד תקנת טוליטולה הן מצד הדין אם מצד התקנה שהרי כתב הרא"ש בתשובותיו כלל נ"ה שאין ביד האשה לשנות לתת לו לבעלה ולא לאחר ואם נתנה אותו אין מתנתה כלום אלא הראוי לירש יירש והטעם משום שיראה מלשון התקנה שכוונו שלא תסוב הנחלה מקרובי האשה לבעל לכך תקנו שהחצי מהנחלה תשאר ביד יורשיה ועקרו נחלה מהבעל הראוי לירש מן התורה ונתנוה ליורשיה אחרי מות האשה אבל בחייה לא השליטוה בחצי הנכסים ליתנם לכל מי שתרצה כי זה אינו מוכיח כלל מלשון התקנה וכו' עד ואלו היתה כח ביד האשה לתתם למי שתרצה לא הועילו כלום בתקנתם כי הבעל היה מפציר בה כל ימיו לתתם לו מאחרי מותה ומתוך שאין אדם דר עם נחש בכפיפה היתה נשמעת לו יותר מלכל קרוביה וכו' כלל העולה ששם בתשובותיו בכלל הנז' האריך הרבה בענין זה בויכוח שהיה לו עם הרב רבי ישראל ז"ל והעלה מדבריו שאין לאשה כח ליתן מאומה לשום אדם וכן הביאו אבן העזר סימן קי"ח ואע"ג שכתב שם הרב מהררי"ק נר"ו בשם הר"ש בר צמח מקומות שיש להם תקנה שאם תמות האשה בחיי בעלה יחזיר מקצת הכתובה ליורשיה אם אותו מקצת רצתה האשה למוחלו לבעלה והוציא הבעל שטר מחילה מזה היא קיימת דכל טצדקי שאנו יכולי' לעשות לעמוד הנחלה במקומה אנו עושים מכל מקום הרי כתב מיהו היכא שכתוב בתנאי שעל מנת כן נתן לה הנותן הנדונייא אין בידה לשנות התנאי ובנדון דידן התנו ביניהם תנאי שרירין וקיימין כמו שכותבין בכל הכתובות ואחד מן התנאי' הוא שקבל הנדונייא על מנת שנתחיי' להחזיר מחצית' ליורשיה אחרי מותה ודאי שאין כח ביד האשה לשנות התנאי.
2
ג׳אם מצד הדין דתנן בכתובות פרק הכותב כתב לה דין ודברים אין לי בנכסיך ובפירותיהן ובפירי פירותיהם בחייך ובמותיך אינו אוכל פירות בחייה ואם מתה אינו יורשה ואוקימנא למתניתין בכותב לה ועודה ארוסה ולכך מועיל כדרב כהנא דאמר רב כהנא נחלה הבאה לו לאדם ממקום אחר מתנה עליה שלא יירשנה פירוש כלומר שעכשיו בשעה שמסתלק ממנה אינו ראוי ליורשה בירושת הבעל קודם נישואין אדם מתנה עליה שלא יירשנה אבל אחר שנשאה תנאו בטל ויירשנה וכן פסק הרמב"ם ז"ל פרק כ"ג הלכות אישות וכיון שכן נמצא שתנאי זה שכתב הירושלמי אליו דכתבין לנשיהון אי מיתה בלא בני כל מאי דליה תהדר לבי נשא תנאי ממון הוא וקיים לא משכחת לה אלא בכותב לה ועודה ארוסה ומאותה שעה נסתלק הבעל מחלק ירושתו ובאותה שעה מסרה האשה ליד בעלה נכסיה על תנאי שיזכו בהן יורשיה אחרי מותה נמצא שמאותה שעה זכה היורש בנכסים ואין כח ביד האשה לבטל תנאה ולתת הנכסים לאחר או למחול לפי שכבר יצאו מרשותה ונכנסו ליד בעלה על תנאי שיזכו בנכסים ההם יורשיה וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל הלכת זכייה ומתנה פרק ד' שכתב המזכה לחבירו מתנה על ידי אחר כיון שהחזיק בה אחר כגון שמשך המטלטלין או הגיע שטר קרקע לידו או החזיק בקרקע זכה חבירו אע"פ שלא הגיע המתנה לידו ואין הנותן יכול לחזור בו. אף כאן בנדון דידן כיון שבאו הנכסים ליד הבעל בתנאי שיירש יורש האשה מחצית הנכסי' ונתחייב הבעל על זה בקנין ושבועה נמצא שמאותה שעה זכה היורש בנכסים ושוב אין כח ביד האשה לחזור בה ונוסף על זה בנדון דידן שמשעה ראשונה בא שטר הכתובה ליד היורש של האשה שהוא מקבל המתנה שהוא הוא הזוכה בנכסים ממש דפשיטא שאין כח ביד האשה לחזור בה שכבר יצאו הנכסים מרשותה וזכו בהם היורשים מהיום הכתוב בשטר הכתובה דקיימא לן כרבי יוסי דקאמר פרק יש נוחלין זמנו של שטר מוכיח עליו וכן פסקו כל הפוסקים עם היות שפעם אחרת הארכתי בענין זה עתה להיות המוביל נחוץ שמתי קנצי למילין כי בזה די וכתבתי מה שנראה לע"ד ואמר לי לבי הצעיר יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זלה"ה.
3
