דברי ריבות רצ״בDivrei Rivot 292
א׳שאלה ראובן מתושבי פטראץ בשעת חרום הוציא נכסיו בתוך שמונה ארגזים והביאם ללארסו וישימם בבגישט"ן בתוך חנות אחת שהיתה מושכרת לשמעון ונשאר המפתח ביד שמעון ויהי לימים נפטר ראובן לבית עולמו וחיי לרבנן שבק ויהי בהשמע אל הנאזיר מעיר לארסו בא אל הביגישטן ושבר המפתח וחתם בחותמו הארגזים הנז' בשם המלך יר"ה באומרו שהם הפקר ונוגעים למלך יר"ה וכראות שמעון הדברים האלה חשב מחשבות לבחור הרע במיעוטו ואמר לנאזיר כי הב' מהן היו מנכסי עזבון הנפטר והשאר היו של אנשים אחרים וכשמוע הנאזיר הדברים האלה לקח הב' והניח השאר והוציא על זה שמעון סך מעות ושואל אותם מיורש ראובן ויורש ראובן טוען ואומר כי למה מסר נכסיו ביד התוגרמים וגרם לו נזק והוצאות ופזור יותר ממ' אלפים לבנים ומי שמו לאיש פקיד או מצוה על זה ובאיזה רשות עשה מה שעשה והוציא וגם מאחר שכתב ליורש ראובן ובא לפקח על נכסיו היה לו להמתין למועד כי קרוב היא ד' או ה' ימים. עוד טוען יורש ראובן שעל סך מעות שאומר שמעון שנתן לדיין העיר התרה בו פעמים רבות שלא ליתנם ולא שמע אליו ועשה מה שעשה וכל שכן שנתנם על לא דבר ולא לתועלת כלל שכבר שילחו מעות הנכסים לפתח המלך יר"ה ואין מיד הדיין הצלה בזמן ההוא עוד שואל שמעון שהנאזיר היה חייב לו סך מעות ועתה לסבת הענין מחזיק מתקימם בהם ושואל אותן המעות מיורש ראובן מדינא דגרמי על הכל יורנו מורנו היושב על כסא ההוראות הדין עם מי.
1
ב׳תשובה נראה לע"ד שחייב היורש הנז' לשלם לשמעון כל מה שהוציא בענין זה להציל הארגזים עד כדי דמיהן זולת מה שהתרה היורש לשמעון שלא יוציא וטעמא דמילתא דגרסינן במציעא פרק השוכר את הפועלים שומר חנם שהיה לו לקדם ברועים ובמקלות ולא קידם חייב שומר חנם בחנם שומר שכר בשכר ועד כמה עד כדי דמיהן והיכן מצינו בשומר שכר שחייב באונסין דהדר שקיל מבעל הבית אמר ליה רב פפא לאביי אי הכי מאי אהני ליה מינה לכושרא דחיותא אי נמי לטירחא יתירתא וכן פסק הרמב"ם פרק שלישי הלכות שכירות וזה לשונו רועה שהיה לו להציל טרפה או השבויה ברועים אחרים ובמקלות ולא קרא רועים אחרים ולא הביא מקלות להציל הרי זה חייב אחד שומר חנם ואחד שומר שכר אלא ששומר חנם קורא רעים ומביא מקלות בחנם ואם לא מצא פטור אבל שומר שכר חייב לשכור הרועים והמקלות עד כדי דמי הבהמה כדי להציל וחוזר ולוקח שכרן מבעל הבית ואם לא עשה כן והיה לשכור ולא שכר הרי זה פושע וחייב וכן פסק חו"מ סימן רצ"א וסימן ש"ג וכיון שכן בנ"ד ששמעון הנזכר היה שומר הארגזים הנזכרים היה מוטל עליו לקדם באנשים ובמקלות שהם המעות להצילם מיד האנס ואם לא היה עושה כן אם היה שומר שכר היה פושע וחייב עתה שלפי הנראה שלא היה אלא שומר חנם אע"פ שחיובו לא היה לקדם בחנם מכל מקום עכשיו שהוציא מעות וקדם בשכר לא הפסיד זכותו בשביל שעשה עמו טובה לפנים מן השורה ואם לא היה היורש משלם לשמעון מה שהוציא נמצא משלם רעה תחת טובה כ"ש שבפירוש כתוב בהגהה אשרית שם על ההיא דהשוכר את הפועלי' שכתבתי וז"ל וכן שומר חנם אם הקדים בשכר חוזר וגובה מבעל הבית כו'.
2
ג׳ואם תאמר מאי שנא הא מהפורע חובו של חבירו דפטור ואינו חייב לשלם דחשבינן ליה מבריח ארי בנדרים וי"ל דשנא ושנא וכמו שכתוב בתשובה מיימונית מספר נזיקין סימן י"ז וז"ל דמבריח ארי לא שייך אלא היכא שמציל מן הצער ולא מן ההפסד אבל היכא שמצילו מן ההפסד לא הוי מבריח ארי ומשלם לו ואע"ג דההיא הפורע חובו מצילו מן ההפסד ואפילו הכי קרי ליה מבריח שאני התם כיון דמן הדין חייב הלוה לפרוע למלוה לא קרי ליה הפסד כן פר"י ואם כן בנדון זה דהציל מן ההפסד חייב לפרוע לו שהרי היהודי לא נתחייב לטפסר כלום מן הדין ואפילו לפי תירוץ שני שתירץ ר"י ולהכי הוי פורע חובו מבריח ארי ואפילו בבעל חוב דוחק משום שיכול לומר הייתי מוצא הרבה בני אדם שהיו פורעים בעבורי דהיינו מעין אותם טעמים כי יש אוהבים שמרחמי' על אוהבם להצילם מן הצער הזה מכל מקום בנדון זה חייב שהרי נ"ל דלא שייך האי טעמא אלא בחוב שנתחייב אוהבם מן הדין אבל בזה בעלילה ובאנסנות וגזל לא שייך האי טעמא שהרי פסק רבי גרשום מאור הגולה וכן ר"י על אנס כותי שאנס ביתו של ישראל ולקחו ישראל אחר ממנו שלא יחזיר לבעלים בחנם אלא יתן ללוקח מה שההנה אותו דאם לא כן אין לך אדם שיציל של חבירו מידי כותים ולא אמרי' מבריח ארי הוא שקרוביו ואוהביו היו פודין הקרקע בלאו הכי כי ההיא דירושלמי דאמר הגע עצמך שהיה בידו משכון ואפילו בעל חוב דוחק פטור אלא שמע מינה דלא שייך אלא בבע"ח ולא בגזלן דוחק כי אינו מתפייס בפטומי מילי כי אם ברצי כסף כתוא מכמר כיון דבריא היזיקה כמו שכתוב בהגהה מיימונות הלכות נזקי ממון פרק ג' ע"כ וכיון שכן בנדון דידן כלהו איתנהו ביה שמן הדין אין לנזיר הזה שום דבר בארגזים אלו שהרי יש להם יורש ואינו אלא גזלן ואנס ובריא היזיקא שכיון שנפל המעות בידו הוי כתוא מכמר ולכן גמרתי ופסקתי שחייב היורש לשלם לשמעון מה שהוציא להציל הארגזים מידי דהוה ארועה שקדם במקלות דנותן לו הוצאתו עד כדי דמיהן זולת מה שהתרה בו שלא יוציא כמו שכתבתי.
3
ד׳ולענין אם יהיה נאמן שמעון על מה שהוציא כבר כתב הרמב"ם פרק ג' הלכות שכירות רועה שטען הצלתו על ידי רועים בשכר נשבע ונוטל מה שטען וכו' וכתב הרב המגיד בשם ר"ת זה הכלל כל המוציאין ברשות שנשבעים ונוטלין. ועוד כתב מיהא שמעינן דכל היכא דאיהו ידע והאי לא ידע נשבע איהו דידע ושקיל והני מילי בעושה ברשות וכן בנדון דידן שמעון ברשות עשה שהרי כתבתי שאפילו שומר חנם אם הקדים בשכר חוזר וגובה מבעל הבית ואם לא היה לו רשות לא היה הדין נותן שיחזור ויגבה ממנו וכיון שכן נשבע ונוטל זהו מה שנראה לע"ד ואמר לי לבי הצעיר יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זלה"ה.
4
