דברי ריבות רצ״אDivrei Rivot 291
א׳תשובה ראיתי הפסק אשר כתב החכם השלם מוכתר בשם טוב מעלה ותהלה הה"ר גדלייא חיזן נר"ו על בת ראובן בוגרת שנתקדשה ללוי ויהי בבקר ויבא הבחור שמעון לבית דין וצועק מר באומרו כי בת ראובן הנז' היתה מקודשת לו והביא עדים וא' מהם העיד שביום חמישי כ"ה שבט השל"ג אמר שמעון לבת ראובן הנז' רוצה את לקחת אלו הקאלשאש מידי בעד קדושין והשיבה הנערה אני לוקחת אותם בעד קדושין וקבלתם מידו ובא עד שני ואמר איך באותו הפרק נמצא שם וכך אמר שמעון המקדש טומה אישטאש קאלשאש פור קדושין וקבלתם מידו ועוד טען שמעון שנתן לה אח"כ ביל זיבון אחד ועוד זיבון אחר ומסרק וזוג א' גואנטיו אישפיג"ו ויש איש א' מעיד שראה הנער' הנז' מלובשת בזיבון הנז' ועם גלוגאש שהיו אומרי' שהיו של שמעון הנז' וכן שאר פרטיים שעצמו מספר ונלאתי לכתבם לכן על פי הדברים האלה החכם השלם הנזכר מרוב חסידותו וענותנותו והיותו חרד על דברו ית' נטה להחמיר להצריכה גט משמעון.
1
ב׳ועל האמת כחה דהיתרא עדיף ומה גם עתה בנדון כי האי כי חייב כל אדם ללבוש בגדי נקם נגד האיש שימצא גונב נפש אחת מישראל להוציא על בת ישראל שם רע לזלזל בכבודה באומרו שנתקדשה לו בחשאי בהסתר פני אביה ואמה ולא יחרוך רמיה צידו ומה גם עתה בנדון כי האי שיש כמה צדדין וצידי צדדין מן הדין להקל ולא להחמיר אם מצד מציאו' עדות עדי הקדושין דהוו ידים שאין מוכיחו' וכמה וכמה פעמים כתבתי ופסקתי הלכה למעש' דלא הויין ידים בהסכמת כמה גבורים אבירים כבירים בתורה מהם קדושים אשר בארץ המה זלה"ה ומהם אשר הם בארץ החיים נר"ו וטעמא דמילתא כיון דאיכא כמה וכמה אשלי רברבי דסברי הכי והם הרמב"ן והרשב"א והרא"ש והטור וגם הר"ן דחה דברי האומר דבגיטין וקדושין אזלינן לחומרא והוי ספק מקודשת הווא פסק דאי לא אמר לי פשיטא דלא הוו ידים כלל וגם רבינו ירוחם נתיב כ"ב כתב יש מפרשים דכל היכא דלא אמר לי בקדושין לא אמר כלום ואינה צריכה גט ומותרת לכהן וכן נראה עקר וגם הרב ה"ר יוסף ן' לב נר"ו הביא בפסקיו לשון הרב רבי ישעיה מטראני שכתב ואם אמר לה הריני נותן זה לך לקדושין לא אמר כלום הרי לך דיש מי שסובר דאפילו אמר הריני דחשיבי קדושין לדעת הריב"ש שכתב בתשובותיו סימן רס"ו אפילו הכי אמר דלא אמר כלום כל שכן בנדון דידן דלא אמר הריני ולא לי וגם הרא"ש דייק מדברי הרי"ף והרמב"ם דבשלא אמר לי אין חוששין לו באופן שמצד עדות הקדושין ראוי לצדד להקל ואם מצד הזיפון או הפרטים ששלח לה והיה ראוי לחוש בעיר קושטאנטינה דחיישי לסבלנות גם בזה היה ראוי לצדד להקל. וזה שאחר שיש עדים שקדשה בקאלסאס ביום ה' כ"ה לשבט השל"ג אין כאן מקום לחוש לשום צד סבלנות הן הסבלנות ששלח לה קודם הקדושין הנזכרים הן הסבלנות ששלח לה אחר הקדושין הנזכרים אם הסבלנות ששלח לה אחר הקדושין הנזכרים לא מהני משום דטעמא שאנו חוששין לסבלנות הוא או משום דחיישינן שהסבלנות ניתנו הם עצמם בתורת קדושין או שהסבלנות הם מורים שקדמו להם קדושין ובנדון דידן כיון שכבר קדש' כששלח הסבלנות אין לחוש ששלחם לשם קדושין דמאי מהני קידושין אחר קידושין וודאי אדעתא דקדושין קמא קא משדר כדאמרינן בפרק האיש מקדש דף נ' וכיון ששלחם אדעתא דקדושין קמא אינה מקודשת דלא הוו ידים מוכיחות כמו שכתבתי וגם אם שלח סבלנות קודם הקדושין גם כן לא מהני וזה דאין לחוש ששלח הסבלנו' עצמם לשם קדושין ולא לחוש שקדם להם קדושין אחרים שאם כן למה לו לחזור ולקדש והרי לפי סברתו מקודשת היתה אלא ודאי מדחזר וקידשה גילה דעתו שלא שלחם לשם קידושין וגם יודע הוא בודאי שלא קידשה וכיון חזר עתה וקידשה אנן סהדי שלא קידשה קודם וכיון שכן לא חיישינן לסבלונות ומשום קדושין לא לפי' רבינו חננאל כמו שכתב אבן העזר סימן מ"ה שאם יש עדים שלא קידשה אחר השדוכין אין חוששין באלו הסבלונו' משום קדושין ולפי' רש"י גם כן לא חיישינן לומר שנתנם הסבלונות עצמם לשם קידושין דאי הכי למה חזר וקידשה שהרי בגדולה מזאת קאמר בגמרא פ' האיש מקדש דאינו חוזר ומקדש כגון המקדש בפחות משוה פרוטה או קטן שקידש ואחר כך שלח סבלונות אמרינן דאדעתא דקידושין ראשונים שילחם. והשתא נידון ונאמר ומה במקום שקדמ' הריעותא דפחות משוה פרוטה או קטן דאיכא למימר אדם יודע שאין קדושין בפחות משוה פרוטה או איכא למימר הכל יודעין שאין קידושי קטן כלום והיה לנו לומר דשלח הסבלונות לשם קדושין מחדש ואפילו הכי קאמר בגמרא דלא אמרינן הכי דודאי דאינו חוזר ומקדש בנדון דידן אי שלח לה הסבלונות קודם הקדושין הנזכרים לשם קדושין לפרש"י למה חזר וקידשה וגם לפירוש רבינו חננאל למה חזר וקידשה בהיות שאין שום צד ריעותא בקדושין הראשוני' הן יהיו מצד הסבלונות כפרש"י הן יהיו מצד דחיישינן לקדושין אחרים כפר"ח. ועוד בר מן דין אין כאן בית מיחוש לסבלונות אפילו לקודמות לקדושין הנזכרים לפירוש רש"י וזה שכתבו התוספות בפרק האיש מקדש על ההיא דחוששין לסבלונות פירש בקונטריס ששידך האשה ונתרצית וקדם ושלח סבלונו' בעדי' חוששין שמא קידושין הן וכו' לכך נקט בלשונו שידך דאם לא כן לא היו קידושין דמנא ידעא כדאמרינן פ"ק גבי נתן לה קדושין ולא פי' וקשה להר"ם וכי שייך האי והא בעינן שידבר מענין לענין ובאותו ענין וכו' לכך נראה לפרש חוששין שמא קידשה כבר וכו' הרי דלפרש"י בעינן שידך ולר"ח אפילו שידך לא מהני ובנדון דידן לא היו שידוכין כלל דאף על גב שדברו אביה ואמה ואחות' של הנער' הנז' על הענין כיון שלא נגמר ונשלם הענין לא מיקרו שדוכין שלשון שידוכין הוא לשון שקיט' דתרגום ותשקוט הוא ושדוכת וכאן לא שקטו ולא נחו אלא היו פוסחים על שתי הסעיפים ונושאים ונותנים בדבר ואיך יועילו הסבלונות לשם קידושין ומנא ידעה כמ"ש התוס' וכל זה הוא אפי' היו מדברים עם הנערה עצמה לא חשיבי שדוכין כל שכן בנ"ד כי כפי השאלה לא דברו מעולם עם הנערה והיא בוגרת דאפי' היו שדוכין גמורין לא מהני כלל לומר שיועילו הסבלונות שקבלה היא בסתם לקדושין דמנא ידעא אם לא שאמרה היא לאביה לשדכה לו לשמעון.
2
ג׳וראיה לזה שהרי האיש עושה שליח לקדש לו אשה ואין צריך עדים והאשה לדעת הרמב"ם ושאר מפרשים צריך עדים לעשות שליח קבלה כמו שכתב פרק שלישי מהלכות אישות ואפ"ה כתב הרא"ש הביאו הטור א"ה סי' ל"ה האיש שגילה דעתו שהוא חפץ באשה פלונית ואמר לו לשדכה לו והלך וקדשה בלא מנוי שליחות שהיא מקודשת לו אבל אם לא אמר לשדכה לו והלך וקדשה לו אינה מקודשת וכו' הרי דאע"ג שהאיש אין צריך עדים לשליחות בעינן בענין שיאמר לשדכה האשה דבעייא עדים למינוי שלוחא לא כל שכן דבעייא שתאמר לשידכה לה והשדוכין שעשו שלא מדעתה מה יועילו לקבלת הסבלונות דמה ידעה. ועוד לפרש"י דחיש שהסבלונות הם קדושין צריך עדים כשרים ששלחו על ידם או שנתנם לה השליח בפני עדים כשרים כמ"ש הרשב"א סי' אלף רכ"ג וכתב ואף לפר"ח דפירש שמא כבר קדש מלבד מה שכבר כתבתי דבנ"ד ליכא למיחש כלל כתב הוא ז"ל דאין חוששין אלא למי ששידך שאל"כ לא הנחת בת לאברהם אבינו שלא תהא צריכה גט דאי זו אשה נזהרת מלקבל דורון מיד איש על יד שליחו ובכל העדויות הנז' בנ"ד אין איש שיעיד ששלח סבלונות לה בתורת סבלונות ולא שתקבלם היא מיד שלוחו כי אפי' היה הזיפון שלו אולי נתנו בפקדון בבית אביה ואח"כ השאילה לה או איזה דבר אחר נתנו לה במתנה באופן שמדין סבלונות אין כאן בית מיחוש ואפי' אם נרצה לחוש להצריכה גט מטעם עדות הקדושין ועם היות שכבר כתבתי דהוי ידים שאינם מוכיחות מ"מ שמא נאמר דכיון שהעד הראשון אמר רוצה את לקחת אלו הקאלסאש מידי בעד קידושין כיון שאמר מידי הוי כמו הריני נותנו לך בתורת קידושין שכתב הריב"ש סי' ר"ס דחוששין שכבר נראה מלשונו שהוא המקדש והיא המתקדשת אף בנדון דידן נאמר כיון דאמר מידי נראה שהוא המקדש וגם השיבה אני לוקחת שהיא המתקדשת שהוא המקדשת מ"מ אין כאן אלא עד אחר והמקדש בעד אחד אפילו שניהם מודים אינה מקודשת כמו שכתבו כל הפוסקים ואע"ג שזה העד אומר שהיה עמו חבירו ונמצא לפי דבריו שהם קידושין גמורים כבר דחה סברא זו תרומת הדשן סימן רי"ב וכן כתב הרב מהרי"ק נר"ו ח"ה סימן מ"ב וגם בשם הרשב"א ועוד דאדרבה איכא למידק לישנא להפך דידים מוכיחות שלא קידשה לעצמו שאם מקדשה לעצמו מה היה צריך לומר רוצה את לקחת אלו הקאלשאש מידי פשיטא דאם הוא המקדש שמידו תקבלם שהיא מצוה מן המובחר כדתנן האיש מקדש בו ובשלוחו ופריך בגמרא השתא בשלוחו מקדש בו מיבעיא ומשני מצוה בו יותר מבשלוחו וכן משני באשה מצוה בה יותר מבשלוחה וכיון שכן מה היתה צריכה לומר אני לוקחת אותם אלא ודאי ידים מוכיחות שמקדשה לאחר ומשום דמצוה בו יותר מבשלוחו וחשש הוא שמא היא לא תרצה להתקדש על ידי אחר כי אם למקדשה עצמו לכן שאל הוא ואמר לה רוצה את לקחת אלו הקאלסאש מידי כלומר כי אין לי בזה אלא היותם נתונות מידי וגם היא אמרה אני לוקחת אותם בעד קידושין אין לי אלא הלקיחה והקבלה לבד דאי לא תימא הכי למה לא אמרה הן לבד באופן שאין הלשון מוכיח כלל דאדרבה איכא לפרושי איפכא באופן שנראה שאין לחוש בקידושין אלו כלל מצד עדות הקידושין ולא מצד סבלונות כי העולה במחשבתו חשש סבלונות בנדון דידן שקידש בפועל אינו אלא טועה כמו שהוכחתי כי אין מקום לחשש סבלונות אלא כדשדיך ולא קדש. זה מה שנראה לע"ד ואמר לי לבי הצעיר יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זלה"ה.
3
