דברי ריבות ר״צDivrei Rivot 290
א׳שאלה מעשה שהיה פה אישקופא כך היה שהבחורה בונא דינה בת ה"ר אברהם ן' מאיור נ"ע היתה משודכת עם הבחור רבי יהושע קודוטו יצ"ו ובעת השידוכין שנעשו בפומבי גדול נשבעה הבחורה הנז' לבלתי קבל הקדושין מאיש אחר בעולם רק מיהושע הנז' ויהי היום ובא פריץ אחד חסדאי קאביסון שמו והלך אצל אשת ה"ר משה פריגה ושאל ממנה טבעת באומרו שהיה רוצה לעשות טבעת אחרת כמוה והשאילה לו האשה הנז' הטבעת ואח"כ אמר שבאותה טבעת אשר שאל מהאשה הנז' קדש לבחורה הנזכרת בונא דונה ושיש לו עדים על ככה ובאותו יום עצמו השיבו ב"ד על ככה ובפרסום גדול נתקבלו עדיות זה נוסחם במותב תלתא כחדא הוינא אנחנא בי דינא כד אתא קדמנא יוסף בארוקאש ואחר האיומים והגזומים הראוין לעשות קם על רגלו והעיד בתורת עדות גמורה שהיום קרא אותו חסדאי הנז' והוליכו עמו לבית הבחורה הנז' וכאשר היה שם זרק חסדאי הנז' טבעת על גבי שולי הבחורה הנזכרת והיא נטלה הטבעת ולא הזכיר העד אם כשזרק הטבעת הזכיר בפיו שום קידושין ושאלנו לו לעד הנזכר אם אמר לה כלום בשעת הזריקה ואמר שאמר לה טומה אישטו פור קידושין לאחר שזרקו על שוליה ונטלתי ושאלנו לו באיזה מקום הבית היתב יושבת הבחורה הנזכרת והשיב שהיתה יושבת בקרן זוית הבית ושלא היה שם רק הוא ויצחק טובי שהיה שם קודם בואו עם חסדאי הנז' כל זה העיד בתורת עדות גמורה עוד באותו פרק ובאותו מעמד אתא קדמנא יצחק טובי ואחר האיום וגזום קם על רגליו והעיד בתורת עדות גמורה שהוא שם היה בבית הבחורה הנז' שהלך לשם לבקר את חמותו שהיתה שמה חולה ושראה שחסדאי הנז' זרק הטבעת על שוליה הנערה הנזכרת ואמר לה שיניורה איש טו ווש די פור קדושין והיא נטלה הטבעת מעל שוליה ואמ' שהבחורה הנז' היתה יושבת על הארגז שאצל המטה ולא בקרן זוית והבחורה הנז' מכחשת ואומרת שמעולם לא נטלה הטבעת בידה ושלא נחת אפילו על שוליה רק שזרקתו לה לעברה דרך שוליה תחת המטה אלו העדויות אשר קבלנו אנחנא בי דינא ביום שלישי שני ימים לחודש אדר שני שנת השל"ד בו ביום שאירע המעשה הנז' וקיים זהו טופס קבלת העדויות אשר נתקבל אח"כ נודע ג"כ שהטבעת אשר השאילה האשה הנז' לחסדאי אשר בה עשה המעשה הנז' שהית' הטבע' ההיא מחנניא דיגאט שמשכנה שם על הלוא' אחר זה כחמש' עשר יום בא יהושע קודוטו שדוכה הנז' יחד עם הקהלות בשמחה ומחולות ונרות דולקות ומטות מוצעו' וקדש למשודכתו בונא דונה הנז' ולא היה שם פוצה פה ומצפצף ואחר כך כמו שני חדשי' נשאת הבחורה הנז' עם יהושע הנז' ועתה שלשה ימים אחר שנשאת קם איש א' ובתוך קהל ועדה אמ' שהנשואין הנז' נעשו באיסור ושבניה ממזרים ושקדושי חסדאי היו קדושין ושאל שאלנו מעם אלופי התורה האם ראוי ליסר ולהוכיח לאיש כזה אשר מוציא לעז על אשת איש.
1
ב׳תשובה כבר כתבתי בנדון גדול מזה שאין לחוש לקדושין כלל ומה גם עתה באמתות תוכן השאלה ומעשה שהיה דפשיטא ופשיטא יותר מביעתה בכותחא דאין כאן שום חשש קדושין מפני כמה וכמה טעמים אם מפני מה שכבר כתבתי דהויין ידים שאינ' מוכיחות דלא הויין ידים לדעת רוב הפוסקים גאוני עולם אשר מימיהם אנו שותים אם מפני דהוי שתיקותא דלאחר מתן מעות וכמו שאמר בפירוש העד הראשון שלאחר שזרק הטבעת על שוליה אמר טומה אישטו פור קידושין אבל בשעת הזריקה לא אמר כלל וגם העד השני אמר זרק הטבעת על שולי הנערה ואמר לה שיניורה אישטו ווש דו פור קידושין דמשמע שאחר שזרק הטבעת אמר מה שאמר ואף על גב דמשמע נמי שבשעת הזריקה אמר מה שאמר מכל מקום ילמד סתום מן המפורש ולא אמרינן שהעדים מכחישים זה את זה כל זמן שנוכל לכוין דבריהם אלא נאמר שגם העד השני כוונתו לומר שאחר הזריקה אמר מה שאמר כמו שהעיד בבירור בפירוש העד הראשון וכיון שכן הויא שתיקה דלאחר מתן מעות ולאו כלום היא וכמו שכתב הריב"ש בתשובותיו סימן ק"ע וזה לשונו והסכימו כל האחרונים ז"ל דקיימא לן כרבא דכל שתיקה דלאחר מתן מעות לאו כלום היא ולא מפלגינן בין פקדון לזולתו דהא רב אחאי פריק על רב הונא ורבינא נמי לא חשש לה ואף על גב דשלח אתון דשמיע לכו חושו לה משום כבוד רבם קאמר להו דאי משום דינא אפילו איהו נמי הוה ליה למיחש וכן כתב הרשב"א ז"ל וכן דעת הרמב"ם ז"ל.
2
ג׳גם נמי לא הוו קדושין כיון שהמקדש מודה וגם נודע נאמנה שהטבעת היתה שאולה וכיון שכן אין האשה מתקדשת בה כל שלא השאילוה לו בפי' לקדש בה את האשה שהרי אין השואל רשאי להשאיל ואין צריך לומר שלא יכול לתת כמו שכתב הריב"ש ז"ל סימן ק"ע וז"ל נראה מלשון הרמב"ם ז"ל פרק חמישי מהלכו' אישו' שכתב הנכנס לבית חבירו ולקח כלי או אוכל וכיוצא בהן וקדש בו אשה אינה מקודש' ואף על פי שבא בעל הבית ואמר לו למה לא נתת לה דבר זה שהוא טוב ממה שנתת לה אף על פי כן אינה מקודשת שלא אמר לו דבר זה אלא שלא להתבייש עמו והואיל וקידש בממון חברו שלא מדעת חברו הרי זה גזל ואינה מקודשת והנה נראה שכלל בלשון הזה שכל שאין הממון שלו אינה מקודשת וכתב עוד שם ולזה הסכים הרא"ש שהמקדש בטבעת שאולה אינה מקודשת אם לא הודיעו שהוא רוצה אותה לקדש בה אשה וכן כתב הרב בעל השלמן ז"ל בשם הגאונים כל מה שכתבתי הוא אף אם היה המשאיל אדם שהטבעת שלו כ"ש וקל וחומר בנדון דידן שאשה נשואה השאילה לו דמן הסת' כל מה שיש ביד האשה מתכשיטין וכיוצא בהן הן של בעלה ואין לה רשות ליתנו לאחרי' כמו שכתב הרמב"ן סימן קמ"ד ולכן גמרתי אמרתי שאין שום צד ספק קידושין בנדון הזה וכל המוציא לעז על בחורה זאת מחמת קידושין אלו ומה גם עתה אחר שנשאת ודאי שגס לבו בהוראה ואינו אלא שוטה וראוי להוכיחו ואם לא ישוב מדרכו ראוי ליסרו בסלוא דלא מבע דמא נאם הצעיר יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זלה"ה.
3
