דברי ריבות ש״הDivrei Rivot 305
א׳שאלה מעשה היה בעיר סופיאה באיש אחד תושב ק"ק אשכנזים יצ"ו שמו היקר ה"ר שמואל בכמה"ר יצחק הלוי ז"ל שעשה מורשה לכה"ר יצחק כהן יצ"ו שילך לעיר אנדרינופול וישדך ויקדש לו שם אשה הראויה לו והלך רבי יצחק המורשה הנז' וקדש לו בתולה אחת קלייא בת ה"ר אברהם הלוי יצ"ו וכשבא השליח לעיר סופיאה לא היה ה"ר שמואל המשלח פה וכשבא לא נתרצה לקדושין וחזר בו והלך וקידש הבתולה פראדלה בת ה"ר נפתלי יצ"ו כאשר היותו מקודם חתנו בבתו הראשונה שהניחה לו בן ובת ועל כן חזר וקדש אחותה בעבור היתומים ואחר שקדש את הבתולה אחות אשתו הראשונה רננו אחריו העולם שעבר על תקנת ר"ג מ"ה לישא שתי נשים יחד ורוצים קרובי הבתולה הראשונה לכפות אותו בעל כרחו לישא את הראשונה שקדש השליח ומגזמים לו להעלילו עלילות ברשע על כל דבר פשע לכתוב לו סארף או גילי"פ לכן הודיעונו נא איזה דרך ישכון אור לסתום פי המצפצפים והמהגים לאמר שלא כדין עשה מחמת חרם ר"ג מאור הגולה.
1
ב׳תשובה האדם המקדש שתי נשים ולא נשאן אם עבר על חרם ר"ג שתקן שלא ישא אדם שתי נשים לעניות דעתי יש פנים לכאן ולכאן וזה דהא קיימא לן שהכהן הגדול אינו נושא ב' נשים וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל בהלכות כלי המקדש פרק חמישי וזה לשונו ואינו נושא ב' נשים ואם נשא שתים אינו יכול לעבוד ביום הצום וטעמא דמילתא קאמר בגמרא ביומא פרק קמא דרחמנא אמר וכפר בעדו ובעד ביתו ולא בעד שני בתים ותנן שם בפרק קמא רבי יהודה אומר אף אשה אחרת מתקנין לו שמא תמות אשתו שנאמר וכפר בעדו ובעד ביתו ביתו זו אשתו ופריך בגמרא ומי סגי ליה בתקנתא ביתו אמ' רחמנא והך לאו ביתו היא דמקדש לה והא כמה דלא כניס לה לאו ביתו היא דכניס לה אם כן הוה ליה שני בתים ורחמנא אמר ובעד ביתו ולא בעד שני בתים ומתרץ לה התם הרי לך בהדיא דלא קרינן אשתו אלא דוקא היכא דכניס לה אבל היכא דלא כניס לה אע"ג דקדשה לא איקרי אשתו אף בנדון דידן בתקנת גרשום גרשון שלא ישא אדם שתי נשים לא משמע אלא נישואין גמורין אבל קדושין לבד אינם במשמע.
2
ג׳ואם תאמר אין מכאן ראיה דבשלמ' התם דאפקיה רחמנא לאשתו בלשון בית שכבר וכפר בעדו ובעד ביתו ואמרינן ביתו זו אשתו התם הוא דבעינן שישאנה ממש ויכניסנה בתוך ביתו ואע"ג דקידשה לא חשיב ביתו כיון שעדיין לא הכניסה לתוך ביתו אבל בעלמא יקרא אשה בין על ידי קידושין לבד בין על ידי נשואין ליתא דהא גרסינן שם בגמרא פרק קמא דיומא אלא מעתה ארוסה לא תתיבם החוצה לרבות את הארוסה ופירש רש"י ארוסה לא תתיבם דהא בית כתיב ואת אמרת לעיל כל כמה דלא כניס לה לאו ביתו הוא ע"כ והשתא אם איתא שיש לחלק בין בית לאשה לישתוק קרא מהחוצה ולכתוב ולא תהיה אשת המת לאיש זר ואנן ידעינן דגם ארוסה במשמע מדאפקה רחמנא בלשון אשה ולא קאמר לא תהיה בית המת לאיש זר ולישתוק מהחוצה אלא ודאי מדכתב רחמנא החוצה לרבות את הארוסה ודאי סבירא ליה דבין מלת אשה בין מלת בית לא משמע אלא נשואה וכיון שכן נמצא שאין בכלל תקנת ר"ג מאור הגולה כי אם נשואין גמורין אבל לא קידושין.
3
ד׳עוד מצאתי ראיתי שם פרק קמא דיומא שכתבו התוספות בירושלמי משמע אשה אחרת מתקנין לו מזמנין אותה שאם תמות אשתו ביום הכפורים שיקדש זאת ביום הכפורים ופליג אגמרא דידן דפריך התם ויקדש מאתמול דמשמע ליה מתקנין בהזמנה בעלמא ומשני וכפר בעדו ובעד ביתו ולא בעד שני בתים ופריך ולא נמצא כקונה קנין בשבת ומשני משום שבות התירו במקדש הרי לך בהדיא שנר' מתוך הירושלמי דבקדושין לבד איקרי ביתו ולהכי אינו מקדשה מאתמול וכיון שכן נמצא שקידושין לבד נכנס בתקנת ר"ג שתקן שלא ישא אדם שתי נשי'.
4
ה׳ועוד יש לי להביא ראיה ממה שמצאתי בתשובה מיימונית מספר נשים סימן ל"ד וז"ל ואשר שאלת במקודשת ודאי דהלכה והדרה בה איהי אם יש כח ביד ב"ד לדחוק את האדם שיגרש או תשב עד שתלבין ראשה וכו' עד אבל היכא דלא בעיא לאינסובי ליה פשיטא דאין כופים מיהו נראה בעיני הואיל ואיכא השתא תקנת ר"ג זצ"ל שאינו יכול לישא אשה אחרת והוא לא קיי' פריה ורביה נראה בעיני שכופין אותו להוציא כדי שיוכל לישא אשה אחרת ולקיים פריה ורביה כההיא דסוף הבא על יבמתו הוא אומר הפילה פעמיים והיא אומרת שלש א"ר יצחק עובדא הוה וכו' פי' הוא אומר הפילה תרי זימני ולא הוציא היא מהימנא וכופין אותו ופרש"י לא שהיא תובעת גירושין אלא שעלינו לכופו לקיים פו"ר אלמ' היכא שעכבוה פו"ר כייפינן ליה ה"נ הואיל שאינו יכול לישא אחרת בעבור תקנת ר"ג כייפינן ליה לגרשה בגט וכן נראה לי מדין תורה וכו' הרי שנר' מתוך תשובה זו שתקנת ר"ג היתה ג"כ בקדושין לבד שהרי כתוב בפי' שבעבור שאשה זו מקודשת לו לבד אינו יכול לישא אשה אחרת בעבור תקנת ר"ג המעכבו ואם קדושין לבד אינם בכלל התקנה מי מעכבו ישא אשה אחרת ויקיי' פריה ורבי' והיא תשב עד שתלבין ראש' כיון שהדין נותן שאין כופין את האדם לגרש וכן כתב המרדכי במסכ' גיטין וז"ל ועוד אומר ר"ת שאם קדש אדם אשה ואינה חפצה אין לכופו לא בדיני ישראל ולא באומות העולם אלא ודאי נראה שתקנת ר"ג כוללת בין לקדושין לבד בין בנישואין וכיון שיש פנים לכאן ולכאן ויש חרם בדבר שהוא ספק דאורייתא היה ראוי להחמיר ואזלינן לחומרא. אבל אחר אשר ראינו שכתב מהרי"ק ז"ל בשורש ק"א בשם הרשב"א שתקנת ר"ג לא פשטה בכל גבולות ישראל וגם שלא התקין ר"ג אלא עד סוף האלף החמישי וכו' וגם כתב מהרי"ק שם וז"ל עד כאן לא תקן אלא שלא ישא אשה על אשתו הנשואה לו וכו' נראה דסבר דלא תקן ר"ג בארוסה נמצא דאיכא בנדון דידן כמה ספקי דמתהפכי להדדי ספק אם הארוסה בכלל התקנה או לא ואת"ל דהוי בכלל ספק אם פשטה התקנה במקומות אלו או אם היה אפי' אחר האלף החמישי או לא או נאמר ספק אם תקן אפילו לאחר האלף החמישי וגם במקומות אלו או לא ואת"ל שפשטה התקנה גם במקומות אלו וגם לאחר האלף החמישי שמא לא גזר אלא בנשואה לא בארוסה וכיון דאיכא תרי ספקי דמתהפכי להדדי אפי' באיסורא דאורייתא אזלינן לקולא ואחרי הודיע לנו אלקים את כל זאת נמצא בנ"ד שה"ר שמואל בכ"ר יצחק הלוי שקדש שתי נשים באופן שבא בשאלה לא ימצאו לו עון אשר חטא ובפרט שכוונתו לשמים לחמול על יתומיו שלא יהיו נתונים לעם אחר וכיון שכן מי הוא זה ואי זה הוא אשר ימלאנו לבו להעלילו ולהגזימו ולמוסרו שהרי אפי' לרשע גמור אין יכול לעשות כן כ"ש למי שהוא צדיק בדינו וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל הלכות חובל ומזיק פ"ח אסור למסור ישראל ביד כותים בין בגופו בין בממונו ואפילו היה רשע ובעל עבירות ואפי' היה מיצר לו ומצערו וכל המוסר ישראל ביד כותים בין בגופו בין בממונו אין לו חלק לעה"ב לכן אם עלה על כך במחשבה אין הקב"ה מצרפה למעשה וישוב מדרכו אשר לא טובה ובזכות כך אדון השלום יתברך ישפות לו שלום זהו מה שנראה לע"ד ואמר לי לבי הצעיר יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זלה"ה.
5