דברי ריבות ש״דDivrei Rivot 304
א׳שאלה ראובן מסר לשמעון כל כך מעות להוליכם למצרים ולהלבישם בכ"כ סחורה כפי ראות עיניו וכתב שטר על שמעון איך קבל ממנו המעות הנז' לקנות הסחורות הנז' והלך לו שמעון הנז' למצרים ונתאחר שם ימים הרבה אח"כ הלך ראובן למצרים ומצא שם את שמעון הנז' ואמר שמעון לראובן הנה קניתי הסחורות שצויתני מהמעות שנתת לי ומה נפשך ואעשה כרצונך האם תרצה שאתן הסחורות הנז' בביתך או לבנך שהוא חוזר עמי לשאלוניקי והשיב ראובן ואמר לשמעון לא תתן הסחורות הנז' לא בביתי ולא אל בני רק תתן אותם ללוי ואם באולי לא תמצא ללוי תן הסחורות הנז' ליעקב ובלשון לעז אמר אין שו אאוזינסייא דלוי דאריש דיג"א מירקאדיריאש אה יעקב וכשבא שמעון לשאלוניקי מצא שנפטר לוי לבית עולמו ובאים יורשי לוי לתבוע הסחורות משמעון מכח שכן צוה לו ראובן לתתם ללוי ואם לוי נפטר הנה יורשיו במקומו הם עומדים גם שביד יורשי לוי הנז' השטר חוב שעשה שמעון לראובן בשעת הליכתו למצרים וטוענים היורשים הנז' שהמעות הנז' הם משל לוי ודרך אהבה חלה את פני ראובן שיתן הוא המעות הנז' לשמעון בשם ראובן כדי שיקנה סחורה טובה כי אוהבו של שמעון היה ראובן הנז' ועל כן מסר ראובן השטר הנז' ביד לוי לכשיבא שמעון יגבו ממנו ג"כ בא יעקב ושואל אותם הסחורות משמעון וטוען שראובן אמר לשמעון אין אאוזינסייא די לוי שיתן הסחורות ליעקב והנה לוי איננו ועל רוצה שרוצה הוא הנכסים והיורשים טוענים שלא אמר רק אין אאוזונסייא שר"ל אם לוי באולי הלך למקום אחר אבל אם נפטר לא יובן בדבריו כי הנה יורשיו במקומו הם עומדים ונותנים ראיה לדבריהם שמעיקרא צוה ראובן לתת המעות או הסחורות ללוי לפי שהוא היה בעל המעות ואמר קי אין אאוזינסייא יתנם ליעקב שהיתה כוונתו כדי שישמרם לו ועכשיו באה השאלה לפני מעלת גדולת תורתו יורנו הדין עם מי ולמי יתן שמעון הנז' הסחורות הנזכר מן הדין ושכרו כפול מן השמים.
1
ב׳תשובה נלע"ד שיתברר ויתלבן ענין זה להוציא הדין לאמיתו בהקדמת שתי הקדמות חדא היא דק"ל דבחוב או בפקדון שאדם שולח לחבירו ע"י שליח ואמר לו הולך מנה זה לפלוני אינו יכול לחזור בו משום דהולך כזכי דמי בחוב ובפקדון אע"ג דבמתנה שנותן אדם לחבירו הולך לאו כזכי כמו שפסקו כל הפוסקי' וכמו שכתב הר"ן טעמא דמילתא דמתוך שאדם נותן בקושי אין דעתו כשאומר הולך שיזכה בשבילו וכו' מ"מ בחוב או פקדון שאדם שולח לחבירו ע"י שליח לכולי עלמא הולך כזכי דמי דהלכתא כרב דקאמר בפרק קמא דגיטין הולך מנה לפלוני שאני חייב לו אמר רב חייב באחריותו ואם בא לחזור אינו חוזר וכו' ומסיק בגמרא לא דכולי עלמא הולך כזכי דמי וכו' ותניא כוותיה דרב הולך מנה לפלוני שאני חייב לו וכו' או הולך מנה לפלוני פקדון שיש לו בידי חייב באחריותו ואם בא לחזור אינו חוזר וכן פסק רב אלפס והרמב"ם פרק ראשון מהלכות שכירות ופי"ו מהלכות מלוה ולוה וגם הרשב"א בשיטת המסכתא העלה לפסק הלכה כן וגם חו"מ סי' קכ"ה כתב ז"ל ראובן שהיה חייב לשמעון מנה או שהיה לו פקדון בידו ואמר ללוי הולך מנה זה לשמעון אם בא לחזור וליטלו ממנו אינו יכול דהולך כזכי דמי ומיד כשהגיע ליד לוי זכה בשבילו לשמעון לפיכך בין אם מת לוה או מלוה יתנוהו ליורשי שמעון ומכל מקום ראובן חייב באחריותו עד שיגיע ליד שמעון. הרי דלכולי עלמא בפקדון שאדם שולח ע"י שליח למפקיד אמרינן דהולך כזכי דמי.
2
ג׳הקדמה שנית הוא דבנדון דידן אלו הסחורות שאמר ראובן לשמעון השליח תן אותם ללוי וכו' כמו שבא בשאלה אנן סהדי שאם היו הנכסים ממש שלו ומנכסיו שלא היתה כוונתו ליתנם במתנה גמורה דודאי לא שביק אניש נפשיה ויהיב לאחריני דקרוב אדם אצל עצמו אבל מ"מ איכא לספוקי אם אלו הנכסים היו פקדון אשר הפקד בידו והיה רוצה ראובן הנז' להחזירם ולשלחם לבעליו או נאמר שהיו הסחורות מראובן ממש והיה מפקידם ע"י זה השליח ביד לוי הנז' ואם לא ימצאהו שיפקידם ביד יעקב הנזכר.
3
ד׳ואחרי הודיע לנו אלקים את כל זאת נבא לנדון דידן וזה שאם אלו הסחורות ששולח ראובן ע"י שמעון לא היו של ראובן ממש אלא פקדון שהפקד אתו והי' משלחם לבעלים והספק הוא אם לוי הוא הבעל או יעקב הוא הבעל בזה אני אומר דאנן סהדי דפשיטא ופשיטא שלוי הוא בעל הנכסים וטעמא דמילתא דכיון שמצינו שראובן צוה ואמר לשמעון השליח שאפי' יהיו נמצאים יעקב ולוי בעיר יתן הסחורות ללוי ולא נתן רשות ליתנם ליעקב אלא דווקא כשלא ימצא לוי שכן אמר אי אין שו אאוזניסייא די לוי דאריש דיגאש מירקאדיריאש אה יעקב והשתא אם איתא שאלו הסחורות היו של יעקב איך צוה שאפילו בהיות יעקב בעיר שלא יתן הסחורות כי אם ללוי והלא ראובן הנפקד חייב באחריות הנכסים עד שיגיעו ליד יעקב כמו שכבר שכתבתי בהקדמה ראשונה דתניא הולך מנה לפלוני פקדון שיש לו בידו חייב באחריותו ופירש רש"י מפני שלא צוהו למוסרם לזה כיון שכן עלה על הדעת שראובן היה רוצה לעמוד באחריות הנכסים בהיות לאל ידו לצאת מהאחריות ולתת הנכסים ביד יעקב בעל הנכסים אלא ודאי זו הוראה שאין אלו הנכסים אלא מלוי ולכן צוה תחלה שיתנם ללוי לצאת מאחריות הנכסים וגם איכא אומדנא דמוכח שהנכסים של לוי הם שהרי ראובן הנזכר הניח השטר שעשה על שמעון מהנכסים הניחו ביד לוי שמזה נראה ודאי שהנכסים הם של לוי. ואחר שהוכחנו שהנכסים הם של לוי וכבר הקדמתי שבפקדון הולך כזכי דמי אליבא דכולי עלמא נמצא שמשעה שאמר ראובן לשמעון השליח הולך מנה או הסחורות הנז' ללוי זכה לוי מיד אם באותה שעה היה לוי חי עדיין ולא היה ראובן יכול לחזור בו וכיון שזכה לוי בנכסים מחיים אף על פי שאחר כך מת ינתנו הנכסים ליורשיו שהיורשי' באים מכחו של לוי המת שלוי זכה בהם מחיים ומוריש הנכסים ליורשיו וכדתניא בסוף פ"ק דגיטין הולך מנה לפלוני והלך וביקשו ולא מצאו פירש רש"י שמת תני חדא יחזרו למשלח ותניא אידך ליורשי מי שנשתלחו לו לימא בהא קמיפלגי דמר סבר הולך כזכי ופירש רש"י וכיון שזכה בהן בחייו ינתנו ליורשיו ואף על גב שאמר ראובן אין שו אאוזינסייא די לוי דאריש די גאש מירקאדיריש ליעקב זהו אינו מועיל אלא אם היה לוי בחיים שאז היו הנכסים בכל מקום שהם בחזקתו של לוי ואולי לוי נתן לראובן רשות להפקיד ממונו למי שירצה אבל עכשיו שמת לוי כבר יצאו הנכסים מרשות לוי ונכנסו ברשות היורשים ואין לראובן כח להפקיד הנכסים ביד אחרי' כי אין רצון היורשים להפקיד ממונם ביד אחר וכבר פקע רשות לוי מעל הנכסים הנז' באופן שבבחינה זו חייב שמעון השליח למסור הנכסי' מיד יורשי לוי.
4
ה׳אבל אם איכא לספוקי שאלו הנכסים היו של ראובן ממש שהיה משלחם בתורת פקדון להפקידם ביד לוי אז ודאי אין כח ביד היורשים לתבוע הנכסים הנז' משום דמצי למימר ראובן אין רצוני שיהא פקדוני ביד אחר והוא לא צוה אלא או ביד לוי ממש או ביד יעקב הנז' ואם יתברר האמת שהיו הנכסים של ראובן שהיה מפקידם ביד אלו הנזכרי' ודאי שהדין עם יעקב.
5
ו׳באופן שהכלל העולה מדברי שאם יתברר שלא היו הנכסים מראובן ממש הדין נותן שימסרו הסחורות ליורשי לוי הנזכר ואם יתברר שהנכסים היו של ראובן שהיה משלחם להפקידם בידם הדין נותן שימסרו הסחורו' ביד יעקב הנז' ואם הדבר מסופק שאי אפשר להתברר לא זה ולא זה יתעכבו הנכסים ביד שמעון השליח עד יבא ראובן המשלח ממצרי' ויתברר ויתלבן הענין זהו מה שנראה לע"ד ואמר לי לבי הצעיר יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זלה"ה.
6
