דברי ריבות ש״גDivrei Rivot 303
א׳שאלה מעשה שהיה בויניצייא יהודי א' שמו בלשון אשכנז ליב האילפארון היו לו שתי בנות שם האחת פייאמיטה ושם השנית אישטרילינא ובן אין לו ובעת זקנתו עלה בדעתו לחלק נכסיו לבנותיו הנזכרו' כרצונו והלך לו לסופר מסופרי העיר הנקרא בלשונם נוטארי פובליקו וצוה ואמר אני מניח הבית שאני דר היינו זכותי לפייאמיט' עוד אני מניח הפורטיג"ו והשתי חדרי' והקוזינה וכו' וגם ליורשיה היינו אחרי מות' שתלך הירוש' לבניה הנולדים מגופה ואחות' אישטרילינ' לא יהיו לה מאלו המקומות שום דבר. עוד רוצה אני שאם פיאמיטה לא יהיו לה יורשים אחרים נולדים מגופה שתלך הירוש' לאישטרלינ' אחות' לפי שרוצה אני שהבית יקרא הבית של האילפארון לכך תלך ליורשי' הבאי' ממני ויהי אחר זמן נפטר הזקן ליב אילפארון הנז' ועל פי הצואה חלקו הבנות ולקחה כל אחת מהן חלקה כפי הכתוב בצואה ואחר ימים פיאמיטה הנזכר' עמדה ונשאת לאיש והכניסה לו בנדונייאת' הבית שירשה מאביה ויהי לה בן מבעלה וגם בנות היו לה מבעל' ותמת פיאמיט' הנז' ונשא בעל' אשה אחרת ושמה רוזה והכניס' לו נדונייא והיו לו בנים גם מאשה זאת ואחר זה שידך בעל זה בת אחת מבנותיו שהיו לו עם אשתו פיאמיטה ושעבד לחתנו בעד נדונית בתו הבית אשר הניח הזקן המצוה לפימיט' בתו ואחר כך נפטר זה הבעל הנזכר ועתה בקשה האלמנ' רוזה לגבות כתובת' מנכסי בעלה ולא מצאה כי אם הבית הנז' אשר גם הוא משועבד לנדוניית בתו המשודכת ונפל הפרש בין האלמנ' רוזה ובין היתום באומרו שכך צוה הזקן שתלך הירוש' לבניה של פיאמיטה הנולדים מגופה ובין הבת אשר שעבד אביה הבית הנזכר לנדונייתה הודיענו מורנו הדין עם מי.
1
ב׳תשובה ראיתי את תוכן השאלה וגם אשר ספק עליה החכם השלם הפוסק ידיד נפשי נר"ו וודאי שדן דין אמת לאמתו במה שפסק שהדין עם האלמנה ואין ליתום הנז' שום זכות באותו הבית וטעמא דמילתא שהרי גמרא ערוכה היא בכתובות פרק מי שהיה נשוי אמר אביי נכסי לך ואחריך לפלוני ועמדה ונשאת בעל לוקח הוי ואין לאחריך במקום בעל כלום ופריך בגמר' ממימרא אחריתי דאביי דקאמר ואחריך מוציא מיד הבעל ומשני התם דאמר לה כשהיא פנויה הכא דאמר לה כשהיא נשואה מאי קאמ' לה אחריך ליקני בעל לא ליקני ופירושא דמילת' כמו שכתב שם בשם כשם הרשב"א דכשאמ' לה כשהיא פנויה כיון דאשה לאינסובי קיימא והאי נותן מידע ידע דברוב המקומות עשאוהו רבנן לבעל כלוקח ואפילו הכי לא פירש אחריך ליקני בעל לא ליקני שמע מינה דאחריך שלא במקום בעל קאמר הא במקו' בעל לא ליקני או כמו שפיר' נמקי יוסף בפרק יש נוחלין דכיון שהשתא פנויה לא אמרינן דמה שאמר לה אחריך אתא למעוטי הבעל דלא סליק אדעתיה אלא לשאר יורשיה אבל כשנתן לה כשהיא נשואה ואמר לה ואחריך לפלוני הוי כמי שאמר לה ולא לבעל וכו' הרי שהנותן מתנה לפנויה אף על גב שאמר ואחריך לפלוני אם עמדה ונשאת אין לאחריך במקום בעל כלום דבעל לוקח הוי וכן פסק רב אלפס שם בהלכות ובפרק יש נוחלין והרמב"ם ז"ל פרק י"ב הלכות זכיה ומתנה וכיון שכן בנדון דידן שפייאמיטה הנזכרת כשבאו הנכסים הנזכרי' לידה היתה פנויה בין שזכתה בהם מכח הצואה שצוה אביה בין שלא זכתה בהם מכח הצוואה אלא שנתרצו השתי אחיות הנז' וחלקו ולקחה כל אחת חלקה סוף סוף אחר שבאו לידה עמדה ונשאת לבעלה וכיון שכן בעל זה לוקח הוא ואע"פ שזכתה בנכסים מכח הצוואה והמצווה צוה ואמר ואחריך לפלוני אין לאחריך במקום בעל כלום וכיון שהנכסים הם מהבעל נמצא שלעולם הם משועבדים לכתובת אשתו רוזה ואין ליתום שום זכות בהם עד שתתפרע מכתובתה זהו מה שנראה לע"ד ואמר לי לבי הצעיר יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זלה"ה.
2
