דברי ריבות ש״טDivrei Rivot 309
א׳שאלה שמעון חלה את חליו אשר ימות בו וחלק כל נכסיו לאשתו ולארבע בניו שהם אברהם יצחק ויעקב וראובן ועשה צואה ואמר פרט א' מצואתו שאם באולי יהיה משאו ומתנו של משה בן בנו אברהם במירסא שיהיה החנות הסמוכה לרבי יצחק ביזיש למשה הנז' בעוד שיהיה משאו ומתנו בסחורה הנזכרת אבל אם יניח המשא ומתן הנז' שלא יהיה רשאי למכור או לשכור החנות הנז' לשום אדם בעולם אם לא ברשות יצחק דודו ובעונות נפטר משה הנז' וחיי לרבנן ולכל ישראל שבק ילמדנו רבינו אם אברהם אביו של משה הנז' יוכל ליקח שותף אחר ולשום אותו תוך החנות הנז' כיון שהוא יורש את בנו או אם יוכל אבי המת לשכור או למכור החנות הנז' בלתי רשות יצחק אחיו יורנו רבינו הדין עם מי אם יוכל יצחק אחיו לעכב ביד אברהם אחיו שלא ישכיר החנות כי אם ברשותו.
1
ב׳תשובה דברי השאלה הם סתומי' במה שכתוב בה שנפטר משה הנז' מקבל המתנה ולא פירש אם נפטר קודם שיהיה משאו ומתנו במירסא או שנפטר אחר שהיה משאו ומתנו במירסא וזה דיש נפקותא בזה שאם נפטר קודם שיהיה משאו ומתנו במירסא נראה דלא זכה כלל משה הנז' בחנות ובטלה המתנה ונשארת החנות בחזקת כל הד' אחים שהרי שמעון המצווה התנה ואמר אם יהיה משאו ומתנו של משה בן בנו אברהם במירסא שיהיה החנות כו' למשה וכו' משמע הא אם לא יהיה משאו ומתנו במירסא לא יהיה החנות שלו וכיון שמשה הנז' לא קיים תנאו ודאי שלא זכה במתנה שהרי בגדולה מזאת מצינו בפרק מי שמת שכיב מרע שאמרו לו נכסיך למי וא' כמדומה לי שיש לי בן או שאשתו מעוברת ועכשיו שאין לו בן ושאין אשתו מעוברת נכסי לפלוני ונודע שיש לו בן או שאשתו מעוברת אין מתנתו מתנה וכתב הטור ח"ה סימן רנ"ג אפי' מת הבן או שהפילה אשתו אח"כ אין מתנתו מתנה הרי שאפילו שהסכים המציאות האחרון עם מחשבתו הראשון אין מתנתו מתנה כ"ש בנדון דידן שמעולם לא הסכים המציאות עם מחשבת הנותן שהרי הוא לא נתן החנות אלא אדעתא שיהיה משאו ומתנו במירסא והוא לא כן עשה ומה גם עתה בענין מתנה ואעבורי אחסנתא דאע"ג דק"ל בעלמא דדברים שבלב אינם דברים מ"מ לגבי מתנה הוו דברים וכמו שכתב בהגהה זרוע זרוח הביאו הרא"ש פרק מי שמת כתב ריב"ם דגבי מתנה דברים שבלב דברים הן עד והכא הואיל ובחנם יהיב איגלי דעתי' דלא ניחא ליה אפי' לא אמר בפירוש לא קנה אבל גבי מכר וקידושין אמרינן אינם דברים דלאו כל כמיניה לומר לא היה בדעתו אפי' איגלאי בדעתיה אם לא אמר בפירוש אמרינן אגב דשקיל זוזי גמר ומקני.
2
ג׳הרי דבמתנה אע"ג דלא פירש בגלוי דעת סגי כ"ש בנ"ד שהתנה בפירוש אם יהיה כך יהיה החנות שלו וכו' דמשמע ואם לא יהיה כך לא יהיה החנות שלו וחזר החנות לדין תורה לכל יורשיו.
3
ד׳ועוד כתב הרא"ש בתשובותיו כלל פ"א ראובן שהיתה אשתו מעוברת וצוה מחמת מיתה שאם תלד אשתו זכר ינתן לו שני שלישי ממונו ולאחיו השליש ואם תלד נקיבה ינתן לה שליש ממונו ולאחיו שני שלישים וילדה זכר ונקבה וכו' והשיב כי לא נתקיים אחד מן התנאים שהתנה כי על זכר ונקבה בבת אחת לא התנה ונתבטלה המתנה שנתן לאחיו וחזר דבר לדין תורה והכל לבן הרי שכיון שלא נתקיים התנאי בלא שום שינוי אע"פ שנראה קצת שהמציאות דומה לתנאי מ"מ נתבטלה המתנה ואוקמינן ממונא בחזקת היורש בנ"ד שלא נקיים כלל התנאי לא כל שכן דאמרינן דנתבטלה המתנה ואוקמינן החנות בחזקת היורשים.
4
ה׳ואע"ג שאינו מפורש לשון השאלה אם נעשה התנאי כפול כתנאי בני גד ובני ראובן מ"מ איכא פלוגתא דרבוותא אם בעינן הנך ד' דברים תנאי כפול והן קודם ללאו ותנאי קודם למעשה ותנאי בדבר א' ומעשה בדבר אחד גם בדיני ממונות שהרי הרשב"ם ור' שמואל בן חפני ורבינו שב"ט וראבי"ה בשם זקנו ראב"ן כלהו סבירא להו דדוקא בגיטין וקידושין בעינן הכי אבל בדיני ממונות לא כמו שמפורש בכל הפוסקים וכיון דאיכא פלוגתא דרבוותא לא מפקינן ממונא מחזקת היורשים ולא עבורי אחסנתא אם נפטר משה הנז' אחר שהיה משאו ומתנו במירסא באופן שנתקיים התנאי וזכה בחנות עתה כשנפטר משה הנז' זכה אברהם אביו בחנות מכח ירושה וכבר פסק כחו ותנאו של שמעון המצווה ויכול אברהם היורש לעשות בחנות כרצונו שהרי המתנה לא התנה כי אם עם משה לבדו שהרי כתוב בשאלה לא יהיה רשאי למכור או לשכור החנות הנז' לשום אדם בעולם אם לא ברשות יצחק דודו משמע שאינו מדבר ומתנה כי אם עמו לבדו ולא אפי' עם באי כחו וכ"ש עם יורשיו שהתורה זיכהו ובאה החנות לידו מכח ירושה ונחלה דאורייתא זהו מה שנראה לעניות דעתי ואמר לי לבי הצעיר יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זלה"ה.
5
