דברי ריבות ש״יDivrei Rivot 310
א׳שאלה הבאה ממונישטיריו בפנינו ב"ד חתימי מטה בא ה"ר אברהם לירמה ונשבע שבועה חמורה בספר תורה בחיק והעיד כל אשר ראה בעיניו בהמה אחת שנשחטה לפניו ואמר יו וידי שאקד אונה כוליא בואינה דיל קארניסירו טורקו אישפולייאדור דיל קארניסירו גוריו אי לה דייו אין פודיר די און טורקו אי קואנדו פואי אה שאקאר לה אוטרה אפריטו לה מאנו אין לה כוליא אוטרה אי אין איפריטאנדו לה מאנו שינטייו רבי אברהם דיגו אונה פידור גראנדי אי דילה מאנו דיל אישפולייאדור טורקו וידו קוריר אונה אגוא אסאדה אי איל אישפולייאדור דיגו איגו איל רינייון דילה מאנו איניל לודו אי לי דימאנדאמוש פואיש די אדונדי שאביש קילה אגואה שאליו דיל ריציון אי דישו פואיש די אדונדי אביאה די שיר אחר זה בא רבי דוד ארגי"ש והעיד בכח החומרות הנזכרות ואמר קי איל שגונדו רינייון נון לו וידו שאקאר שינון קי אויו המיה דילוש קי דיזיאן קי פידיאה אי קואנדו שי בולטו וידו לה כוליא אין לה בוקה דיל כלב אי שאקארון אל כלב אי איל דיגו רבי דוד פואי אביר אין פידאסו די כוליא קולור די כוליא בירקדי אי נון שאויאה די קי איראן לוש בוראקיש אי דימאנדרון אלטורקו פורקי לו איגו דישו פורקי טיניאה אגואה עוד בא ר' יהודה ן' יקר והעיד תחלת דברינו כנזכר לעיל מהכוליא הראשונה דישפואיש שאקו איל אוטרו אי וידו שיר רינייון אי דישו חיל טורקו אין שאקאנדולו או קומו פיידי אי לו איגו אל פירו אי מי אליוגי אביר אידילה פידור נון פורי אשטאר אי יו דישי מירה קי אפילו איל פירו נון לה קיירי קומיר דילה פידור עוד בא רבי יעקב קלדירין והעיד בכל החומרו' הנז' וידי לה כוליה ביד האשפוליאדור דיגו אי שינטי גראן פידור אי פיר לוש דידוש די איל אישפולייאדור דיגו נישומאבה נון שי אירה אגואה או מאטיריא אי איל אישפילייאדור דישו או קומו פיידי אי לו איגו לכלב אי לי דימאנדאמוש שי לה הידור אירה די איל ריניין אי דישו קי נון שאביאה שי אירה די איל ריניון או די אוטרה קוזה אי וידו און פידאשו דיאל ריניון אין שו קולור אחר זה בא רבי ברזילי די ליאון והעיד כנזכר לעיל ואמר קואנדו פואי אה שאקאר איל אוטרו ריניון לי אדיבינטו אין לה מאנו אי שי לי אינג לה מאנו די מטירייא גורדא אי שינטייו און פידור מוי גראנדי אי לואיגו לואיגו לכלב אי איל כלב קומייו איל שיוו די אינריבה אי דיל רינייון קידו און פידאסו אין טיירה קולור די רינייון פודרידו גם רבי שבתי רומאנו העיד ואמר קואנדו פואי אשקאר איד אוטרו שאקו אי איגולי אה ראיז די לה פאריד איליקירו לה מאנו מוגרדה אי קי טאנביין שינטייו פידור גם רבי יעקב ן' עזרה העיד ואמר קואנדו שאקו איל אוטרו ריניון דישו איל טורקו או קואנטו מוגו פיידי אישטי רינייון אי אירה פודרידו אי שקולו אי איגילו לכלב אי לי קידו אגואדה אין לה מאנו אי יו טנביין שינטי לה פידור אי דישו קי אירה דיל רינייון אי קי טאנביין לו וידו פודרידו קי אישטאבה אין שו קולור אי קומו דישהיגו גם רבי אברהם קרישפין העיד קי אל שאקאר דיל רינייון שיגונדו לי אריביוטו אין לה מאנו אי שילי אינג"ו די אגואה פידורינט"ה קי יו אינטינדי לה פידו"ר גראגדי אין אריבינטאנדו אי איל טורקו לו איג"ו לואיגו לכלב אילי דימאנדאמוש שילה פי"דור אירה דיל רינייון או דיל שיוו אי דיש"ו קי נון שאביאה גם ר' אברהם פלקון העיד ואמר קונדו שאקו איל אוטרו אברייו לה רינייונאדה אי דייו און באפו די פידו"ר אי אל אראנקאר קי לו אראנקו קאיו אין טיירה ב' או ג' גוטאש די מאטירייא אישי אינג"ו לה מאנו די מאטירייא אי איגול"ו אלה פאריד אי איל כלב לו לאנבייו ושאלנו לו שי לה מאטיריי' אירה דיל רינייון או דיל שיוו ואמר לא ידעתי גם ר' יהודה בכ"ר שלמה קפסוט העיד ואמר קואנדו פואי אה שאקאר איל אוטרו לואיג"ו אין טיירה אי וינו איל כלב אילו טומו ושאלנו לו שי שינטויו פידו"ר אי דיש"ו נון וגם שאלנו שי וידו מטירייא אי דיג"ו נון שינון קילו וידו בלאנקו בפי הכלב נון שי שיאירה שיוו או מאטירייא אי איל כלב קומייו לו בלאנקו די אריבה ואחר כך קומייו איל רינייון אי וידו און פידאסו די רינייון אין טיירה קולור די רינייון כל העדייות העידו לפני ממוני השתי קהלות קדושות אשר בעיר מונישטרייו ביום א' כ"ג לחדש ניסן שנת השל"ה ושאל השואל מה יהיה משפט בהמה זו טרפ' או כשרה.
1
ב׳תשובה נראה לעניות דעתי דעיקרא דהאי דינו הוא דאף על גב דאמרינן בפרק קמא דחולין אמר רב הונא בהמה בחייה בחזקת איסור עומדת עד שיודע לך במה נשחטה נשחט' בחזקת היתר עומדת עד שיודע לך במה נטרפ' ומתוך כך כתבו הפוסקים שאין צריך לבדוק אחר הטרפיות שמנו חכמים בבהמ' ובעוף דסמכינן אחזק' דרוב בעלי חיים בריאים וכשרים הם זולת בדיקת הריאה שצריך לבדוק לפי שהסרכות מצויות בה כמו שכתב יורה דעה בארוכה סימן ט"ל אבל כל שאר הטרפיות לא שכיחי ואין צריכין לבדוק וכתב הר"ן פ"ק דחולין דאפילו בדיקת הריא' שהסרכות מצויות בה אינו אלא מדבריהם אבל בשאר טרפיות אפילו לכתחלה אינו צריך לבדוק עד כאן וכיון שכן בנדון דידן בתחילת המחשב' היה נרא' לומר שמצד איזה צד ספק שיהיה בדבר תלינן להקל דליתא דהא דאמרי' דרוב בעלי חיים בריאי' וכשרי' הם ואוקמינן להו אחזקתייהו היינו היכא דלא איתחז' ריעות' בבהמ' אבל היכא דאיתחזק ריעותא בבהמ' צריכה בדיק' מדאורייתא וכן נראה מתוך דברי הר"ן שם בפר' קמא דחולין וזה לשונו שאם תאמר שנולד ריעותא בבהמ' הא אין ראיה זו מדבריהם אלא מדאורייתא וכן כתב הריב"ש ז"ל בתשובותיו סימן תצ"ט וזה לשונו ובודאי בספק טרפות הריאה קאמר דאי בשאר טרפיות היכא דלא אתיליד רעותא אין צריך לראות ולבדו' אפילו מדבריהם ואי באתיליד ריעותא מדאורייתא הוא אלא ודאי בבדיקת הריא' היא דבעיא בדיק' מדבריהם על הספק אע"ג דלא אית בה ריעותא הרי שכתב דאפילו בשאר טרפיות היכא דאיכא ריעותא צריכה בדיקה מן התורה.
2
ג׳ואם תאמר והא פריך בגמרא פרק קמא דחולין על ההיא דקאמר נשחט' בחזקת היתר עומדת עד שיודע לך במה נטרפ' פריך ולימא נשחט' הותרה ופירש רש"י דלשון חזקה לא שייך אלא בדבר ספק דנימא העמד דבר על חזקתו ומשני הא קא משמע לן דאף על גב דאיתיליד בה ריעותא כדבעא מיניה רבי אבא מרב הונא בא זאב ונטל בני מעים וכו' עד נטלן והחזירן כשהן נקובים ופסקינן לא חיישינן שמא במקום נקב נקב וטרפה אלא תלינן בזאב וכשרה וכתבו התוספות שם כי היכי דמכשרינן היכא דמשמשא ידא דטבחא הרי לך דאפילו במקום ריעותא אמרינן בחזקת היתר עומדת.
3
ד׳יש לומר דשאני התם דאיכא רגלים לדבר וכמו שכתב מהררי"ק ז"ל שרש ל"ה וזה לשונו אפילו היה הספ' בטרפות אחר שאין תלוי בשחיט' עצמה כגון הגף שבורה ואין יודע אם קודם שחיטה אם לאו לא היה לתלות לקולא בכיוצא בזה ואף על גב דתלינן בזאב ובמשמשא ידא דטבחא שאני התם דאיכא רגלים לדבר וכמו שפסקו ה"ג ומביאו הסמ"ק לפסק הלכה דכל ספק טרפה לחומרא כגון ספק נשבר העצם ספק לפני שחיטה ספק לאחר שחיטה וכן בוקא דאטמא וכו' ולא אמרינן כי האי גונא נשחט' הותרה ע"כ הרי לך בהדיא דאפילו בשאר טרפיו' כל היכא דאיכא ריעותא אזלינן לחומר' משום דהוי ספיקא דאוריית' וכן כתב הר"ן פרק קמא דחולין בשם הרב רבי יונה ז"ל דהוא הדין בכל הטרפיות דכל היכא דאתיליד ריעותא אזלינן לחומרא וראיה לדבר מדאמרינן פרק אלו טרפות דההיא אמרתא דהוות משדרא כרעא בתרייתא אמר רב יימר האי שגרונא נקט' מתקיף לה רבינא ודילמא חוט השדר' אפסיק אלמא כדאתקיף לה רבינא האי שמע מינה דכל היכא דאתיליד רעותא לחומרא אזלינן ואף על גב דפסק הש"ס התם כרב יימר הא קאמר טעם דשגרונא שכיח חוט השדר' לא שכיח אלמא ודאי תרוייהו שכיחי או תרוייהו לא שכיחי לחומרא אזלינן.
4
ה׳ואחרי הודיע אלדים לנו את כל זאת מי הוא זה ואיזה הוא אשר ימלאנו לבו בנדון דידן להקל אחר דאיכא כמה עדים המעידי' דאיתחזק ריעותא בכוליית הבהמ' שנבקעה ביד הקצב ויצאת ממנה ליחה סרוחה בהיות שיש כמה וכמה בחינות להטריף חדא שהרי כתוב בשערים דרבי שמואל בן חפני דדוקא לקתה בכוליא בלא מוגלא ולא הגיע למקו' חריץ כשרה אבל במוגלא אפילו לא הגיע למקום חריץ טרפה וכן משמע מדברי הרמב"ם ז"ל בפ' ח' מהלכות שחיטה שכתב אם לקתה הכוליא וכו' והגיע חולי זה עד הלובן שבתוך הכוליא הרי זו טרפה וכן אם נמצאת בכוליא ליחה אף על פי שאינה סרוחה או שנמצא בה מים עכורין או סרוחין הרי זו טרפה הרי שבחלוקה בתרייתא לא הזכיר שיגיע עד הלובן וכיון שכן בנדון דידן כיון שהעידו שיצאת ממנה ליחה היא בחזקת טרפ' אף אם נאמר ודאי שלא הגיע ללובן ועוד אף אם נאמר דלית הלכתא כותייהו כיון דרוב הפוסקים פליגי עלייהו וסברי דלעולם בעינן שיגיע לחריץ מכל מקום ניחוש שמא הגיע לחריץ והוי ספקא דאורייתא ואזלינן לחומרא.
5
ו׳וליכא למימר ניחוש שמא הסרחון הנרגש לא היה מהכוליא כי אם ממקום אחר וגם המים שבכוליא שמא צלולים היו וכיון שכן הא אמרינן פ' אלו טרפות דכשהמים זכים וצילי אם אינם סרוחים אפילו שהגיעו ללובן כשרה אי אפשר לומר כן משום דאמרינן קל וחומר ומה במקום דאיכא רגלים לדבר תלינן להקל וכמו שכתבתי כאן דאיכא רגלים לדבר שמהכוליא בא הסרחון שהרי נתבקעה ביד הקצב לא כ"ש דתלינן להחמיר שהרי במקום דתרווייהו שכיחי או תרווייהו לא שכיחי תלינן להחמיר וכמו שכתבתי וגם לגבי המים אם היו עכורין או צלולין תלינן להחמיר וכמו שכתב הרשב"א ז"ל הביאו ה"ר יוסף קארו נר"ו סי' מ"ד על כוליא שנמצא מלאה מים שמראיהן רע אבל לא היו עבים ועכורין וכו' עד ואף על פי שיש לדון בדבר להקל בשל תורה הלך לחומרא וראוי לחוש ולאסור עכ"ל. כל שכן דבר מן דין מצאתי כתוב בחיבור שחיבר החכם ה"ר מרדכי טיבלו על הטרפיות על דין הכוליא וזה לשונו כתבו בתוספות רבינו פרץ שאין אנו בקיאין בין צילי ללא צילי ולפ"ז איזה מים שנמצאו בכוליא יש לדונם בדלא צילי וטרפה ולזה הסכים מהר"ר יוסף קולון. הרי שאפילו ראינו בעינינו שהיו צלולין היה ראוי להחמיר לדונה כעכורים כ"ש בנ"ד דאיכא עדים דידעי שהיו עכורים ולא צלולים והיו סרוחים באופן דכלהו איתנהו שעכורין היו וסרוחין ושמא הגיעו לחריץ ולהיות ששמעתי אומרים מי שרצה להקל נתן טעם לדבריו דבנדון הזה איכא ספק ספיקא ספק אם אותה הליחה יוצאת מן החלב שעל הכוליא או מן הכוליא עצמה ואת"ל שיצאת מן הכוליא שמא לא הגיע לחריץ וודאי דספק ספקא כי האי שאינו מתהפך דיינינו לחומרא כמ"ש ה"ר יוסף ן' לב נר"ו בתשובותיו בשם החכם ה"ר לוי שמצא בשם הריב"ש בשם התוספות דכל ס"ס שאינו מתהפך דנין אותו לחומרא וכיון שכן בנ"ד אי אפשר להתהפך שאם נאמר ספק הגיע לחריץ ספק לא הגיע ואת"ל הגיע אין ספק אחר שכבר היא טרפה וודאי דטעמא דמסתבר הוא דצריך שיתהפך ויהיו השני ספקות שקולים במציאות ולא יהיו תלויים במאמר האד' באופן דבורו שאם ידבר באופן אחד איכא תרי ספקי ואם ידבר באופן אחר אין כאן כי אם ספק אחד.
6
ז׳ואם תאמר והרי מתוך דברי התוספות נראה דחשיב ס"ס אע"ג דלא מתהפך בפרק קמא דחולין על הא דאיתמר השוחט בסכין ונמצאת פגומה אמר רב הונא אפי' שיבר עצמות בה כל היום פסולה חיישינן שמא בעור נפגמה ורב חסדא אמר כשרה שמא בעצם נפגמה ומתיב רבא לסיועיה לרב הונא טבל ועלה ונמצא עליו דבר חוצץ אע"פ שנתעסק באותו המין כל היום כולו לא עלתה לו טבילה עד שיאמר ברי לי שלא היה עלי קודם לכן והא הכא ודאי טבל ספק הוה עליה ספק לא הוה עליה וקאתי ספק ומוציא מידי ודאי וכו' עד הא אתילידא ביה רעותא ופריך בגמרא הכא נמי גבי בהמה דאתילידא בה רעותא ומשני סכין איתרעאי בהמה לא איתרעאי ופירש רש"י דכיון דלאו בגופה ממש אתיליד אלא בדבר אחר לא דמי לטבילה ולא אתי ספק דריעותא דסכין ומוציא מידי שחיטה ודאית דודאי עצם פגם אבל כתבו התוספות דמה לי אתיליד ריעותא בסכין ומה לי אתיליד בבהמה אלא על כרחין הכי קאמר סכין איתרעאי פירוש ואיכא ספוקי טובה ספק בעור נפגמה ספק בעצם נפגם ואפילו בעור נפגמה שמא לא נשחטו הסימנין כנגד הפגימה והוי כספק ספיקא הרי דחשיב ליה ספק ספיקא אף על גב דנראה דלא שייך להפכו שאם נאמר ואת"ל דנשחטו הסימנין כנגד הפגימה הרי היא פסולה ויש לומר שגם בזה יש להפך הספק ספק אם נשחטו הסימנין כנגד מקום הפגימה אפילו יהיה הסכין פגום כבר משעה שחתך העור ספק אם לא נשחטו הסימנים כנגד מקום הפגימה ואם תימצא לומר שנשחטו הסימנים כנגד מקום הפגימה שמא באותה שעה לא היה המקום ההוא פגום שלא נפגם כי אם אחר כך בעצם ששיבר ומכאן יש להביא ראיה גם כן לנדון דידן שראוי להחמיר בין לרש"י בין לתוספות שהרי לדעת התוספו' אף על גב שהריעותא אינה בבהמה ממש אלא בסכין אזלינן לחומרא אי לאו דאיכא תרי ספקי בכל שכן בנדון דידן דאיתרעאי הבהמה עצמה ואף לפרוש רש"י טעמא דמכשיר הוא משום דבהמה לא אתרעאי כי אם הסכין אבל היכא דאיכא ריעותא בבהמה כנדון דידן ודאי דאזלינן לחומרא.
7
ח׳ועוד אני אומר לפי מה ששמעתי בנדון הזה שכך היה המעשה שחכם אחד הטריף הבהמה הנז' מחמת ריעותא דכוליא ובא חכם אחר והכשירה והתירה שאם האמת כן אפילו היינו מסופקים בדין אם ראוי להחמיר או לא אין בהתרתו כלום וזה דדוקא כשהחכם טעה בדבר משנה יכול חכם אחר להתירו לפי שאין בדברי הראשון ממש ואפילו הוא עצמו יכול לחזור בו ולהתיר מה שאסר כמו שכתב כל זה בארוכה הריב"ש בתשובותיו סי' תצ"ח אבל אם טעה בשקול הדע' אין חברו רשאי להתי' משום דקם דינא ואף אם התיר האחרון לא עשה ולא כלום ואפילו הוא גדול מן הראשון וכמו שכתב הר"ן בפ"ק דע"א בשם הראב"ד וכתב ולזה הסכים הרשב"א ז"ל עיין שם באופן שמכח המעשה ב"ד והעדייות אשר נתקבלו שם במונישטירייו אין לנו צד לצדד להקל בענין זה כי הדבר ברור מפי סופרים ומפי ספרים שראוי להחמיר ולולי החרדה אשר החרידו הקהל קדוש אשר בעיר מונישטירייו לשלוח רצים דחופים ושליחים חשובים על הענין לא הייתי מאריך כל כך אבל לחוש לכ"ת ולענדם עטרות לי כתבתי והארכתי מה שנרא' לעניות דעתי זהו מה שנראה לעניות דעתי ואמר לי לבי הצעיר יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זלה"ה.
8