דברי ריבות ל״אDivrei Rivot 31
א׳אי נמי יש לומ' לפי שיטת מס' ב"ק דף ג' דהמקש' סבר דבשלמא מעיקרא דלא נפיק מושלח אלא רגל הוה אמרינן להכי אפקיה רחמנא לרגל בלשון ושילח לומר דוקא היכא דשלח שלוחו ולהכי אצטריך וביער לרבות אזלא ממילא אבל השתא דושילח משמע שן ורגל לא דייקינן מדאפקיה בלשון דמשמע דשמע היכא דשלח שלוחיה משום דאיכא למימר הא דאפקיה בלשון ושלח הוא לכלול שן ורגל דתרוייהו נפקי ממילת ושילח ולהכי פריך ולכתוב רחמנא ושילח ולא בעי וביער משום דבמילת ושילח משמע רגל ושן והמתרץ תירץ בתחילה לפי דרכו הוה אמינא או הא או הא וכו' עד שלבסוף תירץ האמת דמכל מקום הוה אמינא היכא דשלח שלוחי וכו' גם זה נראה לע"ד.
1
ב׳אמר רבא וכולהו כי שדית בור בינייהו אתיא כולהו במה הצד לבד מקרן משו' דאיכא למיפרך מה לכלהו שכן מועדין מתחלתן ולמאן דאמר אדרבה קרן עדיפא שכוונתו להזיק וכו' וכתב מס' ב"ק דף ה' לא איתפרש היכא צריך לדקדק מה היא כוונתו של רש"י ליישב פירוש ההלכה.
2
ג׳ונראה לע"ד שפירוש רש"י בהלכה הוא בזה האופן שכשאני אומר לשתוק מהכל ואתו כי שדית בור בחד מהנך אין כונתי לומר אלא דלשתוק מקרן דהזיק שור שהוא קרן של נזקין אבל מקרן דהזיק אדם לא שאיני נושא ונותן בו דמהי תיתי כופר דאית ביה ועם זה מיושב פירוש ההלכה דכולהו אתו לבד מקרן משום דאיכא למפרך מה לכולהו שכן מועדין מתחלתן שאין בהן צד תמות שיפרעו פחות מנזקן תאמר בקרן דקיל שאין מועד מתחלתו שהרי מצינו בתורה דתם אינו משלם כופר ומועד משלם כופר וכיון שיש בו צד קולא לענין מיתה לענין נזיקין לא ילפינן כלל ולמאן דאמר אדרבא קרן עדיפא ר"ל דאף על גב דקיל במה שיש בו צד תמות מ"מ חומרת כונתו להזיק מכרעת לשנדון ונאמר ומה בור וחד מהנך שאין כוונתן להזיק חייבין קרן שכוונתו להזיק לא כל שכן וכו' ולכך כתב רש"י לא אתפרש היכא שלא מצינו מי שאמר כך וגם כי בקולות ובחומרות אין ראוי לעשות משקולות כי על כל פני' צריך שיהיה בדבר הלמד הקולה או החומרה עצמה שבמלמד. ורש"י נשמר מפירוש תוספות לפי שלפי' תוספות רחוק לשון מועדין שפי' דרכן להזיק מה שאין כן בקרן דבחזקת שימור קיימי וגם לשון מאי עדיפא דקאמר כי אין הכונה לומר אלא שגם קרן דרכו להזיק ואינו בחזקת שימור מה שאין כן לפירוש רש"י. שצריך לומר עדיפא על קולת שאין מועד מתחלתו באופן דקרן נמי אתי וזו היא כונת תוספות באומרו אין לפרש שמשלמין נזק שלם וכו' ר"ל אם הייתי יכול לישב זה הפירוש המשמע מתוך לשון הגמרא ניחא אבל לכולי עלמא א"א לישבו ולכן אבחר הרע במיעוטו ונפרש כך אעפ"י שאני סובל איזה דוחק ולא אסבול דוחק רש"י בפי' דלא אתפרש היכא. ועם זה הפי' של רש"י יובן מה שכתב תוספות בדבור אבל במחוברת אימא כולה מועדת היא וכו' שכתב וא"ת ומהי תיתי אי מתלושה דייה בתלושה אי משאר אבות התינח למאן דאמר קרן עדיפא דכונתו להזיק ומפרש ר"ת דהיינו למ"ד פלגא נזקא ממונא וכו' אבל למאן דאמ' פלגא נזקא קנסא דאית ליה סתם שוורים בחזקת שימור קיימי וכו' שנראה מתוך פירושו דלפירוש רש"י לא קשה כלל וכן הוא האמת עם מה שכתבתי שאליבא דרש"י דפרכת מה לכולהו שכן מועדין מתחלתן אינה מטבע הקרן ועניינו או דרכו כמו שפי' תוספות אלא ר"ל שמצינו בתורה שחילק בין תם למועד בקרן שהזיק והמית אדם בזה אין קושיא כלל דשפיר אמרי' דמחוברת כולה מועדת היא דילפינן משאר אבות ומה שחילק התור' בקרן בין תם למועד הוה מוקמינן ליה בקרן תלוש אבל במחובר הוי מועד מתחלתו לכל לשלם כופר למיתה ונזק שלם לנזיקין כיון דמחוברת אורחיה הוא כמו שכתב רש"י זהו מה שנראה לע"ד יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זלה"ה.
3
