דברי ריבות ל״בDivrei Rivot 32
א׳ואי דלא אפקרינהו אי לשמואל דאמר כולם מבורו למדנו היינו בור ואי לרב דאמר כולם משורו למדנו היינו שור מאי שנא בור ב"ק דף ו' קשה דלמה לא צירף המקשה מאי שנא בור עם היינו בור שהקשה לשמואל והפסיק באמצע דבריו עם דברי רב וי"ל דמאי דקאמר מאי שנא בור קיום קוים וסוף קושית היינו בור דקאמר לעיל כי אם קושיא ובחינה אחרת וזה שכשהקשה לשמואל היינו בור כוונתו לומר שאבנו סכינו ומשאו כשלא הפקירן אליב' דשמואל הם האב עצמו וזהו שרמז רש"י שכתב דאמר כל תקלה בור הוא ואע"ג דלא הפקיר היינו בור והוי דומיא דהיינו בור דלעיל אי דאפקרינהו בין לרב בין לשמואל היינו בור. עתה שחידש המקשה דאליבא דרב היינו שור ולא בור אפשר לצייר דכיון דרב מדמי ליה לשור שמואל סבר דהוי תולדה דבור אבל לא בור עצמו דאפושי במחלוקת לא מפשינן ולכך הקשה המקשה אפי' אם תמצא לומר דלא הוי בור ממש כי אם תולדה דבור מ"מ לא מוקמת מלתיה דרב פפא אהא דמאי שנא וכו' וזהו שכיון רש"י עתה באומרו דאפילו לשמואל נמי דאמר תולדה דבור נינהו מאי חזית וכו' לומר שהיא חלוקה שהמציא המקשה עתה מה שלא היתה כוונתו מעיקרא.
1