דברי ריבות ל״גDivrei Rivot 33
א׳אמר רב יהודה תנא שור לקרנו ומבעה לשינו והכי קאמר לא ראי הקרן שאין הנאה להזיקו כראי השן שיש הנאה להזיקו וכו' כתב מס' ב"ק דף ג' ולקמן פריך רגל מאי שייריה כוונת רש"י לע"ד בזה הלשון הוא שהרגיש בגמרא מי הכריחו למתרץ לומר והכי קאמר לא ראי הקרן וכו' שדי כשיאמר תנא שור לקרנו ומבעה לשינו שבזה תירץ הקושיא שהקשה המקשה ושמואל נמי הא תנא ליה שור לזה כיון רש"י לומר שבשביל קושית ורגל מאי שייריה הוכרח לומר המתרץ והכי קאמר להתנצל מהקושיא ההיא דמאי דפרכיה בגמרא הוא לקמן דוקא ובמה שחידש הגמרא לקמן אבל עכשיו ליכא שום קושיא וזה הסבת והכי קאמר דקאמר והטעם דהשתא דאין הנאה להזיקו ואין כונתו להזיק הם בחינות חומרא וכמו שפי' התוספות אין להקשות ורגל מאי שייריה לפי שהתנא כיון לומר במתניתין לא הרי זה כהרי זה להגדיל תורה כמו שאמרו התוספות בתחלת המסכת ואי נקט רגל לא הוה מצי למימר ליה לפי שהרגל חמור משן וקרן והוה אתי מכל חד מנייהו בקל וחומר ומה שן שיש הנאה להזיקו חייב רגל שאין הנאה להזיקו לא כ"ש וכן מקרן ומה קרן שכוונתו להזיק חייב רגל שאין כוונתו להזיק לכ"ש אבל בשן וקרן מצי למימר תנא דמתניתין לא הרי שיש קולא וחומרא בכל חד מינייהו אבל אחר כך שחידש הגמרא דהנאה להזיקו וכוונתו להזיק הן חומרת השתא פריך ורגל מאי שייריה דהשתא מצי למימר לא הרי ברגל דאי כתב שן או קרן לא הוה נפיק רגל מניה.
1
