דברי ריבות שט״וDivrei Rivot 315
א׳ראיתי שאלה בלתי מסודרת ומבולבלת אבל כלל דבריה הם שראובן נפטר לבית עולמו והניח בן קטן כבן שנה ובת אחת בת ח' שנים ואלמנתו לאה אם הנער' הנזכרת והאלמנ' הנזכרת היתה כתובתה סך י"ח אלף לבנים ולא גבתה כתובתה ולא נשבעה ולא תבעה בבית דין ויהי כאשר הגיעה רחל הנערה הנזכרת לפרקה ונשאה אמה הנזכרת נתן לה לנדונייתה שמונים אלף אש' או תשעים אלף ויהי לתקופת הימים ונתאלמנה גם רחל הנזכרת וחזרה לבית אמה לאה עם בת אחת שילדה וכלכלה לאה לרחל בתה ולבת בתה עשר שנים ולא עוד אלא שכשהגיעה לפרקה בת בתה הנזכרת ונשאת לאיש נתנה לה לאה הנז' ה' אלף אש' אחר כך חזרה רחל ונשאת פעם שנית ונתנה לה לאה אמה הנז' עוד נ' אלף אש' ותוך הנדונייא נתן לה בית אחת ידועה ומפורסמת שהיתה מראובן הנפטר הנז' ובכל זאת היה היתום הנזכר צועק מרה ואין לאל ידו לחלו' כבוד לאמו לאה הנז' עתה נפטר' לאה הנז' וגם תוך שנה ומחצה שנשאת רחל פעם שנית נפטרה גם רחל וטען היתום הנזכר שכל הנכסי' הנזכרי' הם גזולים וגנובים משלו וגם הבית הנזכר שהיתה משל אביו ושאל השואל אם הדין עמו.
1
ב׳תשובה אף על גב דקיימא לן יתומים קטנים שסמכו אצל בעל הבית הם מעצמם ולא נתמנה להם אפוטרופוס לא מאביהם ולא מבית דין אפילו הכי חשיב אפוטרופוס גמור לכל דבר ואפילו סמכו אצל אשה כדתנן בגיטין פרק הנזקין וכן פסק הטור ח"ה סימן ר"צ וכל הפוסקים כלם מכל מקום לאה הנז' בכל מה שעשתה עשתה שלא כדין וזה דאף על גב דפרנסת הבת ר"ל לתת נכסים לבת להשיאה לאיש היא תקנה שתקנו חכמים וחייבים היתומים להשיאה היכא דלא צוה האב בעת פטירתו שלא לפרנס' כמו שכבר הארכתי בזה בפסקי מכל מקום הא אמר שמואל פרק מציאת האשה לפרנס' שמין באב ונחלקו הפוסקים אי אמדינן דעתיה דאב בין לאוסופי על עישור נכסי בין לאגרועי מעישור נכסי או אי הוי דוקא לאגרועי מעישור נכסי אבל לאוסופי לא והר"ן הכריח כדברי ר"ח דלא אזלינן בתר אומדנא דאב אלא לפחות מעישור נכסי אבל להוסיף לא וכן פסק הרא"ש כמו שכתב אבן העזר סימן קי"ג וכן פסק מהרי"ק שרש ע"ח וכיון שמת ראובן הנזכר הנכסים עומדים בחזקת היתום וכיון שכן מי נתן לה רשות ללאה אמו להוציא הנכסים מחזקת היתום וליתן לרחל בתה יותר מעישור נכסי במקום דאיכא פלוגתא דרבוותא כל שכן דבנדון דידן מעולם לא אמדוהו לראובן לתת הסך שנתנה לאה לבתה בנשואיה הראשונים ונמצא שכל מה שנתנה יותר מעישור נכסי' היה גזל גמור שגזלה ליתום כל שכן מה שנתנ' לה אחר כך בנשואיה השניים דפשיט' ופשיטא שהיה גזל גמור שכבר נסתלק ממנה פרנסת הבת וכל שכן מה שנתנ' לאה בנישואי בת בתה רחל שלא היה שם מעולם שום צד חיוב דפשיט' ופשיט' שהכל היה גזל וגזלת היתום בבתיהם ולענין הבית הנזכר אם היא ידועה שהית' של ראובן אביו אפילו החזיקו בה כמה שנים אינו מועיל להם חזקתם כיון שהיה הבן קטן בשעת פטירת אביו וכן כתב הרא"ש הביאו חו"מ סי' קמ"ט וכן הרשב"א כתב בתשובה כל הקרקעות שהיו ידועים להם אף על פי שהחזיק בהם ראובן כמה שנים לאחר פטירת שמעון אחיו אף על פי שהחזיק בהם כמה שנים לאחר שהגדיל נמואל שהיה קטן בשעת פטירת אביו לא עלתה לו חזקה וכן פסק הרמב"ן שכתב אם יש לבן ראובן שקרקע זה של אביו ושאביו מת מתוכה אף על פי שהחזיק שמעון בעל אמו ויורשיו אחריו כמה שנים לא עלתה לו חזקה זהו מה שנראה לע"ד ואמר לי לבי הצעיר יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זלה"ה.
2
