דברי ריבות שכ״בDivrei Rivot 322
א׳שאלה מעשה שהיה כך היה שראובן קדש ללאה בפני שני עדים כשרים ונתן בידה זהוב אחד הנקרא סולטאני וכך אמר לה בפניהם הרי את מקודשת לי בזהוב זה כדת משה וישראל ונכתב ונחתם שטר קדושין אלו ונתקיים בבית דין חשוב וזה נוסח השטר עם העדים החתומים בו ועם הקיום בית דין שאשרוהו וקימוהו כדחזי אות באות תיבה בתיבה מעידים אנחנו חתומי מטה מה שהיה לפנינו היום יום פלוני בשבת בח"ה של חג פלוני שנת כך וכך לבריאת עולם פה מתא פלוני הלכנו יחד עם ראובן בר יעקב תושב מתא פלוני מצד פתח החצר דירת מרת לאה מב"ת בת פלוני ז"ל אלמנת ב"ר פלו' ז"ל ועמדנו בפתח והנה מרת לאה הנז' היא בחצר וקרא לה ראובן הנזכר ופתחה הדלת ותפס לידה ונתן לה א' זהב הנקרא סולטאני ששוה ששים לבנים מכסף ואמר לה הרי את מקודשת בזהוב זה כדת משה וישראל וקבלה אותו ובא לידה ולרשותה כל זה ראינו בעינינו ושמענו באזנינו ולראית האמת חתמנו שמותינו והכל שריר ובריר וקיים אני פלוני בכמה"ר פלוני עד אני פלוני בכ"ר פלוני ז"ל עד עכ"ל השטר וזה לשון הקיום בית דין במותב תלתא כחדא הוינא אנחנא דייני דחתימי לתתא כד אתא קדמנא שטרא דקדושי זו דחתימין עליה' ה"ר פלוני בכ"ר פלוני ז"ל וה"ר פלוני בכמה"ר פלוני ז"ל ואתא ה"ר פלוני בכ"ר פלוני ואסהיד על חתימת ידוהי דאיהי היא ועל חתימת פלוני בכמהר"ר פלוני כעת אין נמצא פה ואתא ה"ר פלוני הדר במתא פלוני וה"ר פלוני הדר במתא פלונית ואסהידו על חתימת פלוני בכמה"ר פלוני ז"ל דאיהי היא ומדאתו שני סהדי ואסהידו קדמנא על חתימות פלוני דאיהי היא ואתא ה"ר פלוני ואסהיד על חתימת ידוהי דאיהי היא אשרנוהי וקימנוהי כדחזי וזה היה יום פלוני כך לחדש פלוני שנת כך וכך ליצירה פה מתא פלוני והכל שריר ובריר וקיים הצעיר פלוני בכ"ר פלוני נ"ע דיין. פלוני בר פלו' דיין. פלו' בר פלוני ז"ל דיין. ועתה לאה הנז' אומרת שלא היו דברים מעולם שקבלה קדושין מראובן וגם אחד מהעדים אומר גם כן שלא היו דברי' מעולם ומה שחתם בשטר הקדושין היה בעבור סך מעות שנתנו לו לחתום על דבר שקר וכזב יורנו מורנו אם אחר שנכתב ונחתם ונתקים שטר הקדושין היש לאל יד לאה ויד העד הנז' לחזור בה' לומר שלא היו דברים מעולם דעדים החתומים על השטר הוי כמי שנחקרה עדותן בבית דין וכיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד ולאה מקודשת או דמפיה' ולא מפי כתבם בעינן וגם יורנו מורנו כיון שא' מהעדים פה עמנו היום ומקיים ומעמיד עדות הקדושין הנזכר בפה מלא והאחד איננו שהלך לו ורוצים להביא עדי הזמה האם יוכלו עדי ההזמה להעיד שלא בפני אחד מהעדים דזכין לאדם שלא בפניו ואין חבין לאדם אלא בפניו על הכל יורנו מורנו הדין דין אמת לאמתה של תורה ושכרו כפול מן השמים.
1
ב׳תשובה נראה לע"ד דלית נגר ובר נגר דיפרקינה להאי איתתא בלא גיטא וטעמא דמילתא דלא מיבעיא אם באנו לחוש לדברי הרב ה"ר יוסף קולון ז"ל שכתב בשרש ע"ד שאפי' שהמקדש עצמו הודה שהכל היה שקר וגם העדים אמרו שמעולם לא חתמו ולא ראו שקדשה וגם לא היו יודעים לכתוב וגם מעולם לא נתקיים השטר ולא העידו על חתימת ידיהם ואפ"ה הצריכה גט הואיל שהובא השטר לב"ד וקראוהו בב"ד והוחזק בב"ד שוב לאו כל כמיניה לומר לא חתמנו מעולם דלא אתו בעל פה ומרע ליה לשטרא כמו שכתב שם באורך כל שכן בנדון דידן שהמקדש מחזיק בתביעתו וגם נתקיים השטר בב"ד והעיד עד אחד בב"ד על חתימת ידו וב' העדים העידו על חתימת יד השני דפשיטא ופשיטא דלא מהני מה שאומר העד שלא היו דברים מעולם בין שיהיה העד שאומר שלא היו דברים מעולם אותו שהעיד על חתימת ידו בין העד העיד שהעידו שני עדים על חתימת ידו וזה שאם הוא העד שהוא עצמו העד על חתימת ידו אבל לא יש עדים שהוא חתימת ידו היה נאמן לומר אנוס הייתי מחמת נפשות ובתוך כדי דיבור אבל עתה שאמר שבשביל סך מעות שנתנו לו לחתום על דבר שקר וכזב פשיטא דאינו נאמן דאין אדם משים עצמו רשע אפי' היה אומר כן תוך כדי דיבור ואם העד שאומר להד"ם הוא העד שהעידו עדים על חתימת ידו מכל שכן שאינו נאמן אפי' היה אומר שהיה אנוס מחמת נפשות כמו שפסקו כל הפוסקים ובפרט חו"מ סימן מ"ו באופן דפשיטא דלאה היא הוא מקודשת גמורה.
2
ג׳אלא אפי' לא ניחוש לדברי מהרי"ק ז"ל אלא לדברי הרב הגדול מרי ורבי זלה"ה שחלק עליו בתשובת שאלה ארוכה מארץ מדה ועלה מדבריו שכל שאין אחרים מעידין על חתימתן וגם שאין כתב ידם יוצא ממקום אחר נאמנין לומר אין זה כתב ידינו וכמו שכתב שם בארוכה בנ"ד יורה להצריכה גט וטעמא דמילתא דהתם קודם שהוחזק השטר בב"ד אתו סהדי ואמרו לא חתמנו או להד"ם ועל שקר חתמנו ואחר אשר העידו זה הובא השטר בב"ד בהא ודאי לא אמרינן דנעשה כמי שנחקרה עדותן בב"ד ודברי השטר מעלו דהא כבר הורע כחו קודם שהובא לב"ד ונחקרה עדותן מפיהם קודם שתחקר מפי כתבם וגם אין שום מעיד על חתימתם ואין כתב ידם יוצא ממקום אחר אבל בנ"ד הוחזק השטר בב"ד ונתקיים בחותמיו ועדים מעידים על חתימת יד אחד והוא ואחר מודים עוד היום שהוא כתב ידם אלא שחתם שקר בשביל מעות דפשיטא ופשיטא דאינו נאמן דאין אדם משים עצמו רשע. ועוד שהעדות שמעיד העד על חתימת ידו חשיב יותר מכתב ידו יוצא ממקום אחר כמו שכבר הוכחתי בנדון כי האי והארכתי בזה והשתא נדון ונאמר ומה אם כשמתקיים השטר על ידי שכתב ידם יוצא ממקום אחר דגריע מ"מ כתב הרמב"ם פרק שמיני מהלכות עדות דאין משגיחין על דבריהם שאומרים אין אנו זוכרים וכו' ואפי' אמרו כן תוך כדי דיבור בנ"ד שנתקיים השטר על פי דיבורו דחשיב לא כל שכן דלא משגחינן במה שאומר עתה שלא היו שם קדושין.
3
ד׳וגם ליכא למימר שיוכל לחזור בו העד כיון שאולי לא נתקבל עדות הקידושין בפני לאה הנזכרת וזה שכתב הרב דוד בן זמרה ז"ל בתשובת שאלה על מעשה שאירע וזה לשונו:
4
ה׳אני סובר דמקבלין עדות הקידושין שלא בפני בעל הדבר דכ"ע בעלי דבר הוא לאפרושי מאיסורא וזה לשון המאירי:
5
ו׳ומקבלים עדות שלא בפני בעל דין לאפרושי מאיסורא כגון שיש עדים שנתקדשה פלונית ע"כ. וכן נראה מתשובת הריב"ש בקדושי מיירונה והכי משמע מתשובת הרשב"א כאשר הוא כתוב בקונדריס ואני מעיד שכן היה דעת כמה"ר יעקב בי רב ז"ל על מעשה שהיה וכמה"ר שאואל ן' סיד. ע"כ באופן שעל כל פנים צריכה גט ואע"ג שכתב הרשב"א בתשובותיו סימן אלף ר"ט ואלף ר"י על שטר קדושין שכל שלא נעשה מרצון המתחייב אינו אלא כפנקס בעלמא ומפי כתבם ולא מפיהם הוא זו וכו' עד והכא נמי אם כתבו וחתמו שלא מדעת המתקדשת אין סומכין על עדות זה עד שיבואו עדים ויעידו בפיהם. ועוד כתב שם בתשובה שנית שאין סומכין על העדות החתימה דבכל הא מפיהם בעיא ולא מפי כתבם וכיון שכן בנדון דידן יהא נאמן זה העד לומר להד"מ ולא משגיחינן בחתימתו דמפי כתבם הוא יש לומר דעד כאן לא קאמר הרשב"א שהוא כפנקס בעלמא אלא לענין דלא חשבינן ליה להאי שטרא שבראיית החתימה לבד חשוב כשטר עד שנאמר עדים החתומים על השטר נעשה כמי שנחקרה עדותן בב"ד דכל שטר בחזקת כשר הוא הא ודאי לא אמרינן כיון שנעשה שלא מדעת המתחייב אבל אחר שהעד עצמו החתום על השטר העיד על חתימת ידו בפני ב"ד נמצא שכבר העיד והגיד כל ענין השטר דהא ק"ל כחכמים דעל מנה שבשטר הם מעידים כמו שפסק חו"מ סימן מ"ו וכתבו התוספות דלרבנן אפי' אומר בהדיא שעל כתב ידם הם מעידים לית לן בה אלא לעולם אנו חושבים אותם כמעידים על שבשטר שבשטטר וכן כתב הרא"ש וכיון שכן נמצא בנדון שכבר העידו והגידו מציאות הקדושין ואין יכול לחזור ולומר להד"מ והנדון שכתב הרשב"א הוא שמעולם לא העיד העד על חתימת ידו אלא שבית דין ראו שמו חתום וגם בתשובה שנית הנדון היה שהעדים עצמם הכחישו שלא היה חתימתם ולא היה כתב ידם יוצא ממקום אחר.
6
ז׳ואע"ג שכתב המרדכי בפ' בתרא דקידושין בשם רבינו שמחה דאפי' אם נתקיים שטר הקדושין בחותמיו שאין העדות מתקבלת מתוך שטר זה וגם אביגדור הכהן סבר כן וגם הרשב"א בתשובה הנזכרת כתב ואפי' אם היה כתב ידם יוצא ממקום אחר או שאמרו העדים כתב ידינו הוא זה אם אמרו מעולם לא חתמנו ומזוייף הוא זה הכל תלוי בראיית הדיין אם הוא יעיין וידקדק הרבה בדבר וכו' מ"מ מי יכניס ראשו בין הרים גדולים להקל באיסור חמור כי האי להתיר ספק אשת איש לעלמא וכבר הארכתי פעמים רבות בסברת הרי"ף שכתב בפרק ארבעה אחין על מאי דקאמר מפני מה לא תקנו זמן בקידושין וכו' ומה שכתב הראב"ד והרמב"ן והמאור ונלאתי לכתבם כי השואל נחוץ אבל מיהא מהא חדא דלאה זו הנזכרת צריכה גט לע"ד וזהו דוקא אם לא הוזם העד אבל אם הוזם העד אחד אפי' שלא בפניו בטלה העדות וטעמא דמילתא דאע"ג דק"ל דאין מזימין את העדים אלא בפניהם וכמ"ש הרמב"ם פ' י"ח הלכות עדות היינו דווקא להענישם או נפש או ממון כמו שנאמר ועשיתם לו כאשר זמם וכו' והתורה אמרה והועד בבעליו יבא בעל השור ויעמוד על שורו אבל להכחישם יכולין להזימן שלא בפניהם וכן כתב הרמב"ם שם ועדים שהוזמו שלא בפניהם הרי הוכחשו וכן חו"מ סי' ל"ח כתב והזמה שלא בפניהם אע"פ שאינה הזמה הכחשה מיהא הוי לבטל עדותן וכיון שכן בנ"ד אם הוזם העד האחד אפי' שלא בפניו כבר הוכחש ותהיה לאה הנז' מותרת לעלמא בלא גט משום דאמרינן מה שכתב הרשב"א בתשובה אלף ר"י ומה ששאלת אם הא' מכחיש והב' מודה זה ודאי בעד אומר נתקדשה ועד אומר אומר לא נתקדשה ותרווייהו בפנויה קמסהדי והאי דקאמר נתקדשה הוה ליה חד ואין דבריו של אחד במקום שנים אף בנ"ד תהא לאה מותרת לכל אדם בלא גט זהו מה שנלע"ד הצעיר יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זלה"ה.
7
