דברי ריבות שכ״אDivrei Rivot 321
א׳תשובה ראיתי דברי השאלה ויש בה כמה בלבולים ודברים שאינם צריכין כלל לענין הדין ולכן אשיב בקצרה לענין דינא והוא כי הדין עם יורשי יהודה הנז' והחצר הנזכר עומד בחזקתם ואין לו לשמעון וללוי בנו המערערים נגד היורשים הנזכרים שום תביעה וטענה כלל וטעמא דמילתא דתנן בבתרא פרק חזקת הבתים כל החזקה שאין עמה טענה אינה חזקה כיצד אמר לו מה אתה עושה בתוך שלי והוא אמר לו שלא אמר לי אדם דבר מעולם אינה חזקה שמכרת לי שנתת לי במתנה אביך מכרה לי, אביך נתנה לי במתנה הרי זו חזקה והבא משום ירושה אינו צריך טענה ופירש רש"י אינו צריך טענה לומר היאך בא ליד אביו דאין אדם בקי בקרקעות אביו היאך באו לידו ולכן אין צריך לטעון אתה מכרת לאבי ומיהו ראיה בעדים שראה את אביו הוחזק בו יום א' בעי וכן פסק הרמב"ם הלכות טוען פי"ד וז"ל הבא מחמת ירושה צריך להביא ראיה שדר אביו בשדה זו או נשתמש בו אפילו יום אחד וכיון שאכלה הוא ג' שנים מחמת אביו מעמידין אותה בידו וכן חו"מ סימן קמ"ו כתב ואם בא מחמת ירושה שטוען אני ירשתי ממורישי אין צריך טענה אחרת ובלבד שיביא עדים שדר בה המוריש אפילו יום אחד והוא שלש שנים או שדר בה המוריש ג' שנים והוא יום אחד. הרי לך שהבא משום ירושה אין צריך שום טענה כי אם ראיה שדר בה המוריש אפילו יום אחד.
1
ב׳ובנדון דידן כפי מה שבא בשאלה יהודה החזיק בחצר יותר מג' שנים רצופים ועכשיו היתומים מחזיקים בו מכח אביהם פשיטא ופשיטא שהדין עמהם אפילו יש עדים לשמעון שהחצר היתה מעיקרא שלו משום דטענינן ליתמי שמא שמעון מכרו לאביהם או למי שמכרו לאביהם וראיה לזה שהרי אכלו שני חזקה בלא מחאה וכן כתב הרמב"ם הלכות טוען פי"א וז"ל כל הקרקעות הידועות לבעליהם אפילו שהן עתה תחת יד אחרים הרי הן בחזקת בעליה כיצד ראובן שהיה משתמש בחצר אחד ובא שמעון וטען חצר שלי הוא וכו' אם הביא שמעון עדים שחצר זו שלו היתה הרי הוא בחזקת שמעון ואומר לראובן הבא ראיה שמכר לך שהרי יש עדים לשמעון שהיתה שלו בד"א שמצריכין לראובן להביא ראיה כשלא נשתמש בה זמן מרובה אבל אם הביא עדים שאכל פירות קרקע ג' שנים רצופו' כדרך שנהני' כל אדם מעמידים אותה ביד ראובן וישבע ראובן היסת שמכרו לו שמעון ויפטר מפני שאומרים לו לשמעון אם אמת אתה טוען למה היה משתמש זה שנה אחר שנה בקרקעך ואין לך עליו לא שטר שכירות ולא שטר משכונא ולא מחית. הרי כיון שאכלו שני חזקה אפילו יש לשמעון עדים שהיתה שלו אוקמינן הקרקע ביד היתומים הנז' ואף על פי שאם היה יהודה הקונה הנז' חי היה חייב שבועה ששמעון מכרו לו או נתנו לו במתנה עכשיו שמת והחצר בחזקת היתומים אין צריכים לישבע וכמו שכתב הרא"ש בתשובותיו כלל ס"ז הביאו חו"מ סי' ס"ט וז"ל לא נתקנה שבועת היסת אלא בין טוען לנטען אבל לא על היורשים והא דנשבעים יורשים שלא פקדנו אבא היינו כשבאין לגבות בשטר שהניח להם אביהם אבל להחזיק מה שבידם אפילו שבועה לא בעו וכו'.
2
ג׳ואף על גב דהאי יהודה הקונה הנז' הוא בא מחמת כותי שקנה החצר מיד התוגר וקיימא לן שהכותי אפילו אכלה כמה שנים אין אכילתו ראיה וישראל הבא מחמת הכותי הרי הוא ככותי וכמו שכתב הרמב"ם הלכות טוען ונטען פי"ד וז"ל וישראל הבא מחמת הכותי הרי הוא ככותי שאין אכילתו ראייה י"ל דה"מ דאיכא אכילה גרידא בלא שטר אבל בנ"ד איכא שטרא כמו שבא בשאלה שהתוגר כתב הוגיט שלקח החצר מראובן אז ודאי מהני אכילה וכדאיתא פרק חזקת הבתים אמר רבי יהודה אמר רב ישראל הבא מחמת כותי הרי הוא ככותי מה כותי אין לו חזקה אלא בשטר אף ישראל הבא מחמת כותי אין לו חזקה אלא בשטר באופן שעלה בידינו שהדין עם יורשי יהודה הקונה הנז' והחצר הנז' עומד בחזקת היורשים הנז' ואין לשמעון המערער שום זכות כנגדם זהו מה שנרא' לע"ד ואמר לי לבי הצעיר יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זלה"ה.
3
