דברי ריבות ש״כDivrei Rivot 320
א׳שאלה שמעון היה חייב ליאודה חמשים זהובים מהלואה שהלוה לו שלא בפני עדים ולוי היה חייב ליאודה מערבות אחד שנשתעבד יאודה בעד לוי בשטר ועדים ע' זהובים ושלשתן אלו כל אחד מהם היה יושב במקום אחר המשל שמעון היה תושב שאלוניקי ולוי היה תושב אנדרינופלה ויאודה היה תושב קושטאנטינה ושמעון הנז' עכב החמשים זהובים שהלוה לו יאודה באומרו שהיה חייב לו יאודה מקודם זמן ההלואה חמשים זהובים אחרים ויהודה הלך לאנדרינופל אצל לוי וקרה מקרה שלוי הנזכר נתן ליאודה פקדון אחד שהיו בתוכו ק"כ זהובים שיוליך אותו לשמעון בשאלוניקי ואמר לוי ליהוד' אלה הדברי' כשמסר לו הפקדון בזה הפקדון יש ק"כ זהובים והם מעות של שמעון וראובן מסר בידי זה הפקדון שאמסרהו בידך כדי שתוליכהו לשמעון בשאלוניקי ולכן כתוב בפיתקא זאת איך קבלת מיד ראובן ק"כ זהובים אלו כדי ליתנם ביד שמעון בשאלוניקי ויאודה הנזכר כתב הפיתקא ההיא בזה האופן מודה אני החתום למטה איך קבלתי מראובן ק"כ זהובים כדי להוליך אותם לשמעון בשאלוניקי והיה זה ביום פלו' בחדש פלוני ובשנה פלונית ולהיות אמת חתמתי שמי פה יאודה וכתב יאודה כן אף על פי שלא קבל הפקדון מיד ראובן אלא קבלו מיד לוי ואם כתב בפיתקא שקבלו מראובן היה זה בחכמה עד שיקבל בידו הפקדון כדי להחזיק בו ויהודה הלך לו אל ארצו קושטאנטינה ועכב הפקדון הנזכר בידו בעד החמשים זהובים שהלוה לשמעון ובעד הע' זהובים שיצא ערב יאודה בעד לוי הנזכר על ככה יורנו מורה צדק אם יאודה זה יוכל להחזיק בפקדון הזה בכח דת ודין אף על פי שיאודה זה יודע שכל הק"כ זהובים מפקדון זה כלם הם של שמעון אלא שיאודה זה טוען שלא קבלם אלא מיד לוי ויאודה זה ירא ויפחד שיפרע בעד לוי דמי הערבות שהוא ערב בעדו שהם ע' זהובים לפי שלוי הוא בארץ רחוקה והבעל חוב עומד בארץ יאודה ואם לוי הנזכר לא ישלח הע' זהובים לזמן המוגבל ביניהם תכף כדי ליפרע מחוב הב"ח הנזכר יגבה החוב מיאודה בלי ספק ולכן יאודה זה רוצה להחזיק בע' זהובים מפקדון זה בעד הערבות שיצא בעד לוי עד שלוי יוציאהו וינקהו מהערבות הנז' וכן יאודה זה רוצה להחזיק ולעכב בידו שארית הפקדון שהם חמשים זהובי' הנשארים בעד החמשים זהובים מההלואה שהלוה לשמעון עצמו עד שיבא שמעון ויעמוד בדין עמו על עכוב הנ' זהובים מההלואה שהלוה לו יאודה שעכבם בידו.
1
ב׳זאת ועוד יורנו הרב אם יאודה זה יכול לומר ולטעון לשמעון לך אצל לוי וטול ממנו הע' זהובים שאני מעכב ממעותיך בשבילו שאני לא אמסור ולא אתן פקדון זה לשום גברא עד שלוי יוציאני מע' זהובים שאני ערב בעדו וכן הנ' זהובים שנותרים מהפקדון הנז' אני מעכב אותם בידי בעד הנ' זהובי' שהלותי לך עד שתבוא אצלי ונעמוד בדין ונראה אם בדין עכבת הנ' זהובים שהלויתי לך כאמור.
2
ג׳וכן יורנו הרב המורה לצדקה אם יוכל ראובן הוציא הפקדון מיד יהודה מכח כתיבת הפיתקא שיש לו מיד יהודה שמודה שם יהודה איך קבל מיד ראובן הפקדון הזה כדי למסור אותו ביד שמעון ויהודה זה טוען שלעולם הוא לא קבל הפקדון מיד ראובן אלא שקבלו מיד לוי שלא בפני ראובן ומה שכתב הפיתקא הנז' שקבל הפקדון מיד ראובן עשה זה בחכמה כדי להחזיק ולקבל הפקדון מיד לוי כדי ליפרע משניהם משמעון ומלוי משני החובות הנז' ומה שיהודה רוצה לעכב את הפקדון בעד שתי החובות הנז' הוא לפי שבין שמעון ובין לוי הנה הנם בארץ מרחקים ויהודה זה ירא שאם לא יעכב פקדון זה לוי הנז' לא יפרע הערבות הנז' בהיותו בדרך רחוק ויפחד יהודה גם כן משמעון שאם לא יעכב פקדון זה שמעון לא יבא מארצו לארץ יהודה לברר חשבונותיהם יורנו הרב דרך זו נלך ואם יהודה זה החזיק כדת ודין בכח טענותיו ובשכר זאת אל חי חלקנו ירום ויגביה כסא הדרת יפעתו על ישראל ועל רבנן כירח יכון עולם מן העולם ועד העולם אכי"ר.
3
ד׳תשובה שרש ענין זה להוציא הדין לאמיתו נלע"ד שהוא על הא דגרסי' פ"ק דגיטין איתמר הולך מנה לפלוני שאני חייב לו אמר רב חייב באחריותו ואם בא לחזור אינו חוזר ושמואל אמר מתוך שחייב באחריותו אם בא לחזור חוזר לימא בהא קמיפלגי דמר סבר הולך כזכי דמי פירוש רב סבר הולך כזכי דמי הילכך אינו חוזר ומר סבר הולך לאו כזכי דמי ולכך חוזר לא דכולי עלמא הולך כזכי דמי והכא בהא קמיפלגי מר סבר אמרינן מיגו פי' שמואל סבר אמרי' מתוך שחייב באחריותו אם בא לחזור חוזר ורב סבר לא אמרי' מיגו תניא כוותיה דרב הולך מנה לפלוני שאני חייב לו תן מנה לפלוני שאני חייב לו וכו' חייב באחריותו ואם בא לחזור אינו חוזר משום דהולך כזכי דמי וכן פסק הרי"ף שם בהלכות וגם הרמב"ם בהלכות מלוה ולוה פרק י"ו כתב היה ראובן חייב לשמעון מנה ואמר ללוי הולך לשמעון מנה זה שאני חייב לו אם בא לחזור אינו חוזר והוא חייב באחריותו עד שיגיע המנה לשמעון כל חובו וכתב הרב המגיד דטעמא דמילתא משום דבחוב הולך כזכי דמי וכן חו"מ סי' קכ"ה כתב ראובן שהיה חייב מנה לשמעון או שהיה לו פקדון בידו ואמר ללוי הולך מנה זה לשמעון אם בא לחזור וליטלו ממנו אינו יכול דהולך כזכי דמי ומיד כשהגיע ליד הלוי זכה בשבילו לשמעון וכו' עד ואם החזיר לוי המנה לראובן והעני אח"כ ולא היה לו לפרוע בענין שהפסיד שמעון שלו לוי חייב לשלם שהוא פשע במה שהחזירו לראובן.
4
ה׳הרי דאיפסיקא הלכתא אליבא דכולי עלמא דהולך כזכי וכיון שכן בנ"ד כיון שמסרו ק"ך זהובים ביד יהודה ואמרו לו הולך אלו הזהובים לשמעון בשאלוניקי והוא נתרצה וכתב קבלתי ק"כ זהובים כדי להוליך אותם לשמעון בשאלוניקי ודאי שמיד זכה שמעון באותם הזהובים ויהודה עצמו חייב באחריותן וכיון שכן אינו יכול לעכבם אפי' החמשים זהובים לחשבון שמעון.
5
ו׳וראיה לזה דלא מיבעיא לדברי הרמ"ה הביאו חו"מ סימן קכ"ה וזה לשונו אם השליח בא להחזיק בהן בשביל חוב שיש לו ביד המלוה או המפקיד אינו יכול דכיון דאמר הולך כמאן דאמר ליה זכי דמי או הולך על מנת שתתנו לפלוני דמי ואי מקיים תנאיה זכי ואי לא לא זכי וכאלו לא יצא מיד הלוה או הנפקד ע"כ הרי שכתב שאלו הזהובים הם בחזקת הנותן שהוא ראובן כל זמן שלא נתנם לשמעון ואין יהודה יכול להחזיק בהם כי לא זכה בהם אלא אפילו לדברי בעל התרומות שהביאו הטור בסימן הנז' שכתב אמר שליח למלוה הנה מעותיך ששלח לך פלוני בחובך בידי אך אני רוצה להחזיק בהן בשביל חוב שיש לי בידך וכו' שנראה מתוך דבריו שיכול להחזיק בהן מכל מקום בנדון דידן אינו יכול להחזיק והטעם שהוא כתב דדוקא כשהמלוה מודה לשליח שיש לו בידו מה שרוצ' להחזיק לחשבונו וגם אין לו למלוה שאר נכסים לגבות חובו כי אם אלו אבל אם יש נכסים אחרים שיוכל לגבות מהם חובו או אם אין המלוה מודה לשליח שחייב לו אפילו אם אין לו נכסי' אחרים אף על פי שהוא נאמן כנגד המלוה לומר אני תופשם בחובי במיגו דפרעתיך הואיל וכל זמן שלא באו ליד המלוה לא פקע שליחותו ונמצא שהשליח בעל דברים של המשלח וכנגד המשלח אין לו מיגו שאינו נאמן לומר החזרתים לך הואיל והולך כזכי דמי.
6
ז׳וכיון שכן בנדון דידן אפשר ששמעון יש לו נכסים אחרים חוץ מאלו עד שיהודה יכול לגבות משם ועוד שהרי מתוך השאלה נראה שאין שמעון מודה בזה החוב שהרי כתוב ושמעון הנזכר עכב הנ' זהובים שהלוה לו יהודה באומרו שהיה חייב לו יהודה מקודם זמן ההלואה נ' זהובים אחרים וכו' הרי שאין שמעון מודה בחוב זה וכיון שכן לכולי עלמא לא מצי תפיש יהודה החמשים זהובים לחשבון שמעון.
7
ח׳וכי תימא נהי דלא מצי יהודה לתפוס החמשים זהובים לחשבון שמעון מ"מ השבעי' זהובים הנשארים נראה דמצי תפיש לחשבון לוי וטעמא דמילת' ממקום שבאת שהרי כתב בעל התרומות שכל זמן שלא באו ליד המלוה לא פקע שליחותו ונמצא שהשליח בעל דברים של המשלח כו' וכן הרמ"ה כתב ואי מקיים תנאיה זכי ואי לא לא זכי וכאלו לא יצא מיד הלוה או הנפקד וכו' וכיון שכן בנדון דידן נמצא שיהודה זה הוא בעל דברים של לוי המשלח ולדברי הרמ"ה לא זכה בע' הזהובי' כיון שלא קיים תנאו והשת' תפיש יהודה הע' זהובים מיד לוי שהוא בעל חבו ומשלחו וכמו שכתב הרשב"א בתשוב' הביאה בית יוסף סי' ק"כה אם ראובן היה חייב לשמעון מנה ונתן לו ראובן זה לשמעון מנה ואמר לו תן מנה לפלוני בעל חובי וקבלו שמעון דרך שתיקה ועכבו לעצמו מחמת חובו הדין עם שמעון אף כאן אע"ג דלוי נתנו ליהודה ליתנו לשמעון יהודה מעכבו לעצמו בשביל חובו שחייב לו מהערבות.
8
ט׳ויש לומר שאין יכול יהודה להחזיק בהם מכמה טעמים חדא דעד כאן לא קאמר הרש"בא דיכול לעכב' לעצמו אלא כשקבלם דרך שתיקה ומעולם לא זכה בהם לחשבון פלוני בעל חובו כי אם זכה בהם לעצמו אבל בנדון דידן שבפיו ובשפתיו ובכת' אמר בפירוש קבלתי מראובן ק"כ זהובי' כדי להוליך אותם לשמעון וכו' ודאי שזכה לשמעון ואינו יכול לעכבם ועוד שהרי הודה שקבלם מיד ראובן שאין ללוי חלק ונחלה בהם כי אם שעושה שליחותו של ראובן והלא ראובן אינו חייב ליהודה כלום ועוד אפילו היה לוי ממש המשלח האמתי אינו יכול לעכבם מפני שנר' מתוך השאלה שעדיין לא הגיע זמן פרעון הערבות שכתב ויהודה ירא ויפחד שיפרע בעד לוי דמי הערבו' שהוא ערבו' בעדו וכו' ואם לוי הנזכר לא ישלח הע' זהובים לזמן המוגבל ביניהם תכף כדי להפר' החוב הב"ח הנזכ' יגבה החוב מיהודה כו' הרי שלא הגיע הזמן וכיון שלא הגיע הזמן אינו יכול לעכבם כמ"ש בעל התרומות שם בלשונו שכתבתי לעיל שכתב והגיע זמן הלואתו וכו' אבל כשלא הגיע הזמן נמצא שאינו חייב לו כלום מכל זה יראה שאינו יכול לעכב שום זהוב מכל הק"כ זהובים שנמסרו ביד יהודה להוליכם לשמעון לפי ששמעון זכה בהם מיד כיון דהולך כזכי דמי ולא עוד אלא שאם החזירם יהודה הנזכר למשלח חייב באחריותן עד שיבאו ליד המלוה או המפקיד זהו מה שנראה לעניות דעתי ואמר לי לבי הצעיר יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זל"הה.
9