דברי ריבות שי״טDivrei Rivot 319
א׳שאלה ראובן היה חייב לשמעון סך מעות לזמן מיוחד וכשהגיע זמן הפרעון ובא שמעון הנז' לתבוע ממונו ענה ואמר ראובן אני יש עליך תביעות משוה כסף שלי שנכנסו בידיך תן לי חשבון מהם ואני אתן לך השאר עד תשלום כל החוב שאני חייב לך ויהי כראות לוי הפרשים שהיה ביניהם משום דרכי שלום שם עצמו לדיין ולפשרן על הכל ולקח לכל אחד מהם קנין ושבועה ברצון נפשם שיעמדו על פיו על הדבר הזה בין בדין בין בפשרה בא לוי וגזר אומר שיתן ראובן הנז' בעד הסך שהיה חייב לשמעון במעות מדודים יקח לו שמעון תמורת מעותיו כל כך בגדים מדפיטיש שהוא מחכה ומיחל ראובן הנזכר שיבאו לו מאנקונה כפי כתב אחד שהראה לו ראובן ללוי הנזכר ויהיה ערך כל אמה ואמה מהם שלש ושמנים אש' וזה להנאתו של ראובן לפי שבאותה שעה היה ערכה שמנה ושבעים לבנים האמה בהמתנת זמן לזמן תשעה חדשים ושם לו לראובן גבול לתת הבגדים הנזכרי' לזמן שלש חדשים ויהי כי הקיפו הימים האל' לא באו לראובן הבגדים הנזכרים ותבע אותם שמעון ומתרה אותו שבועתו ואומר לו שאם לא באו לך שילך ויקחם באיזה ערך וישלים שבועתו וראובן טוען כי מאותם שהיו שלו היתה כוונתו כפי גזרת לוי על פי כתבו שהראה לו ראובן הנז' ובעבור שבועתו אומר ראובן שיתן לו תיכף ומיד לשמעון מעות מדודים בעין לערך שהיו שווים הבגדים בשעת גזרת לוי וראובן אינו רוצה לקנותם כפי הערך הנמצא כעת יען כי על כן נתרצה מכל התביעות שהיו לו על שמעון בשביל כל התועלות הנמשכות לו בעת ההיא ולפיכך גזר לוי הנז' שיקח אותם שמעון לערך פ"ג לבנים שבעבור זה נחה ושקטה פיו של ראובן מכל תביעה קלה וחמורה ושמעון טוען שאע"פ שהיה לו תועלת לראובן בהקנותם לזה הערך של פ"ג אין לו לשמעון חסרון כיס בזה שהוא כדאי למכרם יותר מזה הערך ועתה ילמדנו רבינו אם פטור ראובן משבועתו בפרוע לשמעון דמי הבגדים הנזכרים תיכף ומיד כפי מה שהיו שוים באותה שעה שגזר הגזרה לוי הדיין הנזכר או לא.
1
ב׳תשובה ראיתי דברי השאלה וכתוב בה ויהי כי הקיפו הימים האלה לא באו לראובן הבגדים ולא פירש המציאות למה לא באו וזה שאפשר שמה שלא באו הוא לפי שמה שאמר ראובן שהיה מחכה ומיחל שיבאו לו בגדים מאנקונה אפשר שכתב לו כן הפיטור של ראובן לעשות כן אבל אפשר שבשעת גזרת לוי עדיין לא היו הבגדים ברשות פייטור של ראובן. או אפשר דאין הכי נמי דבאותה שעה של גזרת לוי כבר היו הבגדים ביד פייטור של ראובן אלא שאח"כ לא באו מחמת איזו סבה וזה שאם בשעת גזירת לוי לא היו הבגדים כבר ברשות פייטור של ראובן שהוא נפקד שלו אפילו שאחר כך באו הבגדים לידו של הנפקד אין כאן חייב הקנאה לא מן הדין ולא מטעם השבועה וזה שחיוב הקנאתו של אדם הוא באחד משלשה דרכים אחד שיקנה דבר שהוא ברשותו אבל דבר שאינו ברשותו לא וכן כתב הרמב"ם פרק כ"ב הלכות מכירה דבר שאינו ברשותו של מקנה אינו מקנה והרי הוא כדבר שלא בא לעולם וכן פסק חו"מ סימן רי"א או מהני ההקנאה אפילו בדבר שאינו ברשותו כשפסק על שער שבשוק כדתנן פרק איזהו נשך יצא השער פוסקין אף על פי שאין לזה יש לזה וכן פסק הרמב"ם פרק הנזכר דהוה ליה כאלו הוא ברשותו כיון שיכול לקנותם או מהני ההקנאה אפילו בדבר שאינו ברשותו כשהוא בלשון חיוב וכמו שהאריך בזה חו"מ סימן ס'.
2
ג׳ובנדון דידן אין שום אחד מאלו שלא הוזכר לשון חיוב שנתחייב ראובן בשום דבר וזה לשון השאלה שלוי שם עצמו לדיין ולקח לכל אחד קנין ושבועה שיעמדו על פיו על הדבר הזה וכו' עתה בא לוי וגזר שיתן ראובן הנזכר בעד הסך שהיה חייב לשמעון במעו' מדודין יקח לו שמעון תמורת מעותיו כל כך בגדים וכו' הרי שלא הוזכר שום לשון חיוב על ראובן וגם לא נתן לו שמעון עתה לראובן שום מעות עד שנאמר הוה ליה כאילו הם הבגדים ברשותו שאעפ"י שאין לזה יש לזה ויקנם מאחר כיון שיצא השער שהרי בשביל חוב שהיה חייב ראובן לשמעון נותן לו הבגדים ולכן אם לא היו הבגדים של ראובן ביד הנפקד בשעת גזרת לוי נמצא שאין כאן חיוב הקנאה מן הדין.
3
ד׳וליכא למימר כיון דבנדון דידן איכא שבועה חומרת השבוע' גמר ומקנה ליתא שהשבועה אינה מוספת שום חיוב פרעון יותר משאם לא נשבע אלא השבוע' מתלא תליא בפרעון לזרזו במקום שישנו אבל במקום שאין פרעון אין שבועה ואם פרעון אין כאן שבועה אין כאן שלא נשבע זה לפרוע אלא כל זמן שהוא חייב וכן פסק הרב יוסף קולון ז"ל שורש פ"א והביא כמה ראיות על זה וכן פסק הריב"ש בתשובותיו סימן שכ"ח וכן האריך בענין זה בסימן ע"א שאין השבועה מקיים הקנין וכן נראה מתשובת הרשב"א סימן תשע"ה הרי שאם בשעת גזרת לוי לא היו הבגדים כבר ברשות נפקד ראובן אין כאן לא חיוב ממון מן הדין וגם אין כאן חיוב שבועה.
4
ה׳אבל אם בשעת גזרת לוי כבר היו הבגדים ברשות הנפקד ודאי שחל עליהם גזרת לוי אבל עתה שלא באו מאיזו סבה פשיטא ופשיטא שאינו חייב ראובן ליקח מן השוק בגדי' אחרים במקומם דאומדנא דמוכח הוא שלא נתחייב אלא על אותם הבגדים שהיו לו וכן גילה דעתו על זה מעיקר' בהראותו הכתב מהבגדים שהיה מחכה שיבאו לו וכמה ענינים יש דאזלינן בתר אומדנא דמוכח אפילו בדליכא גילוי דעת כל שכן בנדון דידן שגילה דעתו ראובן שעל אותם הבגדים שלו היה מתחייב וליכא למימר כיון דבנדון דידן איכא שבועה אלים כח השבועה ולא אזלינן בתר אומדנא שהרי כתב הה"ר יוסף קולון שרש פ"א על איש שנשבע ליתן לבתו סך מה בנדן ונשאר פרעון אחד אשר הגיע זמנו לפרוע ועתה טוען אבי הבת שאינו רוצה לפרוע באשר בעל בתו ואביו מרגילין קטטה ומוציאין עליה שם רע וכו' ופסק שם דטענתו טענה ופטור מהממון ההוא דאזלינן בתר אומדנא דמוכח דלא עלה על דעתו לפסוק לה על מנת דמאיים עליה ולא מתקבל עליה וכתב ואף על פי שנשבע על כך לא אמרינן דאלים כח השבועה לומר דגמר ומקני ליה הסך הנז' ולא אזלינן בתר אומדנא אלא על כל פנים פטור.
5
ו׳הרי שפטר לגמרי מהמעות מכח אומדנא אף על גב דאיכא שבועה כ"ש בנ"ד שאין הפטור אלא מנתינת מציאות בגדים כיון שלא באו אבל שויונה במעות כבר מתרצה ראובן לתתם דפשיטא ופשיטא דאין כאן שום צד חשש איסור שבועה ויפרע ראובן לשמעון המעות וינכה מכל החוב סך הריוח שהיה מרויח בנתינת הבגדים לערך שמנים ושמונה אשפרוש רצוני לומר אם פורע מיד המעות לסוף השלשה חדשים ינכה הריוח המגיע לערך אם ימתין ששה חדשים אחרים ואם לא יפרע כי אם לסוף הו' חדשים ינכה הריוח המגיע להיותו לערך פ"ג אשפרוש או לערך ע"ח אשפרוש זהו מה שנראה לעניות דעתי ואמר לי לבי הצעיר יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זלה"ה.
6