דברי ריבות של״חDivrei Rivot 338
א׳שאלה ראובן שמסר כל כך סחורה ביד שמעון על תנאי שכל מה שימכור שמעון מאותה הסחורה יפרע דמיה תכף לראובן וכל מה שישאר מלמכור יחזירנה לראובן שהיא היתה בחזקתו אחר כך בא שמעון ושלח הסחורה ביד לוי ותפש הסחורה לוי בעד מה שחייב לו שמעון אחר כך בא ראובן ושאל ללוי הסחורה ששלח לו שמעון והשיב לוי לראובן שמעון חייב לי כל כך מעות עכשיו שבאו סחורותיו בידי אקחם בעד מה שחייב לי וראובן משיב הסחורה של היא כל זמן שלא נמכרה יורנו מורנו הדין עם מי.
1
ב׳תשובה נראה לעניות דעתי שאם יתברר שהסחורה שתפס לוי היא מהסחור' שמסר ראובן לשמעון או אם יודה לוי על כך ודאי דלא מהניא ליה תפיסתיה וחייב לוי להחזיר הסחורה לראובן וטעמא דמילתא דהלכת' פסיקתא היא שהפקדון אינו משועבד לבעל חוב ולא גבי מיניה אף על גב דתפסו דגרסינן פרק איזהו נשך אמר ליה רבה לרב יוסף הני זוזי דיתמי היכי עבדינן להו וכו' עד אמר ליה בדקינן גברא דאית ליה דהבא פרכ' ונקטינן דהבא מיניה ויהבינן להו קרוב לשכר ורחוק להפסד אבל דבר מסויים לא דילמא פקדון נינהו ואתי מריה יהיב סימנין ושקיל ליה הרי לך שהפקדון אינו משועבד לבעל חוב ואף על גב דתפסו חייב להחזירו לבעליו וכן פסק הר"ם ז"ל הביאו המרדכי פרק איזהו נשך וז"ל וששאלתם על ראובן שהפקיד פקדון ביד שמעון ובא לוי ותפס הפקדון מיד שמעון בעבור החוב שנתחייב לו שמעון וראובן אומר לו מה לך אצל ממוני ושמעון מודה שהממון של ראובן דבר פשוט הוא שלוי חייב להחזיר הממון לראובן וכן פירש רי"בא וכן נראה מתוך דברי הרמב"ם ז"ל הלכות מלוה ולוה פרק ראשון שכתב אין מרחמין בדין אלא גובין למלוה חובו עד פרוטה אחרונה מכל מטלטלין שימצאו לו וכו' טען הלוה שמטלטלין אלו שבידי אינן שלי אלא פקדון הם בידי וכו' אין שומעין לו או יביא ראיה או יגבה מהם בעל חובו.
2
ג׳הרי לך שאם הביא ראיה שהוא פקדון אינו גובה הבעל חוב ונדון דידן תורת פקדון יש לסחורה זו כל זמן שלא נמכרה שלא קבלה עליו שמעון בתורת הלואה אלא אחר שמכרה אבל כל זמן שלא מכרה היא בתורת פקדון בידו אף על גב דחייב באונסין הוי כשומ' שכר ומה שחייב באונסין הוא משום דכל הנאה שלו דהוי כשואל וכל הנאה שלו וחייב באונסי' אבל מעולם לא חל עליו שם מלוה עד שנאמר שיוכל הבעל חוב לגבות מאותה הסחורה.
3
ד׳וראיה לזה דגרסינן במציעא פרק השוכר את האומנים ההוא גברא דזבין ליה חמרא לחבריה אמר ליה קא ממטינא ליה לדוכתא פלוני אי מזדבנא מוטב ואי לא מהדרנא ליה נהליך אזל ולא אזדבנא ובהדי קא אתא אתניס את' לקמיה דרב נחמן חייביה איתיביה רבה לרב נחמן נאנסו בהליכה חייב ובחזרה פטור מפני שהוא כנושא שכר אמר ליה חזרה דהאי הליכה היא מאי טעמא סברא הוא בחזרתו אילו אשכח לזבוניה מי לא זבניה והכי איתא בנדרים פרק ד' נדרים, ואם איתא דבנדון כי האי נקרא מכר גמור ומוטל עליו בתורת הלואה מאי קא פריך ליה רבא לרב נחמן מהלוקח בגדי' לשגרן לבית חמיו וכו' שאני הכא שמשעה ראשונה זקפו עליו במלוה ותורת הלואה עליו ולכך חייב באונסין עד שיבואו ליד המלוה אלא ודאי אין לו דין לוה אלא דין שומר שכר שנפקד אצלו פקדון וכן פירש שם בנדרים הר"ן כל הנאה ללוקח היא ולא למוכר והוה ליה כשואל דמשום דכל הנאה שלו חייב באונסין וגם כן נראה כן מלישנא דגמרא דנדרים שמביא אותו מעשה דפרק האומנין וקרי ליה ספסירא וכן פירש שם הרא"ש סרסור מקבל החפץ בקצבה אם ימכור ביותר המותר שלו ואם לא ימצא קונים יחזיר החפץ לבעליו וכן הטור הביא דין זה בהלכות ח"מ סי' ק"פ כי אינו אלא שליח כמו סרסור שהוא שומר שכר מהפקדון שנפקד לו וכיון שדין פקדון יש לו חייב לוי להחזיר הסחורה לראובן כמו שכבר הוכחתי.
4
ה׳וגם הרא"ש בתשובותיו כלל ק"ז כתב ראובן שנתן לשמעון חפץ למכור ובא לוי בעל חוב דשמעון ולקח מידו בחובו ועתה תבע ראובן החפץ מלוי ואומר שלי הוא כי נתתיו למכרו וכו' תשובה בני שיחיה דע לך אם לוי לקח מיד שמעון בעל חובו חפץ שהוא ידוע שהוא של ראובן לאו כל כמיניה וצריך להחזירו לראובן וכו' וכן פסק רבינו ירוחם נתיב ששי חלק ב' וכתב שכן הורה הה"ר דוד הכהן הלכה למעשה.
5
ו׳וגדולה מזאת מצינו שאין לאשה וב"ח כח לגבות וזה דאמרינן בגמרא פרק המקבל האי עיסקא פלגא מלוה ופלגא פקדון וכתב במרדכי שם דחשיב פלגא מלוה לכמה מילי הן לאחריות אונסיה הן לענין מקדש במלוה דאינה מקודשת הן לענין מכר אם מכר לו קרקע במלוה שהוא חייב לו לא קנה להתחייב באונסין הן לענין שמיטה דמשמטת חלק המלוה וכו' הרי דחשיב מלוה לכל דבר מחצית הנכסים ואפילו הכי פסק רב אלפס דלא גבי ב"ח וכתובת אשה מאותם המטלטלין של אותו העסק וזה שכתב שם בפרק המקבל על הא דקאמר בגמרא רבא אמר להכי קרו ליה עסק' דאם מת לא יעשה מטלטלין אצל בניו כחוב הילכך אי איכא סהדי דהני מטלטלי מחמת ההוא עסקא נינהו שקיל ליהו מלוה בלא שבועה ואפילו מיתמי ואי איכא עליה דמיתנא כתובה או ב"ח וליכא נכסי למיתנא לית ליהו מהני מטלטלי דעיסקא ולא מידי אלא שקיל ליהו מרייהו לחודיה דלדיליה נינהו דלא קני ליה מיתנא אלא לאיעסוקי בהו וכו' וכן פסק הרמב"ם ז"ל הלכות שלוחין שותפין פרק ז' וכן פסק הרא"ש שם בפסקיו.
6
ז׳והשתא נדון ונאמר ומה אם חלק המלוה דחשיב מלוה גמורה לכמה דברים כמו שכתבתי אפילו הכי אמרינן דאין ב"ח וכתובת אשה גובה מהם אלא שהמטלטלין הדרי למרייהו משום דלאו אדעת' דהכי יהבי ניהליה בנדון דידן דחשיב פקדון ששמעון הנז' בסחורה הנז' אינו אלא סרסור בעלמא כמו שכבר הוכחתי ואין לו שם לוה עד שימכר הסחורה מה שנמכר ממנה אבל מה שלא נמכר לעולם היא בידו בתורת פקדון והוי שומר שכר עליה ומה שחייב באונסין הוא משלם דכל הנאה שלו דומיא דשואל כמו שכתב הר"ן לא כל שכן דאמרי' שהסחורה הדרא למרה ואין בעל חוב גובה ממנה כלל העולה דבהא סלקינן ונחתינן שהדין עם ראובן הנז' והסחורה שיתברר שהיא של ראובן בכל מקום שהיא חייבים להחזירה לו זהו מה שנראה לעניות דעתי ואמר לי לבי הצעיר יצחק בכ"ר שמואל אדרבי ז"להה.
7