דברי ריבות שמ״בDivrei Rivot 342
א׳שאלה ראובן היה חייב ליאודה סכום מעות והיו ביד יאודה מראובן משכונות לבטחון מעותיו ובין כך באו לראובן מויניציא קצת בגדים מקאמביו ששלח אפרים לראובן וכתוב בפוליסא די קאמביו איך הבגדים יהיו נמסרים לאליה כדי שיפרע המעות לראובן ויקח הבגדים ויקבל אליה הבגדים וקבל על עצמו לפרוע כל המעו' הכתובי' בפוליסא די קאמביו הבאה מויניציא לפורעם לזמן קצוב והגיע זמן הפרעון ולא היו לאליה מעות מזומני' כדי לפרוע ולהיו' שלא היה יכולת בידו לפרוע אמר לראובן שימסור בידו הבגדים ושיחתוך ראובן הדיטה עליו אז הלך ראובן אצל יאודה ואמ' לו אני חייב לך מעו' ויש לך משכונו' שלי בידך אם תרצה לחתוך הדיטא על אליה ואברהם בערבות שמעון תהנה מדמי הדיטה ויאודה נתרצ' לחתום הדיטה וכראו' ראובן שכונתו לחתוך הדיט' כתב שטר של הקאמביו עליו בבטחו על דברי יאוד' והלך ומסר הבגדי' וכתוב בשטר הקאמביו לפרוע לו או לכל מוציא השטר ואפילו בלי הרשאה וכאשר הביא ראובן השטר חתום ליאודה נתחרט יאודה ואמר לראובן שאינו רוצה לחתוך הדיטא כי הוא בטוח ממנו במשכונו' שבידו ומי הכניסו לבקש ולהוציא מעותיו ממקום אחר וראובן מחלה פניו יום יום שיתרצ' לחתוך הדיט' וכראו' ראובן כי לא יכול לו ליאודה שיתרצה לחתוך הדיטא והוא היה רוצה לקחת משכנותיו מיד יאודה פרע ראובן ליאודה כל מעותיו ולקח המשכונו' מידו ואמ' ראובן ליאודה בפני עדים כשרים אחר שסוף אדם למות והשי"ת בידו נפש כל חי תודיע לאלו העדים אם פרעתי לך כל מה שהייתי חייב לך ואם נשאר לך שום זכות ושעבוד על השט' הזה מהדיטה הזאת הכתובה על שמך ואמ' יאודה תדעו ממני נאמנה שאני מודה בפניכ' בלב שלם איך נתפרעתי מראובן זה מכל מה שהיה חייב לי ואין לי שום זכות ושום שעבוד על זה השט' שביד ראובן הכתוב על שמי כי כבר קבלתי כל זכותי מראובן מה שהייתי עתיד לקבל מכח זה השטר והנה זה השט' וכל שעבודא דאית ביה כלו הוא של ראובן אף עפ"י שהוא כתוב על שמי כי אני לא רציתי לחתוך הדיטה וקבלתי כל מעותי מראובן בשלמות ובין כך אחר כמה ימים נפטר יהוד' לבית עולמו וגר צדק היה ויהי כאשר בא ראובן אצל אליה ואברהם והערב שמעון עם השטר בידו לגבות מהם חוב השטר ענו ואמרו לראובן מה לך ולחוב שטר זה מעות אלו הם של גר ואנו זוכים בהם מן ההפקר מן הדין ואין גואל קרוב ממנו כי אנו מוחזקי' בהם ובשאט נפש רוצים לאכול ממונו של ראובן וראובן צוח ככרוכייא מה לכם אצל הגר המעות הם שלי שאני פרעתי לו כל מה שהייתי חייב לו והוא לא רצה לחתוך הדיטה ואתם מחוייבים ומשועבדים אלי לכל חיוב ושעבוד השטר הזה כי הם ממוני וזכותי ויש ביד ראובן כתב בית דין על העדויות עדותיו נאמנו מאד המורה לצדקה יורנו איזה דרך ישכון אור להצדיק צדיק בצדקו וזכאי בזכותו וכס' כבוד האדון ירום וגבה ונשא את מלכים לכס' אוי"ר.
1
ב׳תשובה להיות השואל נחוץ ולא ירפני עד בלעי רוקי אשיב בקצרה בריש מילין וראשי פרקים וזה שנראה לעניות דעתי שאין לו כח לראובן הנז' לגבות חוב זה מכר השטר הנזכר בשום צד וענין הן שנאמרו שבא ראובן בשטר הנזכר שהיה מהגר הנזכר מכח שכיון שמת הגר זכה ראובן בשטר שהיה בידו מכח הפקר שנכסי הגר אחר שמת הם הפקר וכל הקודם בהן זכה באופן שנכנס ראובן הנזכר במקום הגר הנז' הן שנאמר שבא ראובן בשטר זה מכח שבהיות הגר הנז' בחיים הודה לו לראובן בפני עדים שכל שעבוד השטר ההוא היה של ראובן ולא היה לו בו שום זכות כמו שבא בשאלה באופן שנראה שזכה ראובן בשטר ההוא מקודם שנפטר הגר הנז' בשום צד משני צדדין אלו אין לו לראובן כח לגבות בשטר זה.
2
ג׳אם לצד הראשון גרסינן בפרק שור שנגח את הפרה בעי מניה רב ייבא סבא מרב נחמן המחזיק בשטרותיו של גר מהו וכו' עד אמר ליה לצור ולצור כלומר שלא זכה בקרקע הכתוב בשטר כי אם בשטר לבד לצור על פי צלוחיתו וכן פסק הרמב"ם ז"ל פרק ראשון הלכות זכיה ומתנה וכתב שם ההגה' מכאן לכל המחזיק בשט' ותופס בו דלא מהניא חזקתו כלו' לענין ממון הכתוב בשטר וכן כתבו התוספו' פרק המוכר את הספינה וכן מרי רבינו ז"ל.
3
ד׳אם לצד השני נמי לא מצי גבי מכח שטר זה דהא קיימא לן דאותיות אינן נקנות אלא בכתיבה ומסירה וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל הלכות מכירה פרק ו' כיצד יקנה השטר שיכתוב לו המקנה קנה שטר פלוני וכל השעבוד שיש בו וימסור לו השטר ונמצא שנקנה בכתיבה ומסירה ובנדון דידן לא היה שום אחד מאלו שלא הקנה הגר הנז' לראובן הנזכר השטר ולא כתב לו מאומה אלא שסילק ידו וכחו ושעבודו מהשטר ההוא והודה שמעולם לא היה לו זכות בשטר ההוא אבל לא הקנהו לראובן הנזכר באופן שעלה בידינו דלא מצי גבי ראובן חוב זה מכח השטר הנזכר.
4
ה׳אבל יכול לגבות החוב ממי שמסר לו הבגדים הנזכר מדין מלוה על פה ולא מצי טעון נכסים אלו היו מן הגר וזכיתי מן ההפקר שהרי אין אדם זוכה בנכסי הגר אלא בשעת מיתתו של גר שאז פקע שעבודיה דגר וכדאמרינן בפרק שור שנגח את הפרה אמר רבא משכונו של ישראל ביד גר ומת הגר ובא ישראל אחר והחזיק בו מוציאין אותו מידו מאי טעמא כיון דמית פקע ליה שעבודיה וכתב רש"י וקם ליה ברשותיה דמריה וכן פסק הרמב"ם הלכות זכיה ומתנה פרק ב' ובנדון דידן בשעת מיתת הגר הנזכר לא היה לו לגר שום זכות ושום שעבוד על אותו הנכסים שכבר מקדמת דנא סילק ידו וזכותו והודה שאין לו בהם כלל כמו שבא בשאלה וכיון שכן אין כאן נכסי הגר עד שיאמר מקבל הבגדים זכיתי בנכסי הגר אלא חיי' לפרוע לראובן הבגדים שמס' לידו וקבל ממנו זהו מה שנר' לעניות דעתי הצעיר יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זלה"ה.
5
