דברי ריבות שמ״גDivrei Rivot 343
א׳שאלה שמעון הפיטו"ר של ראובן היה בראגיזה ושלח לראובן אשר באליפאנטו ב' באלאש של בגדים והאחת מהן באה משועבדת ביד נפתלי ר"ל קאמביאד' בעד סך מעות שקבל שמעון הפייטור על שעבוד הבאלה ההיא וב' באלאש הנזכרות היו באות מסודרות לאישקופיא להמסר ביד זבולון הקונשול העומד שמה כי הוא יפדה המשועבדת ויקח המעות דרך קמבי"ו עד הגעתה למקומן של ראובן והגיעו הבאלהש הנזכר שם באישקופיא האחד ליד זבולון הקונצול והשנית ביד נפתלי בעל הקאמביו ולוי עבר דרך שם ומעצמו בלי רשותו וידיעתו של ראובן ולא של זבולון הנזכר הלך ופדה הבאלה הקמבייד"ה מידי נפתלי להוליכה למקומו של ראובן והלך אצל זבולון הקונצול הנזכר ותבע מאתו הבאלה האחרת להוליכה עמו ג"כ וזבולון הקונצול היה כונתו לקחת הקמב"יו מאיש אחר וכשראה שלוי זה מעצמו נתן דמי הקאנביו מסר לו הבאלה האחרת וציוהו שיוליכם וימסרם ביד האחים יהודה ויששכר קונצוליש של לארסו כי הם יתנו לו דמי הקאנביו שנתן והמה ישלחום לליפאנטו ולקח לוי השתי באלאש והלך ללארסו ויצאו האחים קונצוליש לקראתו ויאמרו לו שיוליך המשאות אל הקארואסארה והשיב להם שלא היה רוצה לפרוע שכירות הוגארה והקונצול יהודה השיב שיוליכם להוגאר' של אחיו יששכר והשיב יששכר שהמקום צר אז חזר יהודה ואמר ללוי אני אצוה את המשרת שיוליכם וישימם בחניותינו הידועות לשני האחים הקונצולוש והשיב לוי שהיה עת ערב ועוד שהיה רוצה לפותחם מפני שהיו לו שם מוחייאריש וקאריזיאס וינהג את המשאות וישימם ברחוב החצר אשר הוא חונה שם ויניחם למטה בחצר הנזכר במדרך כף רגל מעבר לכל בני החצר והאיש אשר היה בא בחברתו חסה עינו על ממונו והעלה המשא למעלה אל החצר אשר המה חונים ויושבים וישנים שם ולוי לא חש לשום דבר והניח המשא של הקאריזיאש ומוחייאריש שלו וגם המשא של ראובן ברחוב החצר למטה בלי שמירה והיו שם כמו ששה או ז' ימים ונתיאש לוי מלשמור המשאות במקום אחר רק שהיו שם למדרך כף רגל עד שבא איש אחר מחוץ לאכול ולשתות ולשמוח עם לוי ועם המסובים עמו ויהי בחצות הלילה דפק על שער החצר ויצאו לוי והמסובים לראות את הדופק וציוו למשרת לפתוח לו הדלת ונכנס אצלם ונשאר הפתח פתוח ולא צוו לסוגרו ופרצה קורא לגנב ונכנס מי שנכנס וגנב הבאלה הקמביידו וילך ויטמין ויהי בבקר ויצא לוי לרחוב החצר וירא כי נפקד ונגנבה הבא"לה הנזכרת ויקרא לבני החצר ואין גם אחד מהם יודע מה להשיב כאשר המה ראו כן תמהו ולא יסף עוד לדעתה ולא חקר ולא דרש ולא תפס את כל הנמצאים כדרך האובדים לעשות חרדות לצור נפשות נקיי' על ידי האומות כארח כל ארעא כי בחרדות כאלה רוב הפעמים ימצא הגניבה אבל שתק וכאלם לא יפתח פיו וכתב כתבים לראובן בעל הממון לבשרו על הגניבה ולא המתין שם ימים אחדים עד בא ראובן לחפש אחר הגניבה ולהיות לו מעיר לעזור וגם לא הטיל חרם סתם בקהל או החצר קודם צאתו את העיר אלא שתק והלך לו אל מקומו ולארצו והוליך עמו הבאלה האחרת וראובן תכף בראותו הכתב שם לדרך פעמיו ויבא בעיר לארסו ולא מצא את לוי ויזעק צעקה גדולה ומרה וילך אל הדיין ואל השופט ואל שר העיר ויהי כמצחק בעיניה' כי אמרו לו לא חסר לך דבר שאם נגנבה ללוי איזה דבר הלא היה לו לגשת הלום להגיד ולעשות חקירה ושתיקתו יורה שלא נגנב ממנו דבר ובכן לא עלה ביד ראובן לגלות ולפרסם את הגניבה ולא את הגנב ואלו היה שם לוי לא היה נגאל הגנב וגם תשוב האבידה לבעליה ובהיות שהיה ראובן בלארסו הלך לוי לליפאנטו אצל שותפו של ראובן וגבה ממנו כל סכום המעות של הקאמבי' שנתן לו נפתלי על הבאלה שנגנבה ומסר לו הבאלה האחרת וראובן קבל עדויות מכמה בתי דינין וחזר לליפאנטו בפחי נפש יורנו מורנו הדין עם מי.
1
ב׳תשובה נראה לע"ד שהדין עם ראובן הנז' וחייב לוי הנז' לשלם לראובן כל דמי הבאלה שנגנבה וטעמא דמילתא דתנן במציעא פרק השוכר את האומנין הלוהו על המשכון שומר שכר וכתב רב אלפס שם בהלכות קיימא לן כסתם מתניתין דקתני הלוהו על המשכון שומר שכר לא שנא הלוה פירות לא שנא הלוהו מעות לא שנא משכנו בשעת הלואתו ולא שנא משכונו שלא בשעת הלואתו בכלהו שומ' שכר הוי כן פסק הרמב"ם ז"ל הלכות שכירות פ"י וז"ל המלוה את חבירו במשכון בין שהלוהו מעות בין שהלוהו פירות בין שמשכנו בשעת הלואתו בין שמשכנו אחר שהלוהו הרי זה שומר שכר לפיכך אם אבד המשכון או נגנב חייב בדמיו וכן הטור ח"ה סי' ע"ב כתב כל הגאונים פסקו שהמלוה על המשכון שומר שכר הוא וחייב בגניבה ואבידה וכו' עד ואם דמי המשכון יתרין על החוב נותן המלוה ללוה היתרון.
2
ג׳הדי דלכל הני אשלי רברבי המלוה על המשכון הוי שומר שכר וכיון שכן בנדון דידן לוי הנזכר לא הוציא המעות ופדה הבאלה מיד נפתלי אלא להיותו בטוח ממעותיו על אותו הבאלה והוה תפוס לה אזוזי דידיה וכיון שכן חשיב שומר שכר עליה ולא מבעיא שאיבד לוי מעותיו אשר הוציא על הבאלה הנזכר אלא אפי' אם הבאלה הנזכר שוה יותר ממה שהוציא עליה חייב לוי לשלם אפילו נגנבה כיון שהוא שומר שכר עליה כי שומר שכר חייב בגניבה ואבידה ואינו פטור אלא מאונסין ואף על גב שכתב הטור שם בסימן הנזכר שר"י פסק שהמלוה על המשכון הוי שומר חנם באופן שפטור מגניבה ואבידה סברא זו לא מהני בנדון דידן אלא לפטור ללוי ממה שהיתה שוה הבאלה יותר מן המעות שהוציא עליה משום דחשיב כשומר חנם על אותו היתרון אבל המעות שהוציא על הבאלה אפילו לדברי ר"י הוי כשומר שכר עליהם ואבד חובו וכמו שכתב הטור שם ר"י פסק שהמלוה על המשכון שומר חנם הוא ואעפ"כ כנגד דמי החוב הוי כאלו פירש שמקבלו בתורת פרעון וגם על מה שהיתה הבאלה שוה יותר על מה שהוציא לוי הדין נותן בנדון דידן שחייב לוי לפרוע מתרי טעמי חדא דאע"ג דקיימא לן דבענין ממון מצי המוחזק לומר קים לי כפלו' כבר כתב מהררי"ק ז"ל שרש קמ"ט דאפילו בממון לא מצי למימר הכי בשכל חכמי ישראל חולקים ואפילו תפס מפקינן מיניה ובנדון דידן כל הגאונים ורי"ף והרמב"ם ורש"י והרמב"ן והרשב"א וכל האחרונים כלם פסקו שהמלוה על המשכון הוי שומר שכר וכיון שכן לא מצי למימר לוי הנזכר קים לי כר"י להציל עצמו מדמי יתרון שוויין הבאלה על מה שהוציא ואפילו תפס כמו שבא בשאלה שהלך לוי לליפנטו ולקח המעות מיד שותפו של ראובן חייב להחזירו ומוציאין אותו מידו.
3
ד׳ועוד איכא טעמא אחרינא לחייבו ללוי הנזכר אף אם נאמר דחשיב כשומר חנם וטעמא דמילתא משום דפשע פשיעה גמורה בהניחו הבאלה ברחוב החצר כמה ימים כמו שבא בשאלה כי אין דרך להניח באלה של בגדים ברחוב החצר כי אם בתוך הבית וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל הלכות שאלה ופקדון פ"ד וז"ל כיצד דרך השומרים הכל לפי הפקדון יש פקדון שדרך שמירתו להניחו בבית שער כגון הקורות והאבנים ויש פקדון שדרך שמירתו להניחו בחצר כגון חבילות פשתן הגדולו' וכיוצא בהן ויש פקדון שדרך שמירתו להניחו בבית כגון שמלה וטלית וכו' השומר שהניח הפקדון במקום שאינו ראוי לו ונגנב משם אם אבד אפילו נאנס שם כגון שנפלה דליקה ושרף כל הבית הרי זה פושע וחייב לשלם ואף על פי שהניח הפקדון עם שלו אם ראוי לשמירה פטור ואם אין המקום ראוי לשמירה חייב בשלו רשאי ואינו רשאי בשל אחרים הרי שמשאות גדולות של פשתן ראוי להניחן בחצר אבל חבילת בגדים אין דרך להניחם בחצר וכיון שכן אפילו נשרפו באונס גמור היה חייב לוי לשלם משום דתחלתו בפשיעה וסופו באונס חייב כל שכן בנדון דידן דנגנב' המש' הפשיע' גמורה להיות שהניחה ברוחב החצר שאין דרך להניחה שם ימי מספר כמו שבא בשאלה.
4
ה׳ועוד אפילו נניח שברוחב החצר היה מקום משתמר מכל מקום פשע פשיעה גמורה בפתיחת הפתח בלילה ונכנס מי שנכנס וראיה לזה ממה שכתב תרומת הדשן בתשובות סימן של"ג על ראובן. שהפקיד אצל שמעון ר' זהובים והטמינם תחת מטתו רחוק מאד מפני המטה וכו' והשיב דאף על גב שהיו מונחים במקום המשתמר כיון ששמעון הניח ללוי ליכנס לאותו החצר לבקש תרנגולת שברחה חשיב ליה פשיעה דחייב לשמעון יעויין משם כי התשוב' ארוכה אף בנ"ד אף אם היה רוחב החצר מקום ראוי לשמור המשא מכל מקום פשע לוי בפתיחת הפתח בלילה ונכנס מי שנכנס ולא סגרו הדלת דודאי שאין לך פשיעה גדולה מזו וחייב לוי מכל הני טעמי שכתבתי לשלם הבאלה שנגנבה משלם עד סוף פרוטה אחרונה ואפילו תפס מפקינן מיניה. זהו מה שנראה לע"ד יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זלה"ה.
5
