דברי ריבות שמ״דDivrei Rivot 344
א׳שאלה נשאל דבר מעמדי מעיר קושטאנדינ' יע"א על ענין השטר שהוציא ראובן על שמעון ולוי שהיה כתוב בו שנתחייבו בסך מ"ה אש' וטען ראובן שטעות סופר הוא שדילג מילת אלף שהיה לו לכתוב מ"ה אלף אש' וטוענין שמעון ולוי שלא היה טעות סופר כי אם בכוונה עשו כך ולא נתחייבו ולא נשתעבדו כי אם במ"ה אש' לבד וכיונו להטעותו להציל מידו הרבית שלקח מהם.
1
ב׳תשובה נראה לעניו' דעתי שעם היות שלפום ריהטא היה נר' דאע"ג דקיימא לן יד בעל השטר על התחתונה בלישנא דמשתמ' לתרי אנפי כן שכל בנידון דידן דלא משתמע אלא מ"ה אש' מ"מ איכא אומדנא גדולה דמוכח שלעולם לא עשה ראובן שטר מסך מ"ה אש' וקיימא לן דאזלינן בתר אומדנא כמו שהאריך הרא"ש בתשובותיו סימן כלל ע"ט מתוך כך היה נראה לומר שהדין עם ראובן וכי תימא אף אם ניזול בתר אומדנא נימא גם כן יד בעל השטר על התחתונה ולא נאמ' שטעה הסופר שהיה לו לכתוב מ"ה אלף אש' כי אם שטעה שהיה לו לכתוב אלפיים ומ"ה אש' או אלף ומ"ה אש' שהוא הסך היותר גרוע.
2
ג׳ויש לתרץ שכתב המרדכי הביאו בית יוסף סימן מ"ג דכתובה שטעה הסופ' וכתב אלפים ודילג ארבעה והכשיר ר"י מויי"נא דליכא למימר דמיעוט אלפים שנים מדלא כתב אלפיים בב' יודין.
3
ד׳הרי שבשביל חסרון היוד הוכיח שדילג הסופר ארבעה והוה ליה כאלו כתוב בהדיא ארבעה אלפים אף בנדון דידן אם איתא שהטעות הוא שהיה לו לכתוב אלפים או אלף היה לו לכתוב וארבעים וחמש אש' בוא"ו ודקאמר ארבעים וחמש משמע שהטעות היה בשלא הזכיר האלף לבסוף שאז צודק הלשון ארבעים וחמש אלף בלא וא"ו במלת ארבעים.
4
ה׳ועוד שהטעות היותר פחות בכמות האותיות תלינן בסופ' כמו שנראה בב"ב פ' גט פשוט והביאו הטור חלק ח"ה סימן מ"ב כתב למעלה חנני ולמטה חן ודאי חזרה היא שהסופר לא היה טועה בשתי אותיות וינתן לחן.
5
ו׳גם בנדון דידן היה נראה שיותר קרוב הדבר לומר שטעה הסופ' כתיבת אלף לבד ולא שנא' שטעה כתיבת אלפים וגם ואו של מלת וארבעים או אלף וארבעים שהם אותיו' מרובו' מכל אלו הטענות היה נראה להיפך בזכות ראובן.
6
ז׳אבל כל זה איננו שוה לנדון דידן מאחר שבא בשאלה שהעד האחד החתום בשטר אומר שבשעה שבא לחתום דקדק בסכום ואמר על סך מועט כזה עושים שטר ואמרו שמעון ולוי תחתום שלא היו משעבדי' עצמ' בשטר ההוא כי אם על אותו סך וכן העד האחר אמר לא דקדקתי בסך אלא כיון שראיתי שהלווים עצמם היו מתחייבים בשטר ההוא חתמתי על מה שהיה כתוב בשטר נמצא שעל פי שני עדים אלו לא נתחייבו הלווים בזה השטר כי אם בסך הנז' שהם מ"ה אש'.
7
ח׳ומה שהעיד העד השלישי שהיה טעו' סופר ושנתחייבו בסך מ"ה אלף אש' הוא אחד ואין דבריו של אחד במקום שנים ואין כאן כי אם שטר א' מסך מ"ה אש' לבד אבל אם יעיד הסופר שהוא העד הג' שהיה טעות סופר ושנתחייבו בסך מ"ה אלף אש' נהי דלא מהני עדותו לגבי השטר כמו שכתבתי אבל מהני לחייבו שבוע' בעד אחד שמחייב שבוע' משום דלא חשיב נוגע בדבר דמה הנאה יש לו שאף אם יעיד כך הפסיד שכר כתיבת השטר שהרי אין כאן שטר כיון שטעה אפילו לסברתו וכיסופא אית ליה במה שטעה בכתיבת השטר בין יעיד כך בין לא יעיד אבל אם יש לחוש בו איזה צד הנאה אחרת אפי' בדרך רחוק' ודאי דלא מהני עדותו כלל וכמו שכת' רבינו ירוחם נתיב ב' חלק ה' כל עדות שיבא לו שום הנאה כגון שאם לא יעיד צריך לפרוע לו שום דבר ואפילו שיפרע לו אחר מה שהוא צריך לפרוע נוגע בעדו' הוא זהו מה שנר' לע"ד ואמר לי לבי הצעיר יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זלה"ה.
8
