דברי ריבות שמ״הDivrei Rivot 345
א׳שאלה גט ששולח מן טריפולי היא ארץ סינים חדתא על ידי שליח וכתוב בשטר השליחו' מסר אברה' למשה גט כריתות כשר להוליך אותו לבית דין הצדק אשר בקהל קדוש כנסת איבודה אשר בשאלוניקי ובפניהם יעשה פלוני השליח הנז' שליח ליקר פלוני אביו אם הוא שם או לפלוני דודו ואם גם הוא לא ימצא שם יעשה שליח לפלוני בעל דודתו ונתן כח המגרש לשליח פלוני הנז' לעשות שליח לאחד מאלו הנזכרים וכך אמר פלוני המגרש לשלוחים הנזכרים כלם מעתה שמתי ידו של כל אחד ואחד כידי וכחו וכו' ופיו וכו' ונותן אני רשות לשליח משה הנזכר שיעשה שליח ושליח וכו' עד מאה עד שיגיע הגט ליד בית דין הצדק הנזכר והשליח אשר יגיע הגט הנזכר לבית דין הצדק הנזכר יש לו כח לעשות שליח לאחד מהשלשה הנזכרים וגם אברהם המגרש נתן כח לכל אחד מהשלשה הנזכרים שהם אביו ודודו ובעל דודתו לעשות שליח וכו' עד מאה ואפי' בלי אונס עד שיגיע הגט ביד אשתו שמחה בת יצחק ותכף שיגיע גט זה ביד אשתו הנזכרת או ביד שלוחה או שליח שליחה מיד אחד מן השלשה שלוחים הנזכרים או מיד שלוחיהם וכו' תהא מגורשת כו' ומותרת וכו' ובפנינו ביטל וכו' וקבל עליו חרם וכו' ושלא יבטל את הגט ולא את השליח ולא לשום אחר מן השלוחים הנז' ולא לשום אחד משלוחיהם וסימני הגט וכו' וקיים.
1
ב׳ושאל השואל דאף על גב דשליח זה המביאו אומר בפני נכתב ובפני נחתם עם כל זה שטר שליחותו שבידו אין עדים מצויים לקיימו ואינו מתקיים בחותמיו ואף על גב שכתב הרא"ש כי אמר בפ"נ ובפ"נ לא מצי בעל למימר לא שלחתיו אף על פי שאין עדים שעשאו שליח דכי היכי דאימנוהו רבנן לומר בפני נכתב ובפני נחתם לקיום הגט הימנוהו גם כן לומר דבעל עשאו שליח כיון שהגט יוצא מתחת ידו וכו' יש לדחות ולומר דאין הכי נמי שאם זה השליח היה שליח לגרושין מתחילה ודאי דאפילו שטר שליחות לא בעי אבל בנדון דידן שזה לא נעשה שליח לגירושין אלא להוליכו לבית דין קהל קדוש איבודה ולמוסרו לאחד מן השלוחים הנזכרים לא יועיל אמירתו בפני נכתב ובפני נחתם לקיום שליחותו כי היותו ממנה שליח הוא ענין חיצוני ואינו ענין הגירושין ואם כן צריך לקיום שטר שליחותו זהו מה ששאל השואל.
2
ג׳תשובה נראה לע"ד שלא לבד צריך לקיים שטר השליחות אלא גם צריך לקיים עדי הגט ולא מהני מאי דקאמר השליח בפני נכתב ובפני נחתם משום דחשיב שליח שלא ניתן לגירושין וטעמא דמילתא משום דאם יש פני ההוראו' או מקום לטעות שיועיל בנדון דידן מה שאומר השליח בפני נכתב ובפני נחתם הן לקיים הגט הן לקיים שליחותו הוא משני מקומות במסכת גיטין א' בסוף פרק שני ואחד בפרק כל הגט מה שבפרק שני הוא דתנן האשה עצמה מביאה את גיטה ובלבד שהיא צריכה לומר בפני נכתב ובפני נחתם ופריך בגמ' אשה מכי מטי גיטה לידה איגרשה לא וכו' ומסיק בגמ' דאמר לה הוי שליח להולכה עד דמטית התם וכי מטית התם שוי שליח להולכה וקבלי את גיטיך מיניה וכתב רש"י וקבלי גיטיך מיניה ושליח שעשה שליח אמרינן בפרק כל הגט שהשליח הראשון עושה את השני בב"ד ואומ' לפניהם בפ"נ ובפ"נ וכתבו שם התוספות וא"ת שליח שלא ניתן לגירושין הוא ולא מצי משוי שליח כדאמרינן בפרק כל הגט גבי ההוא דשדר גיטא לדביתהו ואמר ליה יהביה לאבא בר מניומי אתא ולא אשכחיה אשכח לרבי אבהו ורבי חנינא בר פפא ורבי יצחק נפחא ויתיב רב ספרא אגבייהו אמרו ליה מסור מילך קמן אמר ליהו רב ספרא והא שליח שלא ניתן לגירושין הוא וי"ל דהתם פריך שפיר דכיון שלא ניתן לגירושין אין לו לעשות אלא כמו שאמר לו הבעל ליתני לאבא בר מיניומי אבל הכא הרי הבעל צוה לה לעשות שליח להולכה.
3
ד׳הרי שנראה מכאן דאף על גב דהאי איתתא הוי שליח שלא ניתן לגירושין כיון שעשתה מה שצוה לה הבעל נתקיים הגט באומרה בפ"נ ובפ"נ כמו שאומרת המתני' דקאמר ובלבד שהיא צריכה לומר בפ"נ ובפ"נ אף בנ"ד שליח זה כיון שעושה מה שאמר לו הבעל למסור הגט ביד אחד מהשלשה שלוחים הנז' בפני ב"ד ק"ק איבודה הנז' באומרו בפ"נ ובפ"נ נתקיים הגט והשליחות כמו שכתבנו.
4
ה׳וגם מפרק כל הגט נראה כן מההוא דשדר גיטא לדביתהו וכו' שכתבתי שכתב רש"י מסור מילך קמן אמור דברי שליחותך בפנינו ותן לנו הגט ואמור בפ"נ ובפ"נ ואנו נמסרנו לו ויהיה שליח בית דין אמר להו רב ספרא והא שליח שלא ניתן לגירושין הוא ופי' רש"י השליח הזה לא נעשה שליח לגירושין אלא למוסרו לאבא בר מניומי הילכך לאו במקום בעל קאי למוסרו ביד אחר משמע מכאן דלמוסרו ביד אחר אין לו כח הא למוסרו ביד אבא בר מניומי הוי הגט כשר באומרו בפ"נ ובפ"נ כיון שעשה מה שאמר לו הבעל אע"ג דלא ניתן לגירושין ונתקיים הגט אף בנדון דידן כיון שעשה השליח מה שציוה הבעל ונתן בפני הב"ד הנז' הגט ביד א' מן השלשה השלוחים הנז' ואמר בפ"נ ובפ"נ נתקיים הגט וגם שטר השליחות דהימנינהו רבנן על הכל ותו לא צריך.
5
ו׳אבל כד מעיינן בה שפיר אין מהם שום ראיה כי אין הנדון דומה לראיה וטעמא דמילת' אם ההיא דפרק שני דאשה עצמה מביא' גיטה דמהני באומר' בפני נכתב ובפני נחתם הוא מפני שנתן לה רשות הבעל למנות שליח הולכה למי שתרצה היא ולכך חשיבא היא שלוחה של בעלה והויא במקו' בעל וכמו שכתב רש"י פ' כל הגט על ההיא דאבא בר מניומי הולך לאו במקו' בעל קאי למוסרו ליד אחר אבל בנ"ד שלא נתן הבעל שום רשות לשליח כי אם מינהו למסו' הגט לאחד מן הג' השלוחי' הנז' חשיב לגמרי שליח שלא ניתן לגירושין ולא מהני אמירתו בפני נכתב ובפ"נ.
6
ז׳וראיה לזה שכתב הר"ש בר צמח וז"ל:
7
ח׳הורו רבותינו ז"ל על אשה שנתגרשה בגט ששלח לה בעלה על יד איש שיתנהו ביד שלוחו ולא היו שם עדים מצויין לקיימו אלא המביא שאמר בפ"נ ובפ"נ אינו דומה לאשה עצמה המביאה את גיטה דכיון דאמר לה שוי שליח שתרצי הרי היא שלוחו של בעל מה שאין כן האיש הזה שאינו עושה אלא מעשה קוף בעלמא ובודאי אם היה או' לו עשה שליח שתרצה היה הנדון דומה וכיון דשליח זה שליח שלא ניתן לגירושין הוא אינו נאמן לומר בפ"נ ובפ"נ דאינו שליח כלל עכ"ל הרי שכתוב בפי' שכיון שלא ניתן לו רשות לעשו' שליח למי שירצה חשיב מעשה קוף ולא מהני מאי דקאמר בפ"נ ובפ"נ אף בנ"ד שליח זה לא חשיב שליח אלא כמעשה קוף דמי שהרי הבעל המגר' לא מינהו במקומו לשום דבר שיעשה מעצמו לא בבחירת השילוחי' שכבר אמר פלוני ופלו' דוקא ולא במינויים ואע"ג שכתוב בשטר השליחו' ונתן כח רבי אברהם המגרש הנז' לשליח ה"ר משה הנז' לעשות שליח לאחד מאלו הנז' מה מועיל מינויו אחר שהבעל עצמו מינה אותם שכך כתוב שם וכך אמר אברהם המגרש הנז' לשילוחים הנז' כלם מעתה שמתי ידו של כל אחד ואחד מהם כידי וכחו של כל אחד ואחד ככחי ופיו כפי וכו' הרי שכבר הבעל עצמו מינה לכלם לשלוחים ומהני המינוי אפילו שלא בפני השליח שממנים כמו שכתבו הפוסקים וכיון שכן מה מעלה ומה מוריד הדברים שמדבר שנתן כח אברהם המגרש לשליח ה"ר משה לעשות שליח לאחד מאלו הנזכרי' הם דברי הבל וילך בלא כח וכיון שכן נמצא שנדון דידן דומה ממש לההוא גיטא שכתב הר"ש בר צמח ז"ל דחשיב מעשה קוף ולא מהני מהאי דקאמר בפני נכתב ובפני נחתם ובעינן עדים לקיים את הגט.
8
ט׳וגם ההיא דפרק כל הגט אין משם ראיה וזה דהנהו דאמרו ליה מסור מילך קמן הוו סברי דחשיב ההוא שליח שליח שניתן לגירושין כיון שצוהו תחלה לו לגרשה אם היה מכירה וכמו שאמר בגמרא מי קאמר ליה אבא בר מניומי ולא את שהרי אף ע"פ שלא היה מכירה היה יכול ליתנו לה על פי שנים עדים שיעידו בפניו שהיא זאת אשתו כמו שכתב א"ה סימן קמ"א ואע"ג דתנן פרק המביא תניא דסומא אינו כשר להביא את הגט לפי שאינו יודע ממי נוטלו ולמי נותנו אלמא דצריך שיכיר השליח הבעל והאשה ולא מהני עדים דאי מהני סומא נמי כשר י"ל דדוקא סומא פסול דיכול להטעותו יש לחוש שמא יטעוהו אבל אדם אחר אין לחוש שיטעוהו ועל ידי עדים כשר וכן כתבו התוספות שם בפ' הנזכר וגם המרדכי פרק כל הגט וכיון שצוה לו תחלה לגרשה חשיב שפיר שליח ניתן לגירושין ולכך אמרו מסור מילך קמן כו' ורב ספרא דפריך והא שליח שלא ניתן לגירושין הוא סבר דמאי דקאמר ליה בעל זיל הביא לאבא בר מניומי כונתו לומר אבא בר מניומי ולא את כאידך לישנא דגמרא וכיון דהוי שליח שלא ניתן לגירושין מכאן נמשך שאינו יכול לעשות שליח וגם נמשך מזה שצריך לקיים עדי הגט ועדי השליחות ומה שכתב רש"י הלכך לאו במקום הבעל קאי למוסרו ליד אחר דמשמע דלית בזה רעותא אחריתי ליתא דאין הכי נמי דאית ביה רעותא דלא מהני מאי דקאמר בפני נכתב ובפ"נ אלא דפריך למאי דקאי עלה דהוו אמרו מסור מילך קמן ויעשה שליח אחר.
9
י׳או אפשר לומר שרש"י כיון למה שכתב הר"ש בר צמח ז"ל במה שכתבתי בשמו שכתב ובודאי אם היה אומר לו עשה שליח שתרצה היה הנדון דומה וכו' וזה דאע"ג שלא עשאו שליח לגרש ממש אם נתן לו רשות סתם לעשות שליח לאיזה שירצה הוה חשיב שליח להיות במקום הבעל ומהני מאי דקאמר בפ"נ ובפ"נ כמתניתין דהאשה עצמה מביאה את גיטה אבל השת' דאיכא תרתי לריעות' שלא נעשה שליח לגרשה וגם לא נתן לו רשות למוסרו למי שירצה אלא לאבא בר מניומי הילכך לאו במקום בעל קאי וכו'.
10
י״אאו אפשר לומר שכונת רש"י לומר דקאמר רב ספרא לדידי חשיב בודאי שליח שלא ניתן לגירושין אפילו הוה יהיב ליה לאבא בר מניומי משו' דסבירא דהכי קאמר ליה אבא בר מניומי ולא את אבל לדידכו דסבירא לכו דחשיב לכו שליח דניתן לגירושין מן הטע' שכתבתי נהי דחשיב ניתן לגירושין כשלא היה משנה כלל ממה שאמר הבעל והיה נותן הגט ליד אבא בר מניומי היה חשיב שפיר שליח ניתן לגירושין כיון שהוא עצמו היה יכול לגרשה שהרי צוהו מתחלה לגרשה אבל שיחשב כל כך שליח ניתן לגירושין עד שיוכל למוסרו ביד שליח אחר אודו לי מיהת דלא מהני.
11
י״בבאופן שעלה בידינו מכל מה שכתבנו דלא מהני מאי דקאמר השליח בפני נכתב ובפני נחתם לקיים הגט ולקיים שטר השליחות אלא בחד מהלך או שיהיה שליח ממש לגירושי' שהשליח עצמו יכול לגרשה או אעפ"י שהוא עצמו לא יהיה יכול לגרשה באשה עצמה דפרק המביא תנן צריך לפחות שיתן לה הבעל רשות ויכולת מספיק למנות השליח שירצה השליח כמו שכתב הר"ש בר צמח ז"ל אבל בנדון דידן דאיכא תרתי לריעותא חדא שלא מינהו לגרש את אשתו ועוד שלא הרשהו לעשות שליח למי שירצה אלא דוקא לאחד מהשלשה הנז' שהמגרש עצמו מינה אותם והזכירם אחד לאחד ודאי ששליח זה לא ניתן לגרושין ולא מהני מאי קאמר בפני נכתב ובפני נחתם לקיים הגט וצריך עדים לקיימו הן הגט הן שטר השליחות זהו מה שנראה לע"ד הצעיר יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זלה"ה.
12
