דברי ריבות שמ״וDivrei Rivot 346
א׳על ההפרשים ודין ודברים שנפלו בין יתמי הנעלה כר' שולימאן טאריקה נ"ע כת אחת ובין הנבון ונחמד ה"ר יהודה טובי יצ"ו כת שנית על ענין ירושת נכסי הבחור הארוס ה"ר אברהם טאריקה נ"ע שנפטר לבית עולמו וחיי לרבנן ולכל ישראל שבק וטוענין יתמי ה"ד סולימאן הנז' ותובעין לכת השנית הנז' נכסי הבחור הנפט' הנז' שנשאר בידם ויתמי ה"ר סולימאן הנז' הם הם היורשים האמתיים ועל זה רבו כמו רבו הקטטות והמריבות בין שתי הכתות עד שהסכימו בין שתי הכתות הנז' וביררוני לי החתום לדיין לדון להם דין תורה כמו שנרא' מתוך שטר הקומפרומישו ועל האמת הבוחן לבות ית' יודע כי לא מלבי הודתי והסכמתי על זה להיות הענין והנושא נעלם ונסתר ומכוסה אבל רבו עלי כמה וכמה אנשים נגשים אל ה' רבים ונכבדים ואין מסרבין לגדולי' ולכן אמרתי כי היודע נסתרות ית' הוא המגלה עמוקות אבל הדיין אין לו אלא מה שעיניו רואות ולכוין לדון דין תורה כפי מה שיורוני מן השמים מפי סופרים ומפי ספרים.
1
ב׳ותחלת כל דבר אני אומר לברר וללבן להוציא הדין לאמיתו שצריך לידע אלו הנכסים של הבחור הנפטר הנזכר שנשארו ביד ה"ר אברה' טובי אביו של ה"ר יהודה בעלה של דונה פאלומה הנזכ' מיום שמת אביו של הבחור בתורת מה נשארו בידו ועמדו בידו עד יום מותו אם היו בידו בתורת שותפות כמו שהיו בתחלה בחיי אביו של הבחור הנז' שהיה אביו שותפו של רבי אברהם טובי או נשארו בידו של רבי אברהם בתורת אפטרופוסות כי הבדל גדול לענין הדין יש בין זה לזה וזה שאם היו בתורת שותפות נמצאו הנכסים עומדי' בחזקת שתי הכתות הנזכרות בכל מקו' שהם אפילו שיהיו ברשות אחד מהם וכמו שכתב הרמב"ם הלכות שלוחין ושותפין פרק חמישי וז"ל דבר הידוע לשני שותפין אף על פי שהוא ברשות אחד מהם אינו יוצא מחזקתו של שני כל ימי השותפות ואינו יכול לטעון שלקחו ממנו או שנתנו לו במתנה ונאמר לאחר שהמוציא מחבירו עליו הראיה אלא הרי הוא בחזקת שניהם עד שיביא האחר ראיה אף בנדון היינו אומרים שכל הנכסים הנמצאים היו בחזקת שתי הכתות ואם תאמר דונה פאלומה ובנה הנזכרים שהנכסי' הם שלהם עליהם להביא הראיה אבל אם היה בתורת אפטרופוסו' נשתנה הדין כי הנכסים הנמצאים הם בחזקת בן אברהם טובי שירש מאביו ועל יתמי ה"ר סולימן טאריקה התובעים להביא ראיה להוציא מידם.
2
ג׳ולזה אני אומר כי הדבר ברור שלא נשארו הנכסים ביד ה"ר אברהם טובי כי אם בתורת אפטרופא וזה שכתב הרמב"ם פרק ה' הלכות שלוחין ושותפין זה לשונו א' מן השותפין או מן המתעסקין שמתבטלה השותפות או העסק אף על פי שהתנו לזמן קבוע שכבר יצא הממון לרשות היורשי' וכזה הורו הגאונים וכתב ח"מ סי' קע"ו שכן פסק הרא"ש ז"ל וכן כתב הריטב"א בשם רבו והרמב"ן וכיון שכן משמע אברהם טאריקה אביו של זה הבחור הנפטר שהיה בזמן ההוא שותף של רבי אברהם טובי מיד נתפרדה חבילת השותפות ונשארו הנכסים בידו בתורת אפטרופא ועוד בר מן דין ראיתי הצואה שצוה ר' אברהם טאריקה אב הבחור הנז' בשעת פטירתו שהיה מצוה לביתו ומחלק נכסיו אמר בסוף דבריו ועל הכל יהיה אפטרופוס רבי אברהם טובי גיסי הרי שמינהו אפוטרופוס על עזבון נכסיו ולא נשארו בידו בתורת שותפות.
3
ד׳וכיון שבאנו לכלל זה נמצאו אלו הנכסים הנמצאים עומדים בחזקת יהודה טובי הנז' שהוא ירש את אביו ויתמי ר' סולימאן יש להם תביעה עליו באומרם שהיה לו לאבא בידו נכסי הבחור שהיה אפטרופוס עליהם על היתומים הנזכרים להביא ראיה ברורה להוציא ממון מידו ואם לא יביאו ראיה אפילו יהיו טוענים טענת בריא אינו מחוייב יהודה טובי הנזכר אפי' שבועה שלא פקדני אבא אלא הוא פטור לגמרי באומרו אינו יודע וראיה לזה כתב הרא"ש בתשובה הביאה ח"מ סימן ס"ט ראובן הוציא כתב יד שמעון על יורשיו שהיה חייב לו מנה וכו' עד אם היה אביהם קיים היה נשבע שפרע והיורשים פטורי' בלא שבועה שלא נתקנה שבועת היסת אלא בין טוען לנטען אבל לא על היורשים והא דנשבעים יורשים שבועה שלא פקדנו אבא היינו כשבאים לגבות בשטר שהניח להם אביהם אבל להחזיק מה שבידם אפילו שבועה לא בעי אלא מחרימין סתם במעמד היורשי' שכל מי שיודע בממון זה אם פרוע שיודה ואם אינו פרוע שיעידו וגם היורשי' יאמרו אם יודעים שאינו פרוע ועוד כתב ח"מ סימן ע"ה בשם בעל העטור התובע ליורש מלוה על פה לא שנא אם אומר היורש איני יודע אם לוה או לא ויש עדים שלוה לא שנא אמר איני יודע אם פרע אם לאו לא שנא אמר חמשין ידענא וחמשין לא ידענא בכל ענין פטור אפי' בלא שבועה אלא שמחרימין סתם כל מי שיודע שמורישו חייב לו כלום וכן כתב הרא"ש בתשובותיו כלל פ"ו סימן ד' בשם רב פלטוי גאון ובשם רבינו מאיר וכן פסק בתשובה מיימונית ספר משפטים סימן שביעי בשם כמה גדולים וכן האריך מהרי"ק ז"ל שרש ק"ב וכתב בסוף דבריו וזה פשוט כביעתא בכותחא.
4
ה׳הרי דבנדון דידן אף על גב שאם היה אברהם טובי חי היה חייב שבועה עכשיו שמת לא משביעינן ליורשיו ועוד בנדון דידן אפילו אברהם טובי לא היה חייב שבועה על טעות ספק כזו להיות שהיה אפטרופוס שמינהו אבי יתומים כמו שכבר כתבתי שבשעת פטירת אביו של זה הבחור הנפטר מינהו לרבי אברהם טובי לאפוטרופוס וכתב הרמב"ם הלכות נחלות פרק י"א וגם ח"מ סי' ר"ץ כאשר יגדלו היתומים נותן להם ממון מורישם ואינו צריך לעשות להם חשבונו' מה שהכניס והוציא אלא אומר להם זה נשאר ונשבע בנקיטת חפץ שלא עכב משלהם כלום בידו במה דברים אמורים כשמינהו בית דין אבל אפוטרופוס שמינהו אבי יתומי' וכן שאר המורישן אינו נשבע בטענת ספק הרי דבנדון הזה שהם טוענים טענת ספק שאינם יודעים מהו הסך שחייב להם אפילו אברה' טובי לא היה חייב שבועה באופן שעלה בידינו ממה שכתבנו שאין ליתמי ה"ר סולימן טאריקא הנז' אצל יאודה טובי הנתבע כי אם חרם סתם אם יודע לאלו יתמי ר' סולימאן איזה זכות יש להם אצל אביו שיבא ויגיד.
5
ו׳אבל מה שיש בענין זה להפך בזכות יתמי רבי סולימאן הנזכר התובעים הוא מה שצוה רבי אברהם טובי הנזכר בשעת פטירת שצוה ואמר שמנכסי רבי אברהם טאריקה נ"ע כמעט אותו שיעור יצא בהוצאה אמנם מכל מקום שיש לו חלק טוב כי אשתו מב"ת יודעת הרי שאמר כי דונה פאלומה אשתו הנזכרת יודעת סך החלק הטוב שיש לו ולכן ראוי להשביעה בנקיטת חפץ שמגיד האמת דדוקא רבי אברהם טובי אם היה מפרש ומברר סך החלק הטוב שאומר היה נאמן בלא שבועה כיון שמינהו לאפוטרופוס אבי היתום.
6
ז׳אבל היא לא היתה אפטרופא כלל לא מצד בית דין ולא מצד אבי היתום ואם יראה בעיני הב"ד של הק"ק של היתומים התובעים לפי הנושא ואומדן הדעת שהגידה האמת הרי טוב אבל אם יהיה איזה חשד בענין ראוי להפך בזכות היתומים ולאיימה ולהפחידה בכל מיני איומין והפחדות כדי שתודה ותתפשר עם היתומים כמו שכתב הריב"ש בתשובותיו סימן ק"ח בענין כזה כמו שיראה מהעיין שם כי התשובה ארוכה וגם להחרים בבית הכנסת שכל מי שיודע איזה עדות לזכות היתומים שיבא ויגיד שכן ראוי לעשות במקום דאיכא חשד מרמה וערמה לברר וללבן הענין להוציא הדין לאמיתו וכמו שכתב מהרי"ק ז"ל סימן כ"ח כתב ומדברי כלם נלמוד שאדם רשאי להחרים בבית הכנסת על כל מי שיודע לו עדות שיבא ויעיד ואחר שיתברר כמה הוא החלק הטוב שיש לו נראה לעניות דעתי שמיום שמת ה"ר אברהם טובי הנז' והלאה אם לא היה החלק ההוא הנז' מובדל ומופרש משאר נכסי עזבון ה"ר אברהם טובי אלא שהיה מעורב עם נכסיו ונשאו ונתנו דונה פאלומה הנזכרת ובנה ר' יהודה יצ"ו והבחור הנפטר נ"ע יחד נראה לע"ד שיש לאותו החלק תורת שותפו' וכל מה שהרויחו יחלקו הריוח חלק בחלק כל א' לפי מעותיו וטעמא דמילתא דבשלמא כשהיה החלק ההוא ביד רבי אברהם טובי אף על פי שגדל הבחור שנפטר בעודו בחיי' ה"ר אברהם טובי כיון שנתמנה לאפטרופוס מפי אבי הבחור הנז' ונכנסו הנכסים בידו בתורת אפטרופא לעולם נשארו הנכסים בתורת אפוטרופסות כמו שכתבתי לעיל אבל אחר שפטר ר' אברהם טובי כבר נסתלק אפטרפסותו ואין לומר דחשיבא דונה פאלומה הנזכר לאפטרופא מהא דתנן יתומים שסמכו אצל בעל הבית מעצמם יש לו דין אפטרופא ואפילו אצל אשה כמו שפסק ח"מ מסימן ר"צ שזה לא נאמר אלא ביתומים קטנים שצריכים אפטרופוס אבל בנידון דידן בחור שנפטר הנזכר בשעת פטירת רבי אברהם טובי כבר היה גדול ולא היה צריך סמיכה מדונה פאלומה והנה אדרבה הם היו צריכים לו והוא היה נושא ונותן ויוצא ובא בכל העניני' וכיון שכן חשיב שותף בריוח שהרויחו הנכסים לאחר פטירת הר' אברהם טובי וזכה בחלק הריוח כפי מעותיו על דעת היותר מקל דקאמר שיקח לפי המעות ולא לחצאין בכל הנכסים.
7
ח׳ואע"ג שכתב הרמב"ם הלכות שלוחים ושותפים פרק ד' כשירצו השותפים להשתתף בו במה יקנה כל אחד מהם ממון חבירו להשתתף אם במעות נשתתפו יביא זה מעותיו וזה מעותיו ויטילו לכיס ויגביהו את הכיס שניהם וכו' עד כללו של דבר בכל הדברים שקונה הלוקח באותן הדרכים עצמם קונין השותפין כו' וכן כתב ח"מ סימן קע"ו ובנדון דידן לא נעשה שום אחד מן הדרכים הנזכרים י"ל שכתב הטור שם וזה לשונו ואפילו לא עשו לא זה ולא זה אלא נשתתפו והתחילו לישא וליתן בעסק השיתוף לקנות או למכור נראה דמהני ובנדון דידן כמה וכמה משא ומתן נעשה על יד הבחור הנזכר אחר פטירת רבי אברהם טובי נ"ע.
8
ט׳לכן נראה שלאחר שניפטר רבי אברה' טובי נדון הבחור הנפטר כשותף בחלקו הידוע ליטול חלק כחלק מהריוח כפי מעותיו ונמצאו יתמי רבי סולימן היורשים הנזכרים זוכים בחלק הריוח ההוא ואף על פי שבאותה שעה ובכל המשך הזמן עד עתה לא פורש הסך כמה הוא אין בזה בית מיחוש אחר שכבר נודע בודאי מאותה שעה שהיה לו חלק טוב וראיה לזה כתב הרא"ש בתשובה הביאה ח"מ סימן קפ"ו על ראובן ושמעון שהיו שותפין ומת שמעון והניח אשה ובנים ונשארו הנכסים ביד ראובן אחר כך מת גם ראובן ותובעת אלמנת שמעון לאלמנת ראובן יתומה אחת השיא בעליך ונתן לה כך וכך ואני רוצה ליטול כנגדו והשיבה אלמנת ראובן באות' שעה כבר חלקנו מקצת הנכסים ומחלקנו השיאנו אותה אע"פ שאחר כך פייסתני לבטל החלוקה כשחזרנו לערבים כבר היתה נשואה אם הוא כדברי אלמנת ראובן שתתחילו לחלוק וראובן השיאה מחלקו אח"כ חזרו וערבו ממונם הרי זה שותפות חדשה מכאן ולהבא וכל מה שהוציא כל אחד מהם משעת חלוקה עד שעה שחזרו ונשתתפו משל עצמן הוציאו אבל אם אחר שלקחו כל אחד מהם קצת מהממון השיא ראובן היתומה מממון השותפות שלא נחלק עדיין תטול אלמנת שמעון כפי מה שנתן ראובן ליתומה ולא הפסידה במה שחזרה וערבה עמו כי מיד כשלקח ממון השותפות נתחייב ליתן לאלמנת שמעון כנגדם ואח"כ נשתתפו כל אחד בכל הממון שיש לו ולא הפסיד זכותו במה שלא פירש כך וכך יש לי בממון כי כשיבואו לחלוק שנית אז יש להם לברר לכל אחד כמה יש לו בממון אף בנדון דידן מיד כשמת רבי אברהם טובי כיון שנודע שהיה לו ובחור חלק טוב נתחייבה דונה פאלומה ובנה ליתן החלק ההוא לבחור הנזכר הרי לא נתנוהו אלא נשתתפו ונשאו ונתנו כלם כאחד אע"פ שלא פורש כמה הוא החלק הטוב לא הפסיד בשביל כך זכותו כי עתה כשבאים לחלוק שותפותם יקח כל א' מה שיתברר שיש לו והריוח הנוגע לו כפי ממונו.
9
י׳כלל העולה מדברינו בהא סלקינן ונחתינן דיתמי ה"ר סולימן הנזכר זוכים במה שיתברר על פי שבועת דונה פאלומה הנז' הסך המובן בחלק טוב שצוה בעלה וגם בכל הריוח שהרויחו הנכסים משעה שמת רבי אברהם טובי עד שמת הבחור הנפטר הנז' כפי הסך המובן בחלק טוב זהו מה שעיינתי והשגתי בנדון זה לדון דין תורה כפי קוצר השגתי ועניות דעתי ואמר לי לבי הצעיר יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זלה"ה.
10
